בצעירותי, התרגשתי לגלות את הרישומים של אנה טיכו. לא אשכח את רישום עץ הזית שצויר על ידה ב-1940.
כשהתפנתה מעבודתה כאחות במרפאת העיניים של בעלה, רופא העיניים הנערץ ד"ר אלברט טיכו, יצאה עם נהג שהוביל אותה לנופי הרי ירושלים. שם בנוף הפתוח, בחורש הטבעי, בטרם ניטעו האורנים, ישבה על כיסא עם שמשייה ורשמה.
ועכשיו אני, ללא נהג צמוד, מצויד בתעודת עיתונאי של מסע אחר, בעיצומם של ימי בידוד וקורונה, יוצא בטרם זריחה אל האזור של נחל שורק וסמוך לעין כרם, עם שתי מצלמות, מצויד בעדשות טלה ובעדשה רחבה. בודק ערב לפני שהלחות מתאימה.
ובדרך כלל לא טועה…
ערפל הבוקר שנוצר עם שחר והתפוגגותו האטית עם עליית השמש מציב לי נופים רבי קסם אותם אני שב וחוזר ומצלם באינטנסיביות כבר למעלה מעשור.
בטרסות האלו אני מגלה עצי זית עתיקים ורחבי גזע שבנו בהם מילוי אבנים כדי לשמור עליהם, מגלה עצי זית דקי גו ואלו עצי הזית האירופי, זיתי הבר של ארץ ישראל, בהם הפרי לא אכיל, אך העץ יכול לשמש ככנה לעצי הזית שיתנו פרי.
הגזע המסוקס, שימש בעבר ליצירת תעשיית מזכרות ענפה. מזכרת מארץ הקודש.
הזית מופיע במקרא, ובמקורות היהודיים הקדומים. משל יותם: "הלוך הלכו העצים למשוח להם מלך ויאמרו לזית מלכה עלינו. ויאמר להם הזית החדלתי את דשני אשר בו יכבדו אלוהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים" [שופטים ט' 9]
ופסוק המתאר את אופן תפוצתו של הזית, שתילים מסביב לגזע: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" [תהילים קכח ג]
החורף המבורך של שנת 2020, עם כמות גשם מעל הממוצע ותפזורת מעולה לאורך חודשים רבים (אגב, רובם בסופי שבוע) העניקה לקרקע חיוניות שהרבה שנים לא זכיתי לראות, פריחה נהדרת וכרי אחו דשנים. עצי הזית זכו לסביבה פורחת וירוקה.
הנה לפניכם מסע אל טרסות, עצי הזית וכל הסובב אותם, אביב 2020:
