כולם קוראים לו "השוק השחור", אבל שוק Naran Tuul הענקי שבאולן בטאר (Ulaan Bataar), בירת מונגוליה, הוא קודם כל השוק המרכזי של העיר שבו המקומיים קונים ומוכרים כל פריט וחפץ שמונגולי – עירוני או נווד – עשוי להזדקק להם: מיריעות ושטיחים להקמת גר (ger, אוהל נוודים מונוגולי), דרך אוכפים ורתמות לסוסים, כלי עבודה, בדים, מגפי עור גבוהים מעוטרים, ועד שקי סוכר ואורז, בשר וטבק. אף על פי שאין זה שוק תיירותי והצפיפות והדוחק שולטים בו, ואולי דווקא בשל כך, המקום מרתק לתיירים. הסחורות זורמות מכל רחבי מונגוליה, מהעולם הרחב וכמובן שגם מסין השכנה. כל מה שיש לו סיכוי להימכר מוצא את דרכו לשוק הפשפשים הססגוני והצבעוני הזה שאינו נח לרגע, וכל כולו גן עדן לאספנים, למחפשי מציאות ולחובבי קניות איזוטריות.
למרות אופיו המסורתי של השוק, מכנסי ג'ינס צמודים ופריטי אופנה אחרים שהם מאסט קורצים מעל עשרות דוכנים לנערות אולן בטור. אנחנו התעניינו במכנסי טיולים דווקא. איפה מודדים, שאלנו בלי מילים. המוכרת לא התבלבלה, פרשה סביבנו יריעת בד, והרי לכם תא מדידה לכל דבר ועניין. בסוף קנינו גם שני כובעים, וסט מצמר גמלים, פסלוני פליז, חרב מרשימה ובקבוקון הרחה יפהפה. על אף שהבשר בשוק טרי מאוד והוא נשחט ונמכר באותו היום, יש להניח שלא תרצו לרכוש נתח של בשר סוס או כבש (את זה תוכלו להזמין במסעדה, מבושל). אבל ב"אגף המזון" מומלץ מאוד לטעום הושור (Hooshur), כיסני בצק גדולים ממולאים בבשר טלה קצוץ ומטוגנים על המקום בשמן רותח). אפשר לקנח בגוש של גבינה קשה שיובשה בשמש ובאיירג (Ayrag, חלב סוסות מותסס). מילת אזהרה: הישמרו מפני כייסים וגנבים, הנקראים כאן "עלי באבא", ועל שמם נקרא המקום גם "שוק הגנבים". את הדרכון וכרטיסי הטיסה כדאי להשאיר בכספת המלון, להגיע בלי חפצי ערך בולטים לעין, ואת הארנק לשמור בכיס הקדמי העמוק של המכנסיים. איפה: השוק נמצא דרומית-מזרחית למרכז העיר. הכי טוב להגיע אליו במונית, והכינו כמה פרוטות לדמי כניסה. כמה: בשוק של אולן בטור מקובל לעמוד על המקח. הציעו מחיר הנמוך בכ-25 אחוז מזה שהמוכר נקב בו, ועשו זאת בחיוך. שלא כמו התגרנים בשווקים בסין, שנוהגים לנפח ללא הכרה מחירים לתיירים, נדמה שפה המוכרים הגונים ומתונים הרבה יותר. |
