עבדול, פרופסור אויגורי להיסטוריה מרכז אסיאנית, חיכה לי בגבול. הוא דרס סיגריה. עיניים עגולות וחיוך חם. בצידו השני של מסוף הגבול, שהיה עשוי חרסינת משתנות עם ריבועים קטנים, החלו נאות המדבר – מקום מושבם של האויגורים (Uighur), שבט תורכי שנדד לפני יותר מאלף שנים מהערבות המונגוליות והתיישב במערב סין. קשגר (Kashgar) היא העיר המערבית ביותר בסין. מאו, גדול ואפור, עומד על כן ענקי, מתנשא מעל לכביש התוחם את העיר העתיקה מדרום. כאן התחברו הציר הדרומי והציר הצפוני של דרכי המשי, ומכאן יצאו הדרכים דרומה לכיוון הודו ומערבה אל מרכז אסיה. שדרות של עצי צפצפה, עגלות עץ דו אופניות רתומות לסוסים קטנים ומוצקים, שטיחים אויגוריים צבעוניים שבסיסם אדום וחי מונחים כדי לרפד את טלטלות הדרכים. כשהתיישבו האויגורים באיזור, הם למדו לאסוף את המים, לנטוע צפצפות, לגדל ענבים, מלונים, אבטיחים, בקר וסוסים, וגם לעסוק במבחר מלאכות: טוויית שטיחים, צביעת אריגים, מסחר ושוד על דרכי המשי, שעליהן התיישבו כדי להיצמד לכל מה שהוא זהב, כסף, סם, בושם, אבנים חצי יקרות או משי. הפיתוח הסיני־האני הגיע לכאן. לא לחינם קוראים הסינים לחלק המערבי של סין "המחוזות החדשים". הם מעולם לא שלטו כאן גם כששלטו במקום. הסינים הם מממציאי המושג אוטונומיה. האוטונומיה להמשיך לחיות. יש שבעה אחוזים של מיעוטים בסין, מעשרות קבוצות אתניות. האויגורים הם המיעוט האוטונומי הגדול מכולם. כשמונה מיליון מוסלמים ממוצא תורכי. ב־1991 סערה קשגר והיו מהומות. דבר לא דווח בעיתונות. הגבול נסגר. כשחציתי, התעקשו הסינים לבדוק אם אני נושא ספרים מזיקים – ספרי דת מכל סוג שהוא. הסינים, כמו כל משטר טוטליטרי, יודעים שהמלה היא הקשה והמסוכנת שבחומרים. המהומות התחדשו ב־1998. התסיסה האויגורית נגד הכיבוש הסיני. עד לפני שנים לא רבות הגבילו הסינים את כניסת התיירים למחוז. אלא שמאז שאמר דנג שיאו פינג, מנהיגה לשעבר של סין, כי לא משנה אם החתול שחור או לבן, העיקר שילכוד עכברים – נטתה הכף המסחרית של המטבע הזר, והמחוזות הרחוקים של טיבט ושינג'יאנג התחילו להיפתח. הסטודנטים בכיכר טיאן אן מן הם שגרמו להנהגה הסינית להזרים את הכסף, להרגיע את הלחץ הפנימי בעזרת רווחה כלכלית. אנשים שבעים לא מתקוממים. "זה מקום מאוד לא בטוח", אמר לי פקיד סיני, "לפני חודש אנשים מקשגר רצחו את מפקד המשטרה במקום". במשך רוב המאה ה־19 וחלק מהמאה ה־20 שלטו במקום שליטים מקומיים, למשל יעקוב בג – רקדן, לוליין, לוחם ואיש חסר רחמים, שחצה את ההרים
השמימיים מטשקנט (Tashkent) והשתלט על אויגוריסטאן (Uighuristan). הבריטים השתעשעו במחשבה להשתלט על חלק זה של העולם במסגרת "משחק הציד הגדול", שולחים לאיזור את קולונל יאנגהזבנד (Younghusband) – האיש שפתח בפניהם את טיבט. אחר כך נכנסו לכאן הרוסים הלבנים, ורק סביב שנות השלושים של המאה ה־20 השתלטו על המקום הסינים. ערים בודהיסטיות קבורות מתחת לחולות ותרבות תורכית איסלאמית. במסגד הגדול של קשגר כתובות הערבית והסינית אחת מעל לשנייה. לכל מקום במחוז האויגורי שם סיני ושם אויגורי. קשגר היא קאשי אצל הסינים. יאנגיסר היא שופו. חוטאן היא חו־טיאן, ירקאנד היא יאצ'י. ירושלים היא אל־קודס. |
מהומות בארץ האויגורים
בשבוע האחרון נהרגו לפחות 156 בני אדם במהומות שפרצו בין המיעוט האויגורי המוסלמי במערב סין לבין הסינים. היחס לאויגורים הוא דוגמה לדינמיקה המורכבת בין הסינים למיעוטים שסיפחו אליהם: כיבוש צבאי והשלטת התרבות הסינית, בצד הנחות מפליגות בפולחן הדתי ובמספר הילדים המותר. אנו מביאים פרק מיומן המסע של צור שיזף, שנסע לארץ האויגורים, בהפוגה שבין התקוממות אחת לאחרת |
The Best of Georgia - 4K
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3455
[filter] => raw
[term_order] => 0
))