האמן הצ'יליאני ג'ורג' מורנו קרא לספר הצילומים בו תיעד את המדבר הצפוני "הצפון הגדול – המסתורין של הבריאה". בספרו מתאר מורנו את מסעו כ"מסע אל מדבר כל הייסורים וכל השתיקות, בחיפוש אחר הבדידות התהומית, מקום בו לב האדם מגיע אל פעימתו הזכה ביותר". מסע במרחבי מדבר אטקאמה מותיר את הנוסע המום לנוכח הנופים הקדומים, הפראיים, שנדמה כי באין טיפת מים לא חל בהם כל שינוי במשך מאות שנים. השקט העז, ללא ציוץ ציפורים ומעוף חרקים, משרה על האדם הקשבה חדה אל קולו הפנימי ואל שתיקת המדבר כאחד. הנוסע מחופי האוקיינוס האטלנטי הגשומים וממרחבי האמזוניה העצומים שבמרכז היבשת, חוצה את פסגות האנדים המושלגים ויורד מערבה, פוגש בדרכו רצועת יבשה מדברית וחשוכת משקעים, הנמתחת לאורך חופי האוקיינוס השקט, בצפון צ'ילה ובפרו. מכל מקומות החִיוּת של החבל הניאוטרופי (של העולם החדש), מרחבים עצומים וצחיחים אלה של חול ואבן הם לבטח הפחות מוכרים. בין הפסגות הגבוהות של האנדים למימיו של האוקיינוס השקט משתרעת רצועה חופית ארוכה של מדבר – מקו הרוחב שלוש ועד לקו הרוחב 30 דרום. חבל ארץ שומם וחשוף לא פחות מן האזורים המדבריים היותר מוכרים. כיצד נוצר מדבר שחון סמוך לאזור טרופי? המפגש עם המדבר הדרום־אמריקאי מעורר שאלה: איך ייתכן שבקרבה רבה כל כך לקו המשווה ולאזורים הטרופיים יימצאו מדבריות שחונים ויבשים? לאורך החופים המערביים של כל היבשות בהמיספירה הדרומית של כדור הארץ, בין קווי רוחב 10 ל־25, משתרעים מדבריות. מעל לימים ולאוקיינוסים, בתוך שקעים ברומטריים, מצטבר בדרך כלל אוויר רווי באדי מים; כאשר מוסעים השקעים לכיוון החוף, הם עשויים להוריד גשם. אולם בחצי הכדור הדרומי, לאורך החופים המערביים של היבשות, מצויות רמות ברומטריות המכונות אנטיציקלון. רוחות חמות ויבשות אלה, הסובבות בניגוד לכיוון השעון, מונעות את היווצרותם והתקדמותם החזיתית של שקעים ברומטריים, שעשויים להוריד גשם. מרכזי הרמות הברומטריות נעים דרומה בקיץ וצפונה בחורף. דבר זה מאפשר לרוחות אחרות, כמו החזית הקוטבית המגיעה מאנטארקטיקה, להביא עמה אוויר קר ויבש. הלחץ הגבוה מעל האוקיינוס מונע מהאוויר הרווי במים לטפס לשכבות גבוהות יותר.  אזור מלחות במדבר אטקאמה | צילומים: שאטרסטוק כל מי שנסע לאורך חופי צפון צ'ילה ופרו מכיר את שכבת הערפילים הסמיכה, המוסעת בבקרים מן הים לתוך היבשה ומכונה בפי תושבי האיזור "קמנצ'קה". ערפילים אלה אינם מייצרים גשם ואינם מסוגלים להתרומם ולחלוף מעל שרשרת ההרים הקרובה והמקבילה לחוף. לכן נותר האוויר שמעל למישורים הפנימיים יבש לחלוטין. זאת ועוד, חופי האוקיינוס השקט באמריקה הדרומית נשטפים על ידי זרם ההומבולדט הקר שרוחבו כ־100 קילומטרים. זרם זה גורם לקירור האוויר הקרוב לחוף, לחדירתו ליבשה ולהגברת היווצרות ערפילי הקמנצ'קה. שלושה גורמים משפיעים, אם כן, על היווצרותם של המדבריות בצפון צ'ילה: האנטיציקלון שמעל לאוקיינוס השקט קרוב לחוף, זרם הומבולדט הקר והחזית הקוטבית מאנטארקטיקה. הודות לשלושת אלה שורר בעיר אריקה שבצפון צ'ילה אקלים מדברי יבש, ואילו בריו דה ז'נירו, הנמצאת כמעט על אותו קו רוחב (20 דרום) בצידה המזרחי של היבשת, על חוף האוקיינוס האטלנטי, שורר אקלים טרופי חם ולח. המדבר המוחלט המדבר המוחלט משתרע במישור שבין הרי האנדים ממזרח, המתנשאים לגובה של יותר מ־6,000 מטרים, לבין שרשרת ההרים הקרובה יותר לחוף – הפרקורדיירה. המישור בין שתי שרשרות ההרים מצוי על רמה שגובהה בין 1,200 ל־2,000 מטרים מעל פני הים. בגבולו הצפוני תוחם את המדבר נהר הלואה (LOA), המנקז את מימי האנדים לאוקיינוס השקט. שום נהר או ערוץ אחר אינו חוצה מרחבים עצומים אלה לכיוון הים. איזור זה מצטיין ביובש הגמור השורר בו. יש הטוענים שזה 400 שנים לא ירד בו אף לא מילימטר אחד של גשם. הימצאותם של מים כאן נובעת ממי תהום הקרובים לפני הקרקע או ממי שטפונות מקריים, שזורמים מהאנדים לעבר האוקיינוס. הכינוי "מדבר אבסולוטי" הוצמד לאיזור זה בגלל העדר כמעט מוחלט של צומח במרחביו, למעט מינים בודדים שמקור המים שלהם בערפילי הקמנצ'קה או במים תת־קרקעיים. רק שלושה מיני עצים אנדמיים יש במדבר המוחלט: ינבוט הטמרוגו, הגדל בקרקע מלוחה לחלוטין וששורשיו יונקים מאגני מים מתקופות גיאולוגיות קדומות מתקופת הקרח; הקורדיה ממשפחת הזיפניים וקקטוס גבוה המעטר את מרחבי ההרים עד גובה 1,000 מטר – הלינטוצרוס אטקאמני (Helianthocerus atacamensis). בפי הצ'יליאנים הוא מכונה Cardon, ומשמש את תושבי המדבר לבניית דלתות, גגות, גדרות וכלי בית. .jpg) מדבר אטקאמה תחום במזרח בשרשרת הרי געש, רבים מהם פעילים המלחות הגדולות של מדבר אטקאמה מצויות בין רכס דומייקו המתפצל מהאנדים לבין שרשרת האנדים המרכזית. בין שני הרכסים נקווים מי השלגים, הנמסים על פני הקרקע. באין מוצא לים ובתנאי האוויר היבש הם נתונים לתהליכי התאדות ממושכים, וכך מתהוות המלחות הענקיות. מלחות אלה עשירות באצות חד־תאיות בצבעי כתום־אדום וצהוב, ומלבדן הן חסרות צומח לחלוטין. כאן שוכנים עופות הפלמינגו המהלכים כשראשם תחוב במי המלחה. צבעם הוורוד של הפלמינגו בא להם, אגב, מאכילת האצות. בשולי מדבר אטקאמה מצויים כמה עמקים וגאיות, בהם נובעים מעיינות שאיפשרו התפתחות של נאות מדבר. קשה לדעת מהי הצמחייה הטבעית בנאות מדבר אלו, משום שבני אדם ישבו בהן ברציפות. ערוצים אלה נטועים היום במטעי חבושים, זיתים, לימונים, תפוחים ואגסים. העץ המאפיין את הצומח הטבעי בנאות מדבר אטקאמה הוא Geoffroea decorticans, ששמו העממי צַ'נְיָאר, והוא ממשפחת הפרפרניים. גובהו מגיע לכשבעה מטרים, ענפיו צהובים, ופריחתו שופעת פרחים צהובים וריחניים הנראים למרחוק במדבר האפור והיבש. הפירות – תרמילים קצרים, סגלגלים, בצבע חום מבריק משמשים להכנת ממתקים. אנתרופולוגים שחקרו את ראשית התיישבות האדם בנאות המדבר סן פדרו דה־אטקאמה טוענים כי ראשית החקלאות באיזור לפני 11,000 שנים. באותה תקופה הפסיק האדם לנדוד וללקט צמחים. את עיני המבקר בנאות המדבר מושכים היונקים ממשפחת הגמליים: הוויקוניה הפראית והאלפקה שבויתה ממנה, והגואנקו הפראי והלמה שבויתה ממנו. האינדיאנים גילו במהירות את התועלת הרבה שאפשר להפיק מבּיוּתן של הוויקוניה והגואנקו לצורכי הובלת משאות, משתיית חלבן ומהצמר שלהן, ולא מיהרו לטבוח אותן. הצורות המבויתות, הלמה והאלפקה, סייעו לאינדיאנים להתקיים בתנאים הקשים השוררים באיזור במשך מאות שנים. מעקב אחר תהליך הביוּת מאפשר לעקוב גם אחר התפתחות ההתיישבות האנושית באזורים אלה. בשיא פריחתה של אימפריית האינקה נודעה לחיות הללו משמעות דתית מעבר לחשיבותן המעשית. הן שימשו מושא לאהלהה, ופקידי ממשל מיוחדים מונו לטפל בהן. גורלן נחרץ כאשר קרסה ממלכת האינקה, עם בואם של הספרדים. עתה היה על החיות לשאת את המחצבים יקרי הערך מהאנדים ומהמדבר לעבר הנמלים ששכנו לחופו של האוקיינוס. עדרי החיות המבויתות זכו מידי הספרדים לטיפול אכזרי עד כדי כך שנכחדו כמעט כליל, וזאת, בנוסף לציד מקיף של החיות שנותרו בטבע. כיום אין עוד למות או אלפקות לא מבויתות; כולן חלק מהעדרים הרועים בנאות מדבר אטקאמה כמו במרומי המדבר האנדיני, ומספרן מסתכם באלפים בודדים.
אם נעשה את דרכנו מעיר החוף אנטופגאסטה (1,360 קילומטרים צפונית לסנטיאגו בירת צ'ילה) אל המדבר בכיוון העיר קלאמה, ונמשיך מזרחה אל מורדות האנדים, נחלוף בדרכנו על פני כמה אתרים המייצגים את התפתחות התרבות האנושית במדבר אטקאמה. בין אנטופגאסטה לקלאמה פזורות נקודות יישוב חרבות, זכר לאתרי כריית ה"סליטרה" (ניטרט). ניצול הניטרטים והפוספטים, שהצטברו במהלך אלפי שנים בשכבות העליונות של הקרקע המדברית, החל בראשית המאה שעברה, כשהתבררה יעילותם כמקור להפקת אבקת שריפה. עד מהרה התגלתה חשיבותם כדשנים טובים לחקלאות, וב־1830 עזבו האוניות הראשונות כשהן טעונות בדשן הניטרטים והפוספטים את נמל איקיקה לארצות־הברית ולאירופה.  כנסייה קטנה בלב המדבר | צילום: Gabor Kovacs / Shutterstock 18 קילומטרים צפונית לקלאמה, 2,800 מטרים מעל פני הים, מצויה עיירת כורים קטנה ובה 17,000 תושבים. מכרה הנחושת הפתוח הגדול בעולם מצוי בשוליה, וכל פעילותה נסובה סביבו. כריית הנחושת במקום החלה כבר ב־1881, אך רק ב־1911, לאחר שתעשיינים אמריקאים קיבלו את הזיכיון, התחילה כרייה מאסיבית, שהצמיחה בתוך זמן קצר את צ'וקיקאמאטה כקומפלקס כריית הנחושת הגדול בעולם. כיום מפיק המפעל כחצי מיליון טון נחושת בשנה – כ־50 אחוזים מתפוקת הנחושת של צ'ילה, שהיא מהספקיות המובילות של מתכת זו. הממצאים המעידים על התפתחותה של תרבות זו נמצאו בקברים בסביבה, והם כוללים גופות שהשתמרו במצב מצוין; זו של "מיס צ'ילה" מוצגת במוזיאון הקטן והמרתק של סן פדרו דה־אטקאמה. מדובר באשה צעירה ויפה, ששער ראשה מסורק עדיין ואסוף במכבנות. עור פניה לא התקלף, עיניה קבועות במקומן, וכל שיניה בפיה. היא לבושה בבגדיה ומקושטת במחרוזת עשויה מזרעי צ'ניאר בני 11,000 שנים. אין ספק שהיא השתמרה במצב זה הודות ליובש השורר במדבר המוחלט. גופות אחרות נמצאו כשרגליהן משוכלות, וסביבן חפצי בית רבים שחלקם עשוי זהב.נוסע העוזב את קלאמה לכיוון דרום־מזרח, ומשאיר מאחוריו את נופיו המהממים של עמק הירח, עובר בשולי המישור האינסופי המכונה "מישור השלווה" ובפיתולי הדרך היורדת מרכס המלח (Cordillera del Sal). לאחר הסיבוב האחרון יתגלה לעיני הנוסע הנוף הפנורמי המדהים של מלחת אטקאמה (Salar de Atacama), הגדולה ביותר בצ'ילה. הצבעים השולטים הם הלבן של המלחה והצהוב־חום של מישורי הרמה. במרחק משקיף הר הגעש ליקאנקבור (Licancabur), והלאה נעלמים באופק הרי געש צעירים יותר. שם, בפתח הגאיות הנשפכים אל המלחה, בגובה של 2,440 מטרים מעל פני הים, מצויות נאות סן פדרו דה אטקאמה; כתם ירוק אחד בכל מרחבי היובש. תרבות עתיקה בלב המדבר איך ניתן להסביר את הימצאותו של אתר התיישבות עתיק כל כך באיזור הצחיח בדרום אמריקה בפרט, ובעולם בכלל? איך הסתגלו הקדמונים לחיים בתנאים קשים אלה? איך התפתחה תרבות של חקלאות ושל רועים שגידלו צאן בשכנות למלחה שעל חוג הגדי?
 סן פדרו דה אקטמה, אחד מאתרי ההתיישבות העתיקים בעולם | צילום: NadyaRa / Shutterstock לפני 6,000־8,000 שנים נעשה האקלים באיזור יבש עוד יותר, והיישוב ליד המלחה הצטמצם. בתקופה זו התחילו אנשי המקום לגדל תירס ולטחון את פירות האלגרובו. כ־3,000 שנים לאחר מכן החל בּיוּתן של הלמות והאלפקות. אחת הקבוצות שחיו אז באיזור השאירה אחריה באחת המערות גם מכשיר מאבן, המעוטר בשלוש דמויות אנושיות יחד עם פקעות של צמחים. עיטור זה מעיד על ראשית גידול צמחים למאכל. בשנת 1987 מצא ד"ר לאוטרו מוניז, כומר צרפתי שחי בסן פדרו דה־אטקאמה, שרידים של קהילה שחיה בלב המדבר תוך כדי ניצול הצמחייה המקומית. בדיקות פחמן רדיואקטיבי העלו ששרידים אלה הם של אנשים שחיו באיזור לפני יותר מ־3,000 שנים. רובם היו רועים של עדרי למות וּוִיקוניות, וחלקם איכרים. בתיהם היו עשויים אבן מקומית, והם גילפו בקרמיקה ובאבן וכנראה ידעו להעריך את מרכולתם בכסף. תרבותם נקראת "תרבות אטקאמה", ומעריכים שהתקיימה עד הגעת האינקה למקום במאה ה־15 והגעת הספרדים במאה ה־16. .jpg) גייזרים במדבר אטקאמהבדרך מקלאמה לסן פדרו חולפים ליד כמה מצודות מתקופת האינקה, ששימשו את שליחי השלטון המרכזי, כשיצאו לאסוף את המיסים ולדאוג לרווחת הנתינים. מתקופת האינקה נותרו על מורדות הגבעות וההרים ציורי ענק מרשימים. הגיאוגליפים, העשויים אבנים ומתארים תמונות מחיי התושבים באותה תקופה, נוצרו כנראה כאנדרטאות להאדרת שמו של השליט האינקאי. בשולי מדבר אטקאמה, על גבול המדבר האנדיני (הקר) ובסמוך לגבול עם בוליביה, כ־95 קילומטרים צפונית לסן פדרו דה־אטקאמה ובגובה 4,700 מטרים מצוי אתר מרתק. אין תחבורה סדירה אליו, הדרך משובשת וקשה ואינה מסומנת; אבל החוויה המזומנת למגיעים לכאן עם עלות השחר היא אחת מתופעות הטבע המדהימות שראיתי מעודי. החל משעות הבוקר המוקדמות, בטרם הנץ החמה, מתמלא העמק השטוח אדים לבנבנים המשרים אווירה מיסטית מוזרה. מיד לאחר מכן, תוך התעצמות הדרגתית, מתפרצים סילוני מים בטמפרטורה הקרובה לרתיחה, בלוויית שריקות לוהטות החותכות את האוויר. מזרקות המים הרותחים מגיעות לשיא גובהן, כשלושים מטרים, עם עלות השחר. מעט לאחר הזריחה, עם התחממות האוויר והסלע, גוועים סילוני המים לאיטם ונמוגים. אלה הגייזרים של אל־טאטיו (El-Tatio), המצויים בליבו של עמק קירח. 200־300 מטרים משם, בגבעות שסביב, צומחים דגניים שונים, אבל העמק עצמו מלא בלבה שהתקרשה בצורות שונות ומשונות ולועות פעורים שיצרו סילוני המים. את הלועות סביב מעטרים משקעי מלח ואצות צבעוניות. מדבר אטקאמה תחום במזרח בשרשרת הרי געש שמרביתם פעיל ומעשן גם היום. בשולי המדבר ולמרגלות ההרים משתרע איזור גבוה ודליל בחמצן ובו אגמים שצבעם כעין האיזמרגד. זהו המדבר הקר הגבוה של צפון צ'ילה על תושביו הכהים צרובי העור, על הכפרים הקטנטנים במרומי ההרים; על הגיאוגליפים הענקיים בני מאות שנים המצוירים באבן על מורדות ההרים לכבודם של שליטי האינקה. |