מאז ועד היום

התבוננות בהתפתחויות העולמיות שהשפיעו על התחום שבו עוסק המגזין מסע אחר בעשרים השנים האחרונות היא כמובן מקרה מובהק של נמלה המתבוננת בעדר פילים ומנסה להבין לאן נקלעה. נפילת החומה בברלין אינה קשורה לכאורה למסע אחר, אבל למעשה היא קשורה מאוד, משום שסימנה מהפך גם בעולמם של המטיילים. השינויים הטכנולוגיים העצומים בעולם, שמשפיעים על כל אחד מאיתנו, השפיעו גם על תפישת מערכת העיתון. הרגלי הצריכה שלנו, התרבות, התקשורת והטרנדים החברתיים קובעים המון לגבי השאלה לאן נוסעים, לכמה זמן ועם מי. כל אלה השתנו באופן דרמטי בעשרים השנים האחרונות. ואנחנו איתם.

פוליטיקה
שני מהלכים פוליטיים עצומים התרחשו בפרק הזמן הזה. קריסת ברית המועצות והמשטרים הקומוניסטיים המסתגרים במזרח אירופה ופתיחתה של סין לעולם המערבי בכלל ולישראל בפרט. לשניהם יש השפעה אדירה, שניכרת בכל יום, על החיים בעולם בכלל ועל התחום שבו מתמקד מסע אחר.

חומת ברלין נפלה בקול רעם אדיר בשנת 1989. העולם כולו הביט בהשתאות בהמונים שרקדו על שרידי האבן של המלחמה הקרה בין המזרח למערב. אירופה השתנתה לחלוטין באותו הלילה, ואחת הערים הגדולות והחשובות ביבשת שבה אל מפת התיירות העולמית, וגם לזו שלנו.

לפתע התברר כמה מעט אנחנו יודעים על העיר הזאת. כמה מעט אנחנו יודעים גם על ערים אחרות שבמשך 45 שנים, מאז מלחמת העולם השנייה, הסתתרו מעינינו. פראג, בודפשט, קרקוב, ורשה, דוברובניק, ברטיסלאבה, ליובליאנה ועשרות ערים ואתרים אחרים במרכז אירופה ובמזרחה נצנצו לפתע על המפה המתרחבת של הנוסע הישראלי באור יקרות. זה לא היה בדיוק גילוי של עולם חדש, אבל זו היתה בכל זאת מהפכה. מהפכה שלוותה בתחושות של חירות, התחדשות, כמיהה ליחסים חדשים, לידידות חדשה. כל האטלסים שהודפסו עד ליום שבו התפרקה ברית המועצות למדינות שונות לא היו שווים עכשיו אגורה. העולם נראה לפתע אחרת, והתיאורים הקודמים שלו לא היו עוד רלוונטיים. כל אלה יצרו צמא גדול למידע, לתיאור התחושות, לחוויות מסע, ומערכת מסע אחר ראתה בהרוויית הצמא הזה חלק חשוב מן הייעוד שלה.

מהפכה משמעותית לא פחות התחוללה מול עיניו של הנוסע הישראלי זמן קצר קודם לכן, באמצע שנות השמונים, כאשר שעריה של סין נפתחו בהדרגה לפני נוסעים ישראלים. תרבות שלמה, שחשיבותה לאנושות עצומה, הזמינה אותנו לביקור, וכולנו נענינו לה ברצון. הקשר של המערב עם התרבות הסינית, זו שעומדת להתייצב בראש הכלכלה העולמית כבר בשנים הקרובות, התניע בסוף שנות השמונים את התהליך שמוביל אותה עכשיו לאירוח המשחקים אולימפיים ולמהפך הכלכלי האדיר. אבל גם אחרי כתבות רבות על סין שהתפרסמו במגזין, יש עוד מה ללמוד. אירועי כיכר טיאננמן (Tiananmen) שהתרחשו בשנת 1989 היטשטשו במהלך 18 השנים שחלפו מאז, אבל הם בהחלט חלק מן הסבך הסיני הגדול, שמבחינות רבות הוא עדיין תעלומה בשבילנו גם היום.

שינויים פוליטיים נוספים, בעיקר בהקשר של מדינות כמו אינדונזיה, וייטנאם ומרוקו שפתחו את שעריהן לבעלי דרכון ישראלי, העניקו לנו לפעמים את ההרגשה שכבר אפשר לנסוע לכל מקום. זה כמובן לא נכון, אבל העובדה הפשוטה, שעדיין מצליחה להפתיע אותנו, היא שיצאנו בבוקר מן הבית ונסענו במכונית המשפחתית לאילת, ממנה המשכנו בצהרי אותו היום עם מכוניתנו לירדן, ובערב כבר אכלנו עוגיות מתוקות סמוך לפטרה.

גם הצד האחר עדיין קיים כמובן: במהלך ביקור בארצות הברית לפני חודשיים התיידדתי עם בי לים סו, עיתונאית ממלזיה שכותבת על תיירות. שנינו ציינו בצער וקצת בתימהון את העובדה שגם בעתיד הנראה לעין לא נוכל להיפגש בישראל או במלזיה. מול מפל גועש בפארק יוסמיטי בקליפורניה היה קשה מאוד להבין מדוע.

הרגלים
ישראלים נוסעים הרבה מאוד. יחסית לגודל האוכלוסייה מדובר בתופעה חריגה בקנה מידה עולמי. התופעה נובעת כמובן גם מסיבות פוליטיות, מתחושת בידוד מסוימת במדינה ששכניה לא תמיד מחייכים בידידות, אבל היא נובעת כנראה בעיקר מסקרנות עצומה ומתשוקת נסיעות כבירה. זה בעצם היסוד המוצק ביותר לקיומו ולשגשוגו של מסע אחר בעשרים השנים האחרונות. התחושה שהנסיעה הבאה קרובה מתמיד מפעמת ברבים מאיתנו ומושכת אותנו לחלום עליה ולרכוש לקראתה ידע, גירויים, מידע.

הרגלי הנסיעות השתנו במידה רבה בעשרים השנים האחרונות. רוב הנסיעות התקצרו מאוד. מעטים נוסעים לחופשה שנמשכת חודש, דבר שהיה מקובל פעם. בהכללה אפשר לומר בביטחון שכולנו נוסעים יותר פעמים לנסיעות יותר קצרות. מצד שני, צעירים לאחר השירות הצבאי נוסעים למסע ארוך, שלעתים קרובות נמשך שנה שלמה. באנגלית מכנים שנה כזאת Gap Year, כלומר "שנת פער". בישראל השנה הזאת, שבה צעירים משוטטים ברחבי העולם, היא חלק חשוב מתהליך ההתבגרות, מבחירת מסלול בחיים, מניקוי השולחן לקראת התחלה חדשה.

אופי הנסיעות השתנה גם הוא – פעם אנשים נסעו בחדווה לשש מדינות בשבעה ימים. טיול דחוס, בדרך כלל באוטובוס, שעיקר הישגו היה בחציית גבולות מהירה, שמעידה על יכולתם הכבירה של המשתתפים להסתגל לנסיעות ארוכות ומשמימות. קשה לדמיין היום מישהו שנוסע כך. במהלך עשרים השנים האלה הצטמצמו מעגלי הנסיעה באורח דרמטי. היום לא נדיר לשמוע על משפחה שנוסעת לאזור מסוים בחבל דורדון, או בטוסקנה, או בפרובנס, שוכרת בית ושוהה בו במשך שבוע שלם. רבים נוסעים לטיול עם "התמחות": טיול אופניים, טיול ג'יפים, טיול רפטינג, טיול יקבים, גסטרונומיה, אופרות וכדומה.

ההתמקצעות הזאת, ההצבעה על נדבכים מדויקים בתרבות שאליה נוסעים, היא מרכיב חשוב בהגדרת המשימות שמערכת מסע אחר מתמודדת עימן היום. הרי אין שום טעם להכין כתבה על ספרד. אפילו חבל הבסקים נשמע קצת נרחב מדי בשביל כתבה אחת.

טכנולוגיה
לפני עשרים שנה נסענו עם מצלמה ושקית גדולה של סרטי צילום ארוזים בקופסאות פלסטיק קטנות. היום אנחנו נוסעים עם טלפון נייד; מכשיר GPS לאיכון לווייני שמסייע לנו למצוא כל נקודה על פני כדור הארץ בסטייה של 1.70 מטר; מחשב נייד שמאפשר לנו להתחבר לרשת האינטרנט מכל חדר מלון, ספרייה, אולם פגישות או סתם בית קפה ולמצוא את כל המידע המדויק על האדריכל שהקים את בית המלון ועל החברה שמייצרת את הקפה שאנחנו שותים; אייפוד שמאפשר לנו לשמוע אלף שירים שונים לפי בחירתנו או לפי בחירה אקראית של המחשב הנבון השוכן בתוך הקופסה השטוחה.

והמצלמה שלנו כבר מזמן דיגיטלית. אין לנו עוד צורך בסרטי צילום איכותיים, והתמונות שאנחנו מנציחים במהלך שעות היום שטות כבר באותו הערב אל המחשב הנייד, וברוב המקרים אינן יוצאות משם לעולם. אין להן אפילו גרסה חד־פעמית של נייר צילום לבן ומבריק. זו טכנולוגיה אחרת, שמשנה לחלוטין את החיים שלנו ואת הנסיעות.

גם מסע אחר משתמש היום בעיקר בצילומים דיגיטליים. רוב הצלמים לא מגיעים למערכת ומעבירים את התמונות בדואר אלקטרוני, הטקסטים מגיעים כקבצים, והמידע נבדק ברשת.

אתר האינטרנט של מסע אחר מאפשר למצוא מידע מקיף ומלא על יותר ממאתיים יעדים בעולם, לקרוא מה המליצו גולשים אחרים לגבי היעדים האלה, מפני מה הזהירו עמיתים שביקרו שם זה עתה ואיפה הכי כדאי לאכול עוגת גבינה. אפשר גם לראות צילומים מהמקום שבו נבקר, ובכלל, לצמצם במידה רבה את טווח ההפתעה.

Google Earth מאפשר לנו לראות איך נראה מן החלל בית המלון שבו נתאכסן בשבוע הבא במונטנגרו. יש לו גג אפור, מעקה ירוק והוא די דומה לבתים האחרים בעיירת החוף ליד הים האדריאתי.

באופן מפתיע, המטוסים כמעט שלא השתנו בעשרים השנים האחרונות. חשבו כמה שינויים עבר המחשב הביתי בתקופה הזאת וכמה מעט השתנה המטוס שמוביל אותנו לחו"ל. מחירי הטיסות דווקא כן השתנו: חברות תעופה זולות שפועלות ברחבי העולם ובעיקר באירופה מאפשרות לשווק חבילות נופש במחירים נמוכים. נסיעה לחו"ל, תודה לאל, כבר לא נחשבת סמל סטטוס.

תרבות
בתחילת חודש יולי נבחרו בטקס רב רושם שנערך בליסבון שבעת פלאי העולם החדשים. מאה מיליון בני אדם מכל העולם השתתפו בהצבעה. תהליך הבחירה נערך בשתי טכניקות – הצבעה בדואר אלקטרוני ברשת האינטרנט והצבעה בהודעות טקסט בטלפון נייד. קל להניח שרוב מכריע מתוך מאה מיליון המצביעים לא ראו את הפירמידה בצ'יצ'ן איצה שבמקסיקו ולא את העיר הנבטית פטרה בירדן. למרות זאת הם בחרו באתרים האלה, כי היה להם מושג מצוין איך הם נראים, מי בנה אותם, מה משמעותם התרבותית והאדריכלית ואם הם "יפים" או לא.

אנחנו יודעים היום איך מקומות נראים זמן רב לפני שחווינו אותם בעצמנו. הטלוויזיה, האינטרנט ועוד אמצעים רבים של תקשורת ענפה ומפותחת מאוד, שכוללת גם מגזינים מודפסים כמסע אחר ואתרי נסיעות מתקדמים כמו זה שאנחנו מפעילים, כל אלה מאפשרים לנו להכיר את העולם די טוב גם בלי שיצאנו מהבית.

אבל זה לא זה. הנסיעה היא עדיין לבו של העניין. אין תחליף להתרגשות שחווה מי שניצב על פסגת הר וצופה אל עמק גדול ורחב ידיים. שום תמונה, גם על מסך פלזמה שטוח ומשוכלל, לא מתקרבת אפילו לקצה התחושה שמפעמת בלבו של מי שפוגש להקת דולפינים מזנקים בלב ים. את אלה צריך לנסוע ולראות, להריח, לטעום.