הכל התחיל במייל שקיבלתי מאיקי מ"בכל אופן גולן". במבט ראשון זה נראה כמו עוד טיול שטח בגולן, כמו רבים שכבר יצאתי אליהם. אבל במבט שני, היה ברור שיש כאן משהו מיוחד. אכן טיול שטח, אכן בהדרכת איקי, אבל הפעם שבעה ימים במערב תורכיה, על גולט, הכל כלול… בשלב זה עדיין לא ידעתי מה זה גולט, אבל את הטיולים של איקי אני מכיר היטב, וזה חִיֵיב ברור נוסף. התברר שמדובר בטיסה לתורכיה (את האופניים אורזים בקרטון ושולחים עם המטען), נחיתה בדלמן, משם נסיעה קצרה אל החוף של חצי האי דאטצ'ה ואז התחילה החוויה שלפני מספר ימים אפילו לא העזתי לחלום עליה. הגולט התבררה כיאכטה גדולה או ספינה קטנה, שמסוגלת להפליג על מנוע או מפרשים, ומשמשת כמלון צף וכבסיס האם לכל ימי הטיול. הטיול, כמו כל דבר טוב בחיים, התחלק לשלושה חלקים: הפלגה, רכיבה ואוכל.
טיפוס עוצר נשימה (תרתי משמע) היום מתחיל בארוחת בוקר, שבה הרוכבים צריכים לגלות קצת איפוק. לאחר התארגנות קצרה מורידים את האופניים לחוף ומתחילים לרכב. המסלולים מתחלקים למסלולים מדהימים ביופים לאורך המצוקים המקיפים את האי, ומסלולים שמתחילים בטיפוס במעלה ההר, דרך חורש טבעי עד לפסגה עם נוף עוצר נשימה (גם כי הטיפוס לא קל), ואז ירידה מדהימה, בדרך כלל לצדו השני של האי. בחירת המסלולים נעשית בהתאם לרמת הרוכבים, ואני, שלא באשמתי, נקלעתי לחבורה של לוחמים שטיפסה כל הר אפשרי ואחר כך גם רכבה את המסלול לאורך המצוקים. אזור מערב תורכיה מלא באיים ובמפרצים שיוצרים נוף מרהיב ומים שקטים וצלולים. האיים בחלקם מיושבים ובחלקם שוממים. הרכיבה בתוך הכפרים היא חוויה מדהימה, שמזכירה טיול במנהרת הזמן. הבתים הפשוטים, החצרות עם התרנגולות, העיזים והפרות, האנשים הפשוטים שמגדלים את כל צריכתם בעצמם ומוציאים את החמור לטיול ברחובות הכפר, הסַפָּר שעומד עם התער בפתח המספרה, הצעירים שרוכבים על קטנועים קטנים ומעלי עשן – כל אלה מוסיפים לטיול ממד אחר, אותנטי. יש כפרים שרק חלפנו בהם בלי להתעכב, ויש כפרים שעצרנו בחנות המכולת הקטנה, שמוכרת גבינה מקומית ולחם חם מהתנור, ופיצינו את עצמו על האיפוק שגילינו בארוחת הבוקר. היו פעמים שעצרנו להפסקת צהרים לצד מפל מקומי או פלג מים, ואז קבענו מראש להיפגש עם החבר'ה שלא רוכבים ויצאנו כולנו לטיול מקומי משותף. מי שלא רוכב בילה את היום בטיולים רגליים או ממונעים (ברכב שכור) או בהפלגה בגולט בין האיים אל נקודת הסיום של הרכיבה. על הגולט גם יש גלשן רוח לשימוש המפליגים, ובכל פעם שהייתה רוח טובה מצאתי את עצמי מתלבט קשות בין גלישה בתוך המפרצים עם המים הירוקים הצלולים לבין רכיבת שטח באחד האיים המקומיים. אכן, החיים בגולט רצופים בהחלטות קשות.
כל אחד והמנה שלו אני מודה שכל אחת מהחוויות – הפלגה, גלישת רוח, אכילה וכמובן רכיבת שטח – יכולה להוות עבורי טיול מספק בפני עצמו. השילוב של כולן, במינון הנכון ועם החברה המתאימה, מתקרב מבחינתי להגדרה של גן עדן. |
טיול במערב תורכיה הכולל שיט בגולט, רכיבה על אופניים בין הרים ובין כפרים, וארוחות גורמה של טבח מקומי. מישהו אמר גן עדן? פורסם 28.3.10 |
Array
(
)