לכל אורך ההיסטוריה הרי הגעש היו גורם מרתיע עבור המין האנושי. הם היו הדימוי לארובתו המעשנת והמפחידה של האל המיתולוגי וולקן בעת שעמל על הברקים עבור זאוס, ההר הקלה שבאיסלנד נחשב הפתח לגיהינום, השבטים הילידים באלסקה מאמינים שבלב הרי הגעש חיים נשרים אדירים שזוללים ילדים בזמנם הפנוי… בצד הגשמי של אותן אמונות אפשר למנות אינספור אסונות שכרוכים בהרי געש, החל בהתפרצות המיתולוגית של הווזוב בשנת 79, שקברה את העיר פומפיי תחת ארבעה מטרים של אפר געשי, ועד התפרצות הר הגעש האיסלנדי Eyjafjallajökull (אייה-פיטלה-יוקול) בשנת 2010 ששיתקה את התעופה בצפון אירופה ואמריקה לתקופה לא קצרה.
למרות שהיום אנו מסוגלים לצפות התפרצויות עתידיות, הרי געש עדיין מסעירים את הדמיון בנוף שנוצר בסביבתם. נופים געשיים הם צעירים מבחינה גיאולוגית, צבעוניים במיוחד ובעלי צורה ייחודית. קשה לתזמן טיול בקרבת הר געש פעיל וזהו גם אתגר בטיחותי. אך לעומת זאת, בעולם יש שפע אדיר של נופים געשיים, וכשיורדים לעומק התופעות הגעשיות, הטיול רק הופך למסעיר יותר.
התפרצות של הר הגעש האיסלנדי Eyjafjallajökull | צילום: שאטרסטוק
שימו לב: בכתבה זו אני מתאר תופעות גיאולוגיות בתמציתיות רבה. על כל אחת מהתופעות ניתן להרחיב במידע מקצועי הנמצא ברשת בשפע.
מסע אל בטן האדמה
מה שמעניין אותי הוא לא מה שנמצא על האי הזה, אלא מה שנמצא מתחתיו… (ז'ול וורן, "מסע אל בטן האדמה")
הרי הגעש נותנים לנו הזדמנות להביט עמוק פנימה אל תוך כדור הארץ. למעשה, כשאנו מביטים בתופעות וולקניות, אנו מביטים באנרגיה שמגיעה מבטן האדמה. אותה אנרגיה גורמת לחומר מגמטי לעלות אל פני כדור הארץ בשלוש דרכים עיקריות:
הי הגעש הפעיל פיטון זה פורנז, האי ראוניון | צילום: יזהר דמטר
1. תגובות פירוק רדיואקטיביות בגלעין (חלקו הפנימי ביותר של כדור הארץ. דמיינו אותו כגלעין של אבוקדו) יוצרות חום רב. חום זה מובל דרך המעטפת הנוזלית/צמיגית (החלק הירוק והטעים של האבוקדו) ומתקרב אל פני השטח – קרום כדור הארץ (קליפת האבוקדו), שהוא החלק הדק ביותר בכדור משלושת חלקי כדור הארץ שתיארתי עד כה. המגמה, שבעצמה הובילה את החום, פורצת את הקרום בנקודות החלשות שבו, ויוצרת אזור פתיחה, בו לוחות מתרחקים זה מזה. במצב כזה ייווצר רכס תת-אוקייני, שמפריד בין הלוחות. רכס כזה יכול להתאבן ולעלות בפעילות גיאולוגית מאוחרת יותר, דוגמאות כאלו אפשר למצוא בקפריסין, ובנסיבות מיוחדות יכול להימצא מחוץ לאוקיינוס, דוגמה יחידה שכזו היא האי איסלנד.
עמקים פוריים בקרקע הגעשית, איי כף ורדה | צילום: יזהר דמטר
2. מגמה יכולה להגיע למצב בו היא פורצת מעל פני השטח גם כשלוחות טקטוניים מתקרבים זה לזה, אחד מהם צולל מתחת לשני, והחיכוך שנוצר ביניהם ביחד עם התקרבות הלוח הצולל לפני כדור הארץ (והתחממותו מהתהליך) יכולים ליצור מצב בו נוצרת שוב אנרגיה רבה, שתגרום לחומר מהלוח הנוחת להינתך ולעלות שוב אל פני הקרקע. דוגמה טובה להרי געש באזורים כאלו (אזורי הפחתה) היא "טבעת האש" שסביב הלוח הפסיפי.
3. תופעה אחרונה ומרתקת היא הנקודות החמות בכדור הארץ. נקודות חמות הן למעשה תוצאה של "תימרת מעטפת" – זרם חום שמגיע ישירות מאזור הגלעין, ולא גורם להפרדה בין לוחות עם הגיעו לקרום, אלא רק יוצר כיס של מגמה מותכת שמתפרצת באזורים ספציפיים בעולם. נקודות חמות הן עדיין מסתוריות, וישנן המון תופעות הקשורות בהן שהמדע עוד לא סיים לחקור. דוגמאות טובות לפעילות געשית כתוצאה מנקודות חמות הן למשל האיים הקנריים.
לבה קשה בתוך הקלדרה, טנריף | צילום: יזהר דמטר
יציאת החומר המגמטי יכולה להיות בהתפרצות אלימה, עמוסת גזים, שבה אפר וולקני ושאר חלקיקים עפים לכל עבר, ויכולה להיות גם בקילוחים עדינים יותר, בהם המגמה זורמת כמו דבש צמיגי. אחרי ההתפרצויות, השטח עובר עוד תהליכים רבים שיוצרים תצורות נוף נהדרות.
לנוף הוולקני חוקים משלו
ישנן המון צורות נוף שקשורות בוולקניזם. אציין כאן שתי צורות נוף בולטות, ומיד אחריהן את הפיתוחים שעשויים להיות בהן ודוגמאות לכך בעולם.
• חרוט געשי – הצורה הנפוצה והקלאסית ביותר להרי געש. החרוט בנוי מהחומר שהתפרץ ויצא מלוע הר הגעש, שמצוי במרכזו.
• רמות געשיות/בזלתיות – משטחי סלע גדולים בשטחם ועוביים, שבנויים משכבות שונות של חומר מגמטי. הם יכולים להיות בנויים מאפר וולקני אדמדם שהולחם כשנחת אל הקרקע בעודו חם, ויכולים להיות בנויים גם משכבות של חומר מגמטי נוזלי יחסית שיצר שכבות סלע קשות יותר.
על בסיס שתי צורות אלו יכול להיווצר מגוון נופים אדיר. אתן מספר דוגמאות שאהובות עליי במיוחד:
ראוניון. שני הרי געש שעם החיבור ביניהם נוצר אי קטן באוקיינוס ההודי. את ההר הרדום מביניהם שטפו גשמים עזים ויצרו בו צורות של "קרקסים", מעין קערות ענק שגובה המצוקים הצבעוניים שלהן יכול להגיע ל-1000 מ'. באותן קערות נחשפו הרי געש קדומים שנקברו תחת האפר, ומכיוון שהיו בנויים מסלע קשה יותר מהאפר שכיסה אותן והוסע עם המים, נשארו כמצבות אילמות לאותם אירועים.
מצוקי הקרקסים (“סירקים”) בראוניון | צילום: יזהר דמטר
איסלנד. רכס תת-אוקייני, שתחתיו עוברת נקודה חמה. הנקודה הביאה עמה עוד כמויות חומר מגמטי אדירות, שכאילו הרימו את הרכס התת-אוקייני מעל פני הים. אותו תהליך משוגע קורה על גבול החוג הארקטי, והרי געש רבים באיסלנד התפרצו מתחת לקרחונים, מה שיצר תצורות של הרי שולחן נהדרים, וגם התפרצויות אלימות במיוחד שהרימו אל האטמוספרה ענני אבק ואדים אדירים.
אדים בסביבת הר הגעש מירדס באיסלנד | צילום: יזהר דמטר
טנריף. הפארק הלאומי טיידה בטנריף – מבנה של קלדרה ובלבה הר געש חרוטי. הקלדרה היא תופעה וולקנית מורכבת אך נפוצה, בה התא המגמטי שהזין את הר הגעש מתרוקן ברצף של התפרצויות אלימות, ונוצר בו לחץ נמוך שגורם לכל סביבת הקלדרה לקרוס לתוכה. בטנריף הקלדרה היא ברוחב מקסימלי של 20 ק"מ, וישנן בה תופעות מגמטיות מקומיות צבעוניות ומגוונות.
הפארק הלאומי טיידה בטנריף – מבנה של קלדרה ובלבה הר געש חרוטי | צילום: שאטרסטוק
הקצה הדרומי של האלפים הימיים, דרום צרפת. מאסיב אסטרל (Esterel Massif) – הרים אדומים/צהובים, עשויים מריוליט במרקם פורפירי (בעלת גבישי קוורץ גדולים יחסית), שהם למעשה התקררות בשני שלבים של חומר מגמטי עשיר בקוורץ. ריוליט יוצרת תמיד גווני סלע רבים (גם כאן איסלנד היא דוגמה מעולה), ובדרום צרפת אותם גוונים על רקע הים הכחול נהדרים במיוחד בעיני.
מאסיב אסטרל בדרום צרפת. שילוב מושלם בין צבע ההרים לצבע הים | צילום: שאטרסטוק
אפשר לבנות טיולים רגליים נהדרים בנוף וולקני שנוצר בשנים האחרונות ועדיין מתקרר, וגם באזורים שהתאבנו מזמן ונותרו רק כצורה מעניינת בנוף. הכיף בטיולים באזורים כאלו הוא המגוון האדיר שנמצא בשטח כל כך קטן. בכל צעד אפשר לגלות עוד צבע, עוד פיסת גביש שניתז מלוע הר הגעש ונחת על הקרקע. או לדמיין איך הייתה יכולה להיראות ההתפרצות שיצרה את כל אלו.
עוד בסדרה:
לטייל אל תופעות הטבע: המדבר המרוקאי
_____
יזהר דמטר – מדריך טרקים במגוון יעדים בעולם. בשנים האחרונות מתגורר בצרפת עם בת זוגו והכלב טוביה. מטפס, מטייל, מבשל וכותב. אוהב הרים גבוהים, מדבריות, ואוכל טוב. אתר אינטרנט