"לוקחים הממתקים מכל מקום"

מחתימים דרכונים: אפוּרוַה (משמאל), בן 45, ושָישָי, בקרוב בן 41. זוג חברים שהכירו סביב המדורה באחת מהתכנסויות ה"ריינבו", ארגון של ילדי פרחים מודרניים.
שמות משפחה: קשה לחלץ מהם. אופורווה: "זה שם שאני אוהב. קיבלתי אותו מהמקום של אושו בפונה, זה שם סניאסי, כן?" שישי: "השם שלי שי. שישי זה שם שהילדים נתנו לי".
לאן: לבאקו, בירת אזרבייג'ן, בחברת "נתיבי אוויר אזרבייג'ניים", ומשם לשני יעדים שונים בהודו. אופורווה בדרכו לרישיקש. שישי יבקר בבודהא גאיה (Buddha Gaya), המקום שבו הגיע הבודהא להארה.
למרות זאת: מצהירים שאינם בודהיסט והינדואיסט אלא שניים בעלי ראש פתוח. "המהות בחיים היא לקחת את הממתקים מכל מקום", אומר אפורווה.
נסיעה ראשונה למזרח? מיותר כמובן לשאול, אבל השניים פוקדים גם את המערב. אופורווה מבלה לפחות חצי מזמנו בחו"ל. את השנתיים האחרונות העביר באיי הקנרים, במרכז של סדנאות ומדיטציה שאותו הוא מתאר כ"קומונה", "אבל הרגשתי שזה הגיע למיצוי". שישי קידם בינתיים מטרות דומות בארץ. בשנים האחרונות היה חבר באגודת שביל הזהב, המזמינה אנשים המשתייכים לצדדים שונים בחברה, יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים וכדומה, לצעוד יחדיו בטור בדממה גמורה.
סיבה לנדודים: לשישי יש סיבה טובה: "לגרום לאנשים למצוא זה את זה ואת עצמם, לארגן מפגשים של ריינבו, שבהם אנשים מתקבצים בלי שום הבדלים של סטטוס או גזע או לאום". מפגשי ריינבו התקיימו לאחרונה בקרחות יער נידחות בבלגיה ובברזיל, וגם לא הרחק מבאר שבע שלנו.
הטיסה: משעממת וארוכה.
מה אורזים לטיסה? צידה מיוחדת לדרך: שתי כיכרות לחם מאפה בית שנאפו בתנורו העשוי עפר של חבר החי בהרי יהודה. "יצא קצת שרוף", מצר שישי, אבל הבעיה האמיתית היא שאת הסכין היה חייב לשלוח בתוך המזוודות מסיבות ביטחוניות. לא נותר לו אלא לבצוע את הכיכר ולחלוק עם הסובבים.
ומתי תבוא טיסה משעממת וארוכה בחזרה? לא יודעים והכל פתוח. שני הכרטיסים הם לכיוון אחד. "אני חושב שאני נוסע לשלושה חודשים", אומר שישי, "אבל החברים שלי חושבים שאני אשאר שם הרבה זמן".