לונדון בעקבות פוסטר: טיול

שלושה מהם, שהליכה ביניהם מוצעת במסגרת כתבה זו, הפכו כבר לאתרים מושכי תיירים מהבולטים ביותר בעיר. בניית שלושתם הסתיימה רק לאחרונה. החדש ביותר, הסיטי הול של לונדון, נחנך בחודש יולי 2002. כמעט כולם, כיאה לפרויקטים חשובים בעיר גדולה, מעוררים ויכוחים ומחלוקות. הביקור בשלושתם – חינם.

מסלול הסיור המוצע כאן בעקבות הפרויקטים של פוסטר מתחיל בבריטיש מוזיאום. כאן נחנכה בשנת 2000 "החצר הגדולה". קשה לחשוב על פרויקט יוקרתי יותר עבור אדריכל אנגלי. ב- 1998 העבירו את הספרייה הבריטית מן המוזיאון לאתר חדש בסנט פאנקראס והחלל הגדול שהתפנה איפשר לערוך במוזיאון שינוי משמעותי. 97 מיליון ליש"ט הושקעו בהפיכתה של החצר מאגף מוזנח ועמוס בספרים לגולת הכותרת של האתר.

המראה בכניסה לחצר הגדולה מפתיע מאוד. כל השטח הגדול, 6100 מטרים רבועים, בין מבנה המוזיאון לחדר הקריאה העגול במרכז החצר, מקורה במשולשי פלדה וזכוכית. כך הפכה החצר לחלל הציבורי המקורה הגדול ביותר באירופה. הבעיה הגדולה ביותר – השילוב בין הבנייה מן העבר לבין התוספת החדשנית – נפתרה באורח נעים מאוד למבקר.
באולם הקריאה העגול במרכז החצר ממוקמים היום בית קפה, חנות ספרים ומרכז המידע של המוזיאון. כל אלה מקנים את ההרגשה של כיכר לא צפופה ומלאת חיים. יתכן שחלק מן התחושה הטובה נובע מן ההשוואה לאגפיו האחרים, המעייפים מאוד, של המוזיאון. העובדה שכל המרחב הזה מואר באור טבעי, ומוגן מפני הגשם הלונדוני הופכת את החצר למקום בילוי נעים ומומלץ בימי סגריר.

למרות הויכוחים האינסופיים על הבחירה בסוג האבן ממנה נבנו חלק מן התוספות (אבן צרפתית ולא אנגלית, מה שעורר תרעומת לא קטנה, מה גם שנתגלו הבדלי גוון מסוימים בינה לבין האבן המקורית ממנה נבנה המוזיאון) החצר שעיצב פוסטר נחשבת להצלחה.
כאשר נכנסתי אליה לראשונה, בשעת אחר צוהריים, כשגשם זלעפות ניתך בחוץ, ישבו כמה עשרות אנשים בבית הקפה ועל הספסלים. הם קראו, שתו, אכלו ובחנו את מה שקנו בחנות המוזיאון. האור היה נעים והשקט מזמין מאוד. למרות שכולם נמצאים בליבו של המוזיאון, התחושה קלילה וחופשית יותר. העובדה הסימפטית היא שיש בחצר הרבה מקומות ישיבה שאינם חלק מבית הקפה, כלומר, אפשר פשוט לנוח בהם.

מן המוזיאון, במסלול הפונה דרומה וחוצה את קובנט גארדן, מגיעים לאחר כרבע שעה הליכה אל הגדה הצפונית של התמזה ופונים מזרחה (שמאלה). אם רוצים להגיע ברכבת התחתית כדאי לרדת בתחנת בלקפריארס או בתחנת סנט פול. בדיוק מדרום לקתדרלת סנט פול, במיקום מרכזי, נבנה גשר המילניום. התחרות שקדמה להקמתו היתה אחת היוקרתיות שנערכו אי פעם בבריטניה. טובי האדריכלים מכל העולם השתתפו בה. פוסטר זכה במכרז יחד עם הפסל אנתוני קארו וקבוצת המהנדסים אווה ארופ. המשימה היתה רבת עניין – הקמת הגשר הראשון מעל התמזה מאז חנוכתו של הטאוור ברידג' בסוף המאה ה19-. גשר הולכי הרגל באורך 320 מטר נועד לחבר בין הגדה הצפונית, עליה ניצבת קתדרלת סנט פול, לבין הגדה הדרומית, עליה ניצבים המוזיאון החדש והנחשב "טייט מודרן" ותיאטרון הגלוב השייקספירי.

מדובר בגשר שעשוי מנירוסטה ואלומיניום, עדין מאוד למראה, המספק נקודת מבט טובה וחדשה על שני צידי הנהר ועל הסירות החולפות תחתיו

כגודל השמחה והציפיות כך היה גודל הבושה. הגשר היפהפה אמנם הוקם ונחנך בידי המלכה בדיוק בזמן, אבל ביום הראשון לפתיחתו, כאשר מאה אלף מבקרים הצטופפו כדי לעלות עליו, החל הגשר לרעוד, להיטלטל ולהחריד את כל מי שהיה מעורב בהקמתו. יומיים לאחר מכן נסגר לקהל והפך לבדיחה מקומית. כמעט שנתיים נמשכה מלאכת הבדיקה וההערכה ממה נבעו הרעידות. בפברואר 2002 נפתח הגשר מחדש, לאחר שהותקנו בו מאות בולמי זעזועים. היום הוא נראה יציב מאוד ובעיקר יפה לעין. מדובר בגשר שעשוי מנירוסטה ואלומיניום, עדין מאוד למראה, המספק נקודת מבט טובה וחדשה על שני צידי הנהר ועל הסירות החולפות תחתיו, ללא מעורבות של מכוניות ואוטובוסים מטרידים.

מכאן ממשיכים מזרחה לאורך הגדה הדרומית של התמזה ולאחר עוד כרבע שעה הליכה מגיעים אל התוספת החדשה ואחת המשמעותיות ביותר של פוסטר לקו הרקיע הלונדוני. קרוב מאוד לגדת הנהר וסמוך לטאוור ברידג' המצועצע, שנחשב לאחד מסמלי העיר, הוקם בניין העירייה של לונדון. כיוון שהעיר מחולקת לתשע עיריות נפרדות יש לה מעין פרלמנט עירוני, הכולל 25 חברים של מועצת העיר. במבנה דמוי הביצה על גדת התמזה מתכנסים חברי המועצה ובו שוכן גם משרדו של ראש העיר – קן ליוינגסטון ומשרדיהם של 500 מעובדי העירייה.

כאשר צועדים על גדת הנהר ומתקרבים אל הסיטי הול בולטת במיוחד העובדה שכל רשת התחבורה הועברה אל מתחת לפני הקרקע. הולכי הרגל המגיעים אל הבניין לאורך הטיילת שעל גדת הנהר אינם נתקלים אפילו במכונית אחת. המבנה עצמו נראה מבחוץ חדשני ומעט מוזר. הוא לא סימטרי, נוטה על צידו לכיוון דרום (כדי לחסוך באנרגיה לחימום וקירור וכדי לאפשר תאורה טבעית). כאשר נכנסים לתוך המבנה (זהו מבנה ציבורי והכניסה אליו חופשית) בולטת בעיקר תכונה אחת: השקיפות הגדולה, כלפי החלל הפנימי וכלפי הנוף שבחוץ. גרם מדרגות ספירלי "מטפס" מבפנים על מעטפת הבניין וממנו אפשר לראות היטב את משרדי העובדים, ואת אולם ההתכנסות של מועצת העיר. כאשר מגיעים לקומות העליונות אפשר להתרשם בעיקר מן הנוף בחוץ: פיתולי התמזה נראים מצוין והטאוור ברידג' הקרוב נראה לפתע מזווית חדשה ולא מוכרת. בלונדון, בניגוד לערים כפריס וניו יורק, אין הרבה עמדות תצפית גבוהות על העיר. גלגל הענק בחלק המערבי יותר של התמזה פתר חלק מן הבעיה הזו, אבל הוא יקר והתור ארוך. ממרומי הקומה העשירית בסיטי הול של לונדון נראים העיר והנהר אחרת. בחלקו התחתון של הבניין יש שתי קפיטריות ואמפיתיאטרון קטן מול הנהר, שהישיבה בו נעימה מאוד בימים בהם זורחת השמש.

ג'ודית מור מלשכת העיתונות של ראש העיר, לא ידעה להסביר איך יתכן שפוסטר זוכה בכל המכרזים הגדולים והחשובים בלונדון. היא ידעה לומר בחיוך גדול: "אנחנו מקווים להפוך את הסיטי הול לאתר תיירות משמעותי במסלול הביקורים בעיר. בסופו של דבר, כל מי שיילך מן הטייט לטאוור ברידג' יגיע לכאן ויראה את הבניין המיוחד הזה. לגבי הביקורת על פוסטר אמרה מור: "שמעתי אנשים שלא אוהבים את השימוש המוגזם במתכת וזכוכית. הם אומרים 'פוסטר הופך את העיר לחממה', אבל זה כנראה מה שאנחנו רוצים. קצת הגנה של חממה מפנקת".