לוויתנים: פפראצי מתחת למים

לדן קוסטה מבזיק רעיון
מפתיע כמה מעט ידוע לנו על הלוויתנים הגדולים, הנחשבים ליצורים הימיים הפופולריים ביותר ומעוררי הסקרנות הרבה ביותר. למדנו רבות על האנטומיה שלהם בעזרת ציידי הלוויתנים, אך הידע באשר להתנהגותם מוגבל לתצפיות באמצעות ספינות, צוללות ולווינים ולחקר מינים קטנים יותר המוחזקים באקווריומים. תגיות למעקב באמצעות רדיו ולווין מסוגלות לשדר אותות רק כאשר האנטנות שלהן נמצאות מחוץ למים; זאת הסיבה לכך שכמעט כל מה שלמדנו על התנהגות הלוויתנים מתייחס למקטע הזמן החלקי – לא יותר מעשרה אחוזים מחייהם – אותו הם מבלים על פני המים. אנשי המדע למדו כיצד נושמים לוויתנים, אך מה שהעסיק את הארווי – כיצד לוויתנים שוחים, מנווטים, נודדים, מתקשרים, אוכלים ומתרבים – מתרחש ברובו בעומק רב מתחת לפני האוקיינוס, הרחק מעיניהם של בני אדם או לווינים.
צוללנים ומדענים היושבים בצוללות הצליחו לפעמים לצלם לוויתנים תחת פני המים, אבל

ביוור מתרגל עבודה עם מצלמת וידאו. הוא יצליח להשיג עד שעה של צילום, בעוד שאדם בר מזל היה משיג אולי מחש דקות צילום לפני שהלוויתנים היו מתרחקים

הסרטים הללו היו מוגבלים בדרך כלל לעומק של עשרות מטרים בודדים, ולזמנים שבהם הלוויתנים אינם נעים כלל או נעים באיטיות; למשל, כאשר הלוויתן המצוי שר מול החוף של הוואי. מגבלה נוספת היא ההשפעה האפשרית שיש לנוכחותם של בני אדם על התנהגות הלוויתנים. מכל מקום, כאשר אלה מחליטים להמשיך בדרכם, אין אדם או צוללת המסוגלים להתחקות אחריהם במרחק או בעומק.
נחוץ, אם כן, צופה שאינו משבש את התנהגות הלוויתנים הטבעית, שיכול להתאים את עצמו לתנועת היונקים הימיים בעת שהם שוחים וצוללים ואשר יכול לשאת ציוד וידיאו כבד. בנוסף לכך, על הצופה האידיאלי להיות דייקן דיו לחבר תגית מעקב בדיוק מאחורי סנפיר הגב, כדי להבטיח שידור אופטימלי בכל פעם שגבו של הלוויתן מתקרב לפני המים. פגישה עם ד"ר דן קוסטה מאוניברסיטת קליפורניה, העוסק בפיסיולוגיה של אריות הים, חילצה את הארווי מהמצוקה. "ההתקן האידיאלי כבר קיים", הבטיח קוסטה, "מדוע לא להשתמש באריות ים כדי להניח אמצעי מעקב ולצלם את הלוויתנים במעמקים?".
שני המדענים החליטו ללמד אריות ים לתעד את התנהגותם של לוויתנים, ושבע שנים לאחר מכן, ביולי 1996, זכו לראות בהגשמת התיאוריה שלהם במפרץ מונטריי שבקליפורניה: אריה ים מאומן הצמיד שוב ושוב תגית מעקב על גבי דגם של לוויתן אפור. אריה הים הגיע ל־80 אחוזי הצלחה בנסיונותיו להצמיד תגית ללוויתן הדמה שנע במים; בני אדם הגיעו לחמישה אחוזי הצלחה בלבד (עם לוויתנים חיים).
שמחתם של החוקרים לא ידעה גבול כאשר הם צפו בקטעי וידיאו ובצילומי תקריב שהראו את החיים על קרקעית הים בחופי קליפורניה. הסנפיר מאחורי המצלמה היה של ביוור
(Beaver), אריה ים ממין זכר שהשתתף במחקר הייחודי. ביוור ונקבת אריה ים צעירה בשם סייק (Sake) הפכו ל"חוקרים הראשיים" בפרויקט שזכה לשם SLEWTH –  Sea Lions Exploring Whales and Their Habitats – אריות ים חוקרים לוויתנים ואת אזורי חיוּתם.

כל אימון נפתח בבדיקה רפואית. ביוור פוער את פיו כדי לאפשר להרלי לבדוק את שיניו, וסייק משתפת פעולה בזמן שהרלי מטפלת בדלקת העיניים שלה

יתרון של 50 מיליון שנה
ביוור וסייק היו זוג פרוע לפני שהמאמנת שלהם, ג'ניפר הרלי, הצטרפה לפרויקט ב־1989. ביוור סולק מהתוכנית של הצי האמריקאי לצלילה באוקיינוס הפתוח, משום שלא שיתף פעולה באימונים. גם סייק, שננטשה כגורה, היתה זקוקה לדמות סמכותית. הרלי עבדה עם כלבי ים ואריות ים מאז שהיתה בת 12, ובתוך שבוע מאז שהתחילה לעבוד איתם כבר צייתו ביוור וסייק לפקודות בסיסיות, נצמדו לרגלה או למטרה שבידה. בהמשך היא לימדה אותם יותר ממאה דגמי התנהגות נוספים, שהפכו את היונקים הללו לקולנוענים תת־ימיים.
לארי ים קליפורני (Zalophus californianus) כמה מאפיינים, שעשו אותו מועמד

ביוור לומד לזהות חלקים מסויימים בדגם של לוויתן אפור. חשוב שיזהה את העיניים ואת פתח הנשיפה, כדי שיציב את תגית המעקב במקום הנכון

אידיאלי לפרויקט חסר התקדים הזה. קל מאוד ללמדו (כפי שמוכיחות הופעות בקרקס), הוא נייד ביותר על פני היבשה, אפשר לאמן אותו לדדות במעלה רמפה של משאית לתוך כלוב, וכן לעלות ולרדת מסירות קטנות המשיטות אותו לאתרי האימון באוקיינוס הפתוח. תכונתו החשובה ביותר למחקר היא האפשרות להתקרב ללוויתנים – האתגר הגדול ביותר העומד בפני בני אדם. מסבירה ג'ניפר הרלי: "שלא כמו ג'יין גודול, חוקרת השימפנזים, לנו באוקיינוס אין וילון המאפשר לנו להתחבא כדי לצפות בהתנהגות הלוויתנים בלי להפריע להם". אריה הים, לעומת זאת, נראה לעיתים קרובות בחברת לוויתנים ויונקים ימיים אחרים.
אריה ים מהיר יותר מצוללן, ולמעשה מהיר יותר גם מרוב הלוויתנים, שכן הוא מגיע למהירות של כמעט 25 קילומטרים בשעה. אריות ים נראו שוחים ברציפות במשך שבוע ויותר ללא הפסקה, כך שקל להם לעקוב אחר לוויתנים במשך מספר שעות. הם מסוגלים לצלול שוב ושוב לעומק מירבי של קילומטר וחצי, ולעצור את נשימתם לפרק זמן של עד עשר דקות; וכך אין להם כל קושי לעמוד בקצב העליות והירידות של לוויתנים נודדים. בנוסף, אף כי עלות הדגים שהם צורכים בשנה עשויה להגיע ל־10,000 דולר, החזקת אריות ים מאומנים זולה בהשוואה להחזקת צוללת או צוללן.
המשרד לחקר ימי של ארצות־הברית תומך בפרויקט SLEWTH בהתלהבות. בצי מעוניינים לנתח את קולותיהם של לוויתנים, כדי להבחין בינם לבין צוללות אויב וצלילים בלתי שגרתיים אחרים. מעבר לכך, אנשי הצי סבורים כי הפרויקט עשוי לסייע בלימוד הדרך שבה מבצעים יונקים ימיים את מה שמנסים בני אדם לעשות ב־50 השנים האחרונות – לחיות באוקיינוס ולתפקד בו בהצלחה. או במלותיו של ג'ים הארווי: "ללוויתנים יש יתרון של 50 מיליון שנה; הם יכולים לעזור לנו להבין כיצד נוכל להיות יונקים ימיים טובים יותר".

בוקר טוב לאריות הים
כאשר הם אינם בים, חולקים ביוור וסייק מתחם בנפח של יותר מחצי מיליון ליטר עם שני דולפינים ממין דולפינן (Tursiops Trunchatus) – מושא המחקר של ביל הרלי, בעלה של ג'ניפר. צוות של כעשרים מתנדבים דואג לכל צורכיהם של אריות הים, אך ביוור וסייק שומרים חיבה מיוחדת לג'ניפר. ברגע שהיא פותחת את שער המתחם, הם מברכים אותה בחום, נובחים ומזנקים מן המים כדי לזכות בתשומת ליבה.
היא יורדת לחלון הצופה מתחת לפני המים, וסייק צוללת כדי לפגוש אותה מעברו השני. נקבת אריה הים מצמידה את חוטמה לחלון ומפריחה בועות דרך נחיריה ופיה, ובתוך כך משמיעה ציוץ הדומה לקולו של בלון המאבד את האוויר שבו. ביוור נובח בקול רם, ובכך מודיע להרלי שהוא מוכן להתחיל לעבוד. עד שהודח מן התוכנית של הצי, הוא אומן לסייע בחיפוש והצלה והספיק ללמוד דגמי התנהגות בסיסיים המאפשרים למטפלים לפקח על בריאותו.
הרלי מתחילה כל אימון בבדיקה רפואית. ביוור פוער את פיו בפיהוק מתמשך, כדי

ביוור מתאמן עם מד עומק ומהירות. בנוסף למצלמה, יאפשרו חיישן לחץ, שעון פנימי, הידרופון ומד מהירות רישום מיידי של עומק, זמן, קולות ומהירות, בשעה שביוור מצלם את הלוויתנים

לאפשר לה לבדוק את שיניו. רגוע לחלוטין, הוא מגיש לה סנפיר כדי שתבדוק אם יש בו חתכים או כדי שתיקח ממנו דגימת דם. לפתע, מתחילה הרלי לרקוע ברעש גדול. ביוור אינו זז ממקומו. טקס זה נועד להעלות את סף הרגישות של אריה הים ומרגיל אותו לקולות רמים ולהסחות דעת אחרות, כדי שלא יאבד את שלוותו בשל סירות־מנוע או צוללים סקרנים בים הפתוח.
אריות ים הם פיקחים, אך נוטים להיות תוקפנים כלפי בני אדם ולנהוג בהם בריחוק מתנשא. לעיתים קרובות הם נושכים את מטפליהם, ומעידות על כך הצלקות על גופם של מאמנים רבים. ישנם אריות ים המאיימים על המטפלים כאשר אלה מנסים לצאת מן המתחם. הרלי אינה סובלת שטויות ממין זה. לאחר 20 שנות עבודה עם כלבי ים ואריות ים, היא מסוגלת לפענח את כוונותיהם לפני שהם מבצעים אותן.
הרלי לימדה גם את המתנדבים העובדים איתה לזהות סימנים לכך שאריה ים מתחיל להיות מתוסכל או מרוגש יתר על המידה: הוא עשוי לפקוח את עיניו מאוד, לנקוש בלסתותיו, לנענע את ראשו קדימה ואחורה או לנקר בחוטמו כמו נחש. במקרה כזה, משנה המאמן מיד את הפעילות, לפני שהתוקפנות מתממשת: התנפלות על מאמן או הצמדת שחיין לתחתיתה של בריכה. הם מסיבים את תשומת ליבו של בעל החיים להתנהגות אחרת בכך שהם שולחים אותו לבצע משימה אחרת. המאמנים גם מעניקים לחניכיהם פרסים נדיבים על התנהגות טובה: מזון, דברי שבח ומשחקים.

"הילדים" של ג'ניפר הרלי
לא במקרה מזכירים התיאורים הללו התנהגות של הורים וילדים. סייק היתה בת שנה בלבד כאשר הצטרפה הרלי לתוכנית. כגורה, נהגה סייק לישון לעיתים קרובות על חזה של הרלי והגיעה למצב שראתה בה אם. סייק נענית בדיוק מדהים לרצונותיה של הרלי. היא מזהה פקודות באמצעות קליטה של מלות מפתח במשפט, מנימת הקול ומרמזים דקים נוספים. הרלי מאמינה שמידת ההיענות של סייק נובעת מכך שהשתיים נמצאות יחד מאז היתה גורה. לעומתה, ביוור בהחלט דומה לאיש צי לשעבר.
"ביוור מאוד בלתי מהוקצע", מסבירה הרלי, "הוא אינו פוחד מדבר. הוא אינו מתבונן ושוקל בדעתו כמו סייק, והוא קשוח ממנה; הוא עשוי מחומר עמיד יותר". סייק מסוגלת לשחק בפריסבי במשך שעות, אך כדי ללמד את ביוור לשחק היה על הרלי לעבוד קשה. משחק הוא חלק חשוב באימונים היומיים, שמספרם נע בין אחד לעשרה. באימונים הללו מתרגלים אריות הים את דגמי ההתנהגות  שישמשו אותם כדי לצלם לוויתנים ולהצמיד להם תגיות.
הרלי מוודאת שאריות הים יזכו למגוון רחב של פעילויות בתוכנית האימונים, כדי לשמור על כושרם המנטלי והפיסי. היא מחזיקה את בעלי החיים במשטר יומי של התעמלות לצורכי בריאות, כדי לחזק את גבם וסנפיריהם. היא פוקדת עליהם לקפוץ מעלה ומטה, לעמוד בשיווי משקל על הסנפירים הקדמיים, להתהפך לאחור ולרקד במעגל. ביוור הוא אקרובט זריז וחינני תחת פני המים, אך כאשר הוא מקפץ מעלה־מטה על משטח הבטון של המתחם, משווים לו משמניו הרוטטים מראה של מועמד לתוכנית הרזיה.
כדי לשבור את שגרת האימונים שתאפשר לאריות הים לשלוט בדגמי ההתנהגות הנדרשים לחקר הלוויתנים, משלבת הרלי גם פעילות של כיף. כמו אמני קרקס, מוחאים ביוור וסייק כפיים, נובחים, מצדיעים ולוחצים ידיים; הכל על פי פקודה. לרגעים שבהם אין לשניים בני אדם לשחק איתם, עומד לרשותם מבחר עשיר של צעצועים. בלילה נפתחים השערים המפרידים בין הבריכות, כך שאריות הים יכולים לשחק זה עם זה ולעיתים קרובות גם עם הדולפינים.
רבות מן ההתנהגויות שעל אריות הים לבצע כדי לצלם ולהצמיד תגיות ללוויתנים הן גרסאות מותאמות של דגמי התנהגות שנלמדו קודם לכן, או הרחבות של התנהגויות טבעיות. ההתנהגות הבסיסית של היצמדות לרגלו של המאמן הורחבה לכך שאריה הים נשלח להיצמד לאדם אחר. מכאן היה זה צעד קטן בלבד ללמוד להיצמד לסירה ולאחר מכן לדגם של לוויתן. פקודת המיקוד הבסיסית, שמטרתה לגרום לאריה הים לגעת בחוטמו בידו של המאמן, התפתחה להתמקדות בנקודה על קיר, לאחר מכן בנקודה על מכלאה בים ובסופו של דבר על דגם של לוויתן.
לאחר שהגיעו ביוור וסייק לשליטה מלאה בהתנהגויות הללו בבריכה, הגיע הזמן לאמן אותם בים הפתוח. לחוקרים נדרש שטח עבודה שממנו יוכלו לבצע ניסויים באוקיינוס – מכלאה שאריות הים יוכלו לחזור אליה לצורך מנוחה לאחר יום מרדף אחר לוויתנים. אנשי האקווריום של מפרץ מונטריי הציעו למקם את המתקן מעט בתוך הים, סמוך לדלתו האחורית. בשל המיקום, יכלו אנשי האקווריום להשגיח על אריות הים במכלאה ולאפשר לציבור להציץ בפרויקט. לאחר השגת אישורים מחמש רשויות נפרדות, הוקמה ביוני 1996 המכלאה הימית הפתוחה לאריות ים
(SLOOP – Sea Lion Open Ocean Pen ).

צילום תת־מימי והצמדת תגיות
ביוור מחכה בסבלנות בעוד הרלי קושרת לו את חליפת הצלילה העשויה לפי מידותיו. התלבושת הזו כוללת ריתמה התומכת במצלמת הווידיאו. בנוסף למצלמה, יאפשרו חיישן לחץ, שעון פנימי, הידרופון ומד מהירות רישום מיידי של עומק, זמן, קולות ומהירות, בשעה שביוור מצלם את הלוויתנים.
ביוור ממקם את עצמו 20 מטרים מצידו של דגם הלוויתן אשר נגרר מאחורי סירה קטנה. הוא מטה את גופו, כך שהמצלמה שעל גבו מופנית לעבר ראשו של הלוויתן, כדי

כדי לטפח את מערכת היחסים ולשבור את שגרת האימונים, משלבת הרלי גם משחקים ופעילות של כיף

שהמדענים יוכלו לזהות פרטים מסוימים ולעקוב אחר הרגלי האכילה של החיה הגדולה. על פי פקודה, מבצע ביוור שחייה מעגלית מלאה סביב הדגם, כדי שהחוקרים יוכלו לקבוע את מינו של הלוויתן ולצפות בכל התנהגות חיזור. ביוור לומד להיענות להוראות קוליות שונות: פנה ימינה, פנה שמאלה, חזור, צלול, וכמובן – הצמד תגית ללוויתן.
הרלי, הארווי וקוסטה מתלהבים מהאפשרויות הגלומות באריות ים מצלמים. "אני חושבת שנקבל זווית ראייה טבעית מאוד באמצעות צפייה מעל גבו של אריה ים", אומרת הרלי. "נקבל תמונה של האופן שבו נע בעל חיים בסביבה שעוצב לחיות בה. זה שונה לחלוטין ממה שיכול בן אדם לקוות להשיג. ביוור יכול להשיג 20־60 דקות של וידיאו, בעוד שאדם בר מזל היה משיג אולי חמש דקות צילום לפני שהלווייתנים היו מתרחקים ממנו".
למצלמת ה"סוני הנדיקם" הנתונה בגליל אלומיניום יש עדשה רחבה, וביוור יכול לצלם ברציפות עד שהוא מקבל פקודה קולית לחזור, כדי שבני האדם יוכלו לטעון מחדש את המצלמה. לפי שעה, המצלמה והתקן הנשיאה שלה כבדים מדי עבור סייק קטנת־המידות, אולם בקרוב יושלם פיתוחה של גרסה מוקטנת של ציוד המעקב, וסייק תצטרף לביוור במכלאה מורחבת בים הפתוח.
ועכשיו – להצמדת התגיות. ביוור לומד לזהות חלקים מסוימים בדגם הלוויתן, שאורכו יותר מארבעה מטרים, במיוחד את העיניים ואת פתח הנשיפה, כדי שיידע תמיד להציב את התגית מאחורי פתח הנשיפה. ביוור מתקרב לדגם הלוויתן מחלקו העליון, כשהוא נושא בפיו צלחת פיתיון. על צלחת המתכת מונחת תגית שצורתה כוס ואקום, שאותה יצמיד לגב הלוויתן. כוסות ואקום אינן פולשניות, אך בדרך כלל אינן נשארות במקומן יותר מ־24 שעות. סוג זה של תגיות יכול לתעד תנועות בטווח הקצר, וכן אופני צלילה וסוגי התנהגות מגוונים.
בשלב מאוחר יותר, יאומנו אריות הים להניח ולהחזיר תגיות רדיו, והחוקרים מקווים שאלה יישארו במקומן במשך שבועות ואפילו חודשים. תגיות אלה יוצמדו בחוזקה באמצעות שן מתכת באורך עשרה סנטימטרים, המוצמדת לשכבת השומן של הלוויתן. עורם של הלוויתנים מתחלף ללא הרף, ולכן על התגית הקבועה־למחצה לחדור עמוק יותר אל תוך העור. לשן תחובר צלחת, ועליה מכשירים מתוחכמים, במטרה לתעד דפוסי נדידה והתנהגויות צלילה בפרקי זמן ממושכים.
"22,000 לוויתנים אפורים חולפים לאורך קו החוף בקליפורניה בשני מועדים מוגדרים במהלך השנה", אומר ג'ים הרווי. "כיצד הם נעים? איך הם מתקשרים באמצעים קוליים? לאיזה עומק הם צוללים? מה הם עושים כאשר הם נתקלים בקניון? כיצד הם מוצאים טרף ולוכדים אותו?" על שאלות אלה ואחרות עתידים ביוור וסייק לתת תשובות. החוקרים מקווים לתעד גם את חייהם של לוויתנים מצויים במפרץ פראיונס (Farallones), וייתכן כי ביוור וסייק יגיעו בעתיד עד באחה קליפורניה (Baja California), כדי לתעד את התנהגות הלוויתנים האפורים בבית הגידול שלהם.

מאנגלית: יורם מלצר