החטיפה שלי ללב ים היתה, כדרכן של חטיפות, מהירה ובעיקר מפתיעה. רגע אחד ישבנו בנחת על היאכטה הקשורה לרציף במרינה של הרצליה, משוחחים על הפלגות, יאכטות ואיים קסומים, וברגע הבא, לפני שהבנתי מה קורה, מנוע היאכטה טרטר קלות, החבלים הורמו, רוח קלה פיזרה את השיער וריח של ים מילא את הריאות. "הנה, ממש ככה אנחנו 'חוטפים' את התלמידים שלנו ביום הראשון של הפלוטילה", צוחק יוסי ומסמן לתומר להרים מפרשים. היאכטה עושה את דרכה בים הרגוע ואני מבינה: איך אפשר לדבר על ים ועל הפלגות בלי לטעום מהדבר האמיתי? יוסי הוא יוסי סוקולוב, שביחד עם דודי סימון הקים את "דרך הים", בית ספר לשייטים ומועדון שייטים במרינה של הרצליה. מי שפגש אותו, או עדיף – שט איתו, יודע שמדובר במה שניתן לכנות "טיפוס", אחד שאוהב לשחרר חבלים, תרתי משמע. "כשאתה משחרר חבלים, אתה לא נתון לשום מרות ולשום מסגרת, הרוח היא שקובעת את אופי המסע. אם, למשל, נופלים על רוח שובבית, המסע הרפתקני יותר", הוא אומר.
את החוויה הזאת, של שחרור חבלים פיזי ונפשי, אפשר לחוות מהרגע הראשון שיוצאים למסע השייט. בפלוטילת התלמידים של "דרך הים" מתנסים השייטים המתחילים בהפלגה אמיתית, שאורכת שבוע, בין איי יוון. איש אינו יודע מה באמת יצפון בחובו אותו שבוע: הכל תלוי ברוחות, בים ובהפתעות שמצפות בדרך, חלקן יזומות, אחרות ספונטניות לגמרי. "עצם ההתכנסות בסירה אחת של קבוצת אנשים, שחלקם לא נפגשו קודם, הופכת חלק מהעניין. לשבת על הסיפון, לאכול גבינת פטה וסלט יווני, לשתות אוזו ולקשקש על דא ועל הא, כל זה יוצר קרבה שקשה לתאר", אומר יוסי, "וגם מי שבא בלי שום רקע ימי, מוצא את עצמו בתוך הדרך הימית הזאת, מצטרף למסע".
פלוטילה – קבוצת סירות שמפליגות יחד – מאפשרת לתרגל ולהתנסות ביחד בסוגים שונים של מצבים בים, אבל גם יוצרת חברויות עזות וקשרים מיוחדים. "קשה לתאר את החוויה של להפליג יחד, לחיות במשך שבוע בקרבה גדולה כל כך, לבשל, לאכול, להתמודד עם מצבים שונים – והכל ביחד", אומר תומר אלעד, מדריך ב"דרך הים", שחזר לא מכבר מפלוטילת תלמידים ביוון. הוא מדבר על תחושה של התאהבות, חיבור מיוחד לסירה ולאנשים שאיתם מפליגים. השייטים, שנמצאים במהלכו של קורס סקיפרים ועדיין לא אוחזים ברישיון, לומדים לא רק את הצדדים הטכניים והחברתיים הכרוכים בהפלגה, אלא גם איך להוביל: בכל יום במהלך השייט מישהו אחר מתמנה להיות סקיפר, והוא זה שמחליט על מסלול, מכין את היאכטה להפלגה, מתדרך את הצוות ומחלק תפקידים. מובן שהכל נעשה תחת עינו הפקוחה של המדריך, שדואג להשאיר מספיק מקום לסקיפר ליום אחד להנהיג. הניסיון שנצבר במהלך שבוע ההפלגה באיין יוון מאפשר להוציא רישיון שייט, גם ללא קשר לקורס סקיפרים.
אז מה חווים במהלך פלוטילת תלמידים? זה מתחיל בטיסה ליוון ומשם הפלגה של שבוע בין איים, שרבים מהם נידחים וריקים לגמרי מתיירים. היעד אינו המטרה, ואין רשימת מקומות חובה, שצריך להגיע אליהם. העיקר הוא ההפלגה עצמה – מפליגים באזורים מדהימים ביופיים, עם מים תכולים, מפרצים נחבאים ואיים קטנים מכוסים בחורשות. הבקרים מתחילים בתדרוך, הכולל גם תוכן עיוני, ואז יוצאים לדרך, בהתחלה עם מנוע, ואז – כשהרוח מתחילה לנשוב, מרימים מפרשים. בצהריים עוצרים במפרץ נחמד, מורידים עוגן וקופצים לשחייה מרעננת וארוחה טובה. עם ערב מגיעים ליעד, לפעמים זאת מרינה מסודרת ופעמים אחרות מפרץ שומם. אם יש כפר או עיירה בסביבה, יוצאים לסיבוב, יושבים בטברנה בחברת המקומיים, שותים איתם אוזו, מדברים על הים ועל החיים. ולפעמים, דווקא מעדיפים לבלות את הערב בשקט של הסירה, לאור הכוכבים שבשמיים. וקורה גם, כצפוי בים, שנקלעים לסערה, דבר שמחבר אפילו יותר בין השייטים. "המקום הזה של ההירטבות, של אנשים שנאבקים ומושכים חבל ביחד, שמרימים מבט ומבינים זה את זה גם בלי לדבר – יוצר קשרים חזקים, שקשה לתאר", אומר יוסי.
בתמונה הפותחת: מעגן במגניסי, יוון | צילום: קובי בן משה |
