מסביב עוד חשוך, כשאנחנו נוסעים בבוקר חורפי קר בכבישים הריקים לעבר צומת בית קמה. לא הרחק משם אנחנו פונים לעבר השדות. באנו עם שני רכבי שטח. באחוריו של אחד מהם נגררת, שעליה חבילה בגובה של תשעים סנטימטרים ובאורך 1.80 מטרים. יזהר בן ששון, בלונאי מוסמך ובעליו של הכדור הפורח, מחלק הוראות: אנחנו שולפים מהחבילה יריעת פלסטיק דקה וענקית. בעוד שעה וחצי, בתום ניפוח נמרץ, תכיל היריעה 3,250 קוב אוויר, כמו כמות המים הדרושה למילוי שלוש בריכות שחייה. אבל בינתיים יזהר מנפח בלון הליום קטן, ויער, בנו בן השש, משחרר אותו לאוויר. הבלון מטפס במהירות לעבר הרקיע, ויזהר עוקב אחריו במבטו. משטר הרוחות הוא שיקבע אם נטוס היום או שנתקפל. אחרי שתי שבתות סעורות גשמים, שבהן המתנו עד בוש לשוך הרוחות, עושה רושם שיהיה יום יפה. יזהר מתניע את המאוורר, שיוצר גלי אוויר השוטפים את פנים מעטפת הבלון. הוא מצית את המבער ומכבה אותו לסירוגין, עד שהכדור הענקי מתחיל להתרומם. השמש מציצה במזרח כשהכדור הפורח נעמד. גובהו 49 מטר ורוחבו 30 מטר, כמו בניין ממוצע של שלוש דירות בגובה שבע קומות. קופצים לסל, שגודלו אינו עולה על זה של שולחן אוכל ממוצע, ומתרוממים אט אט לאורך שורות הרגבים של ארץ הבתרונות שבנגב. כשיזהר מגביר את עוצמת האש במבער, הכדור עולה. הוא יירד רק כאשר הרוחות תאפשרנה לו. לבלונאי בעצם אין שליטה על כיוון הטיסה, אלא רק על הגובה.
הכדור הפורח הראשון טיפס למרומים ב־1783. עם המצאת המטוס על ידי האחים רייט, הוא חדל להיות יעיל ככלי תחבורה אבל הוא לא נעלם. |
עם המצאת המטוס נדחק מעמדו של הכדור הפורח, אבל הוא עדיין תחביב פופולרי בקרב אלה שרוצים לחוות מעוף, שקט ותצפית נוף בלתי שגרתית. יזהר בן ששון, בלונאי מוסמך, חולם לצבוע את השמים המקומיים בכדורים פורחים פורסם 13.5.14 |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2779
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )