כשמדברים על כדורגל לטיני מתכוונים בדרך כלל לזה של ברזיל וארגנטינה. נו טוב, זה די ברור כשזוכרים שברזיל היא אלופת העולם הנוכחית וזכתה בגביע העולמי חמש פעמים, יותר מכל מדינה אחרת, ולארגנטינה יש שתי זכיות בתואר החשוב ביותר בכדורגל. חוץ מזה, ברזיל הביאה לעולם את פלה וארגנטינה את דייגו מרדונה…
אבל בכל מה שקשור לליגות המקומיות, למקסיקו אין בכלל במה להתבייש. בעוד שמרבית הכוכבים הגדולים של ברזיל וארגנטינה משחקים באירופה, שבה נמצא הכסף הגדול של הכדורגל העולמי, את מספר השחקנים המקסיקנים שהחליטו לשחק בליגות העשירות של אירופה אפשר לספור על אצבעות יד אחת.
הסיבה היא בעיקר כלכלית: הקבוצות המקסיקניות הגדולות הן עשירות מספיק לשכנע את השחקנים הבכירים להישאר בבית. כמעט כל השחקנים המקסיקנים שניסו את מזלם באירופה ולא זכו להצלחה גדולה ומהירה מיהרו לחזור הביתה כדי להתקבל שוב באהבה על ידי האוהדים והמועדונים. מבחינה מקצועית רמת המשחק במקסיקו גבוהה למדי, הרבה בזכות הכסף הגדול שבעזרתו רוכשות הקבוצות כוכבים ידועי שם ממדינות באמריקה הדרומית.
 | | אוהדי אונא"ם. כמעט כל השחקנים המקסיקנים שלא זכו להצלחה מהירה באירופה חזרו הביתה כדי להתקבל שוב באהבה על ידי האוהדים והמועדונים | צילום: דרור כץ |
הכדורגל במקסיקו הוא שואו במלוא מובן המלה. בליגה הזו צמחו טיפוסים כמו קווטמוק בלאנקו, הקשר שהמציא את הטריק של דילוג מעבר לשחקן יריב עם הכדור אחוז בין הרגליים, או השוער חורחה קאמפוס, שהתפרסם בתלבושות הצבעוניות שלו ובמשחקים שבהם נטש את השער כדי לשחק כחלוץ בהתקפה. לכל קבוצה יש צבא אדיר של אוהדים שמעודדים על פי מיטב המסורת הלטינית, והם שהמציאו את ה"הולה", "הגל המקסיקני" שהעולם כולו חזה בו במונדיאל 86' – אותו מחזה מרהיב שנוצר כשהאוהדים קמים ממקומם לרגע אחד לפי מיקומם ביציעים ויוצרים מעין גל אנושי מסביב למגרש. בלי תחרות של ממש
שורשי משחק הכדור במקסיקו קדומים מאוד. משחק הכדור הראשון בעולם שבו משחקות שתי קבוצות בכדור גומי הומצא באמריקה המרכזית לפני
כ־4,000 שנה. השבטים המקומיים שיחקו בכדור כחובבים וכמקצוענים למטרות בידור ופולחן, והמשחק נחשב לאבטיפוס של משחק הכדורסל המודרני את הכדורגל המודרני הביאו למדינה בסוף המאה
ה־19 עובדי מכרות ורכבות בריטים. אליפות הכדורגל הראשונה התקיימה ב־1902 במקסיקו סיטי בהשתתפות חמש קבוצות, שלוש מהן בריטיות. במקביל הוקמו ליגות מחוזיות גם בגוודלחרה (Guadalajara) ובוורקרוס (Veracruz). הליגה המקצוענית הוקמה ב־1943, ובפעם הראשונה שיחקו בה קבוצות מכל חלקי המדינה.
מקסיקו לא נחשבת למעצמת כדורגל עולמית, והנבחרת הלאומית שלה לא הגיעה מעולם להישגים יוצאי דופן. הבעיה הגדולה של הכדורגל המקסיקני במשך השנים היתה העובדה שהוא נכלל במסגרת ההתאחדות של אמריקה הצפונית והמרכזית, מה שאומר אמנם עלייה (כמעט) בטוחה למונדיאל כל ארבע שנים אבל מחסור חמור בתחרות של ממש. יריבות כמו האיטי, קנדה, אל סלוודור וארצות הברית (לפחות עד לפני כעשור) לא הצליחו בדרך כלל לדגדג את נבחרת הטריקולור, הכינוי של נבחרת מקסיקו, בגלל הדגל כמובן. אמנם הנבחרת לא היתה צריכה להתאמץ במיוחד כדי לנצח, אבל היא נותרה בבינוניות שלה. כשהתייצבה לבסוף מול הנבחרות החזקות מאירופה ואמריקה הדרומית, זה הסתיים  | הוגו סאנצ'ס, גדול הכדורגלנים המקסיקנים, במדי הנבחרת. בעבר היה כוכב גדול באירופה, היום הוא המאמן של אונא"ם
צילום: אימאג' בנק. |
במקרים רבים בתבוסות קשות.
השינוי החל לפני כעשר שנים, כאשר התאחדות הכדורגל הדרום אמריקאית החליטה להזמין את מקסיקו להשתתף באליפות היבשת, ה"קופה אמריקה", כאורחת. כבר בהופעה הראשונה, ב־1993, הגיעה מקסיקו לגמר, אך נוצחה על ידי ארגנטינה. לפני חמש שנים הוזמנו קבוצות הליגה המקסיקנית להשתתף בגביע הליברטדורס, אליפות אמריקה הדרומית לקבוצות, וסוף־סוף ניתנה גם לקבוצות הזדמנות להשתתף בטורניר של ממש. שתי קבוצות, אונא"ם
(U.N.A.M – ראשי תיבות של האוניברסיטה הלאומית העצמאית של מקסיקו) וקרוס אסול, הגיעו למשחק הגמר בשנים האחרונות, ולמרות הפסדיהן הוכיחו עד כמה הליגה במקסיקו חזקה. המונדיאל המוצלח בכל הזמנים
מקסיקו היא המדינה היחידה שאירחה פעמיים את משחקי הגביע העולמי – המונדיאל – אחרי מלחמת העולם השנייה. ב־1970 התקיים במקסיקו המונדיאל שנחשב עד היום הטורניר המוצלח והאיכותי ביותר בכל הזמנים. נבחרת ברזיל הגדולה ביותר ניצחה בגמר את איטליה 4:1 בניצוחו של פלה. 16 שנה לאחר מכן, ב־1986, הגיע תורו של דייגו ארמנדו מרדונה להוביל את ארגנטינה לניצחון דרמטי בגמר 3:2 על גרמניה.
שני הגמרים נערכו באצטדיון אצטקה שבמקסיקו סיטי – האצטדיון היחיד בעולם שאירח שני משחקי גמר מונדיאל. האצטקה, מבנה ארכיטקטוני מרהיב שיכול לאכלס 105 אלף צופים, הוא אתר שאסור לתיירים להחמיץ, ממש כמו המרקאנה בריו דה ז'נירו או קאמפ נואו בברצלונה.
בימים כתיקונם משחקות באצטקה שתי קבוצות: קלוב אמריקה ונקאקסה. שתיהן, כמו האצטקה עצמו, שייכות לרשת התקשורת הענקית טלוויסה, שלדברי יודעי דבר שולטת בכדורגל המקסיקני כולו. גיירמו קניידו, בעבר אחד מבעלי המניות הגדולים של טלוויסה, היה נשיא התאחדות הכדורגל של מקסיקו, סגן נשיא פיפ"א (התאחדות הכדורגל הבינלאומית) ויו"ר הוועדה המארגנת של המונדיאל ב־1986. במלים אחרות, לא מקסיקו ארגנה את אותו מונדיאל, אלא טלוויסה (והמשמעות היא גם גריפת רווחים עצומים). | בכל מה שקשור לליגות הכדורגל המקומיות, אין למקסיקו במה להתבייש |
קלוב אמריקה היא הקבוצה הפופולרית ביותר במדינה. קבוצות גדולות נוספות במקסיקו סיטי הן נקאקסה, קרוס אסול ואונא"ם, שמכונה ה"פומאס". המאמן של הפומאס הוא הוגו סאנצ'ס, הכדורגלן המקסיקני הגדול ביותר בכל הזמנים, שבשנות השמונים והתשעים היה אחד הכוכבים הגדולים ביותר באירופה, בעיקר כשחקן ריאל מדריד.
שיאנית הזכיות באליפות מקסיקו היא גוודלחרה (עשר אליפויות), והיא שומרת בקנאות על המסורת של שיתוף שחקנים מקסיקנים בלבד. שתי קבוצות נוספות בעיר הן אטלס והטקוס. הקבוצות ממקסיקו סיטי וגוודלחרה אמנם נחשבות מסורתית לחזקות, לעשירות ולאהודות ביותר, אבל בשנים האחרונות זכו באליפות קבוצות פרובינציאליות כמו טולוקה (ארבע אליפויות בעשרת הטורנירים האחרונים), סאנטוס לגונה, מורליה ופאצ'וקה.
מאז 1996 מתקיימות במקסיקו בכל שנה שתי אליפויות נפרדות, האפרטורה (אוגוסט עד דצמבר) והקלאוסורה (ינואר עד יוני), מה שאומר שדי נדיר להיות במקסיקו בלי אפשרות ליהנות ממשחק כדורגל ראוי לשמו. אם צריך לבחור משחק אחד להיות בו הרי שזה המפגש בין קלוב אמריקה לפומאס. זהו הדרבי הגדול ביותר במקסיקו, שכמעט תמיד ממלא את האצטקה ותמיד מספק הנאה עצומה גם למי שאינם חובבי כדורגל מובהקים. טיולים במקסיקו |
