להלך בסמטאות העיר העתיקה בירושלים זו חוויה מיוחדת במינה. מעת לעת אני נוהגת לשוטט בין סמטאות העיר העתיקה, נהנית לתעד ולצלם דמויות מעניינות, טקסים דתיים שונים או מבנים מעניינים, לפגוש את תושבי המקום, להכיר אותם מקרוב ולהרגיש גם קצת כמו תיירת, בעיר שלי ירושלים.
בשיטוטים שלי אני נתקלת בכל מיני טיפוסים ואנשים מרתקים, מכל רחבי העולם, באנשים מכל הדתות: בקבוצות תיירים, בצליינים נוצרים, ביהודים ובמוסלמים, בתושבי העיר ובסוחרים מקומיים. בתוך כור ההיתוך הצבעוני והמרתק הזה אני מוצאת את עצמי לעיתים משפשפת את עיני לוודא שאינני חולמת…
העיר העתיקה בירושלים משתרעת על 850 דונם המוקפים על ידי החומות, והיא מחולקת לרבעים רבעים: הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, הרובע הארמני, הרובע המוסלמי ועוד רבעים פחות מוכרים. ועל פני השטח נראה שכולם חיים בשלום עם כולם. יש בעיר העתיקה מוקדי משיכה רבים, אולם העיקריים שבהם הם האתרים הדתיים וסמלי הדתות השונות: הכותל, הר הבית וכנסיית הקבר, המושכים אליהם בהמוניהם מאמינים משלושת הדתות.
מגדל דוד לאור ירח | צילום: אורטל צבר
כנסיית הקבר בחג האור | צילום: אורטל צבר
הכותל בברכת כהנים בחג הסוכות | צילום: אורטל צבר
אולם יש המגיעים לעיר העתיקה בירושלים בעיקר בזכות קסמה המיוחד, האווירה הנפלאה, הרצון להתחכך באנשים ססגוניים מכל העולם. בשל הסמטאות גדושות החנויות לממכר תבלינים, מזכרות, דברי עור, בגדים בדים, תיקים ומה לא? וגם בשל המסעדות הקטנות עם החומוס והאוכל הים תיכוני שאין לו תחליף. השוק הזה ממחיש לנו יותר מכל את גדולתה של ירושלים, בה מהווים החיים בדו קיום עם בני עמים אחרים, שהם חלק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי, שגרה יומיומית.
ליקטתי עבורכם כמה סיפורים של אנשים קטנים – אבל גדולים מהחיים – אנשים שחיים בשוק עובדים בו ונושמים אותו יום יום, אלו שבלעדיהם השוק הזה היה נראה אחרת.
חנות תבלינים בשוק העיר העתיקה | צילום: אורטל צבר
אבנים ססגוניות בשוק | צילום: אורטל צבר
כלבו מוחמד. כל מה שחיפשתם ודברים שלא ידעתם שאתם צריכים | צילום: אורטל צבר
בילל וכתונת הפסים
את בילל אבו כלף פגשתי באחת הסמטאות ליד כנסיית הקבר, בשוק אפטימוס בשכונת המוריסטן. איש מיוחד ששמו הולך לפניו. כששאלתי את אחד הרוכלים על חנות בדים טובה כיוון אותי ישירות לחנות של בילל, שהוא דמות מוכרת בשוק.
עם כניסתי לחנות הבדים ראיתי איש יפה תואר כבן 65 הלבוש בכתונת פסים. כששאלתי אותו לפשר לבושו אמר לי שבחר במודל של יוסף הצדיק אשר היה גבר יפה תואר ואוהב אסתטיקה. חנותו היפה מסודרת ומרשימה ועל המדפים מסודרים בסדר מופתי בדים איכותיים, שאותם הוא מביא מארבע כנפות תבל: מסוריה, ממרוקו ממצרים ומהודו ומעוד ארצות מוסלמיות. 28 שנה עוסק בילל במקצוע ובקיא בסוגי בדים שונים ויודע לזהות את הבדים המשובחים ביותר. לקוחותיו הם מכל גווני הקשת הירושלמית – יהודים ונוצרים, אנשי דת וכמורה, פטריארכים, חרדים, נזירות ומוסלמים ואף חתנים וכלות.
בילל בחנות הבדים שלו. בחר בלבושו של יוסף התנ"כי | צילום: אורטל צבר
מוצאו של בילל מכורדיסטן ומשפחתו עלתה ארצה בשנת 1936 לירושלים – 40 משפחות ש-20 מהן נותרו בירושלים ו-20 עברו לחברון. בצעירותו למד מדעי המדינה באוניברסיטה בקהיר ולאחר מכן, משלא מצא עבודה, הצטרף לאביו בחנות הבדים ולמד את רזי המקצוע. הוא איש מלומד, השולט בהרבה שפות ונוסע הרבה לעסקיו ברחבי העולם.
לפני כמה שנים החליטו הוא ואחיו להרחיב את חנותם ועברו לחנות הנוכחית בשוק אבטימוס, ואז כשחפרו כדי להגדיל את החנות גילו להפתעתם שרידי כנסייה צלבנית מלפני 1300 שנה. בשיתוף עם רשות העתיקות הוחלט להניח רצפת זכוכית מעל השרידים כדי שלמבקרים בחנות תהיה אפשרות לצפות בממצאים העתיקים.
לפני שהצטרף לחנות הבדים המשפחתית בילל למד מדע המדינה באוניברסיטת קהיר | צילום: אורטל צבר
מוחמד החייט
את מוחמד פגשתי במתפרה שלו, באחת הסמטאות ברובע הארמני. הפשטות והצניעות שלו נגעו ללבי. מוחמד הוא חייט ירושלמי ותיק, אשר המתפרה הקטנה שלו עמוסת בדים ומכונת תפירה אחת. הוא שמח כשנכנסתי לחנותו וניאות להצטלם ולספר לי על המתפרה שלו.
מוחמד החייט. איפה תמצאו חייט בישראל שיתפור מכנסיים ב-120 שקל? | צילום: אורטל צבר
העסק הקטן של מוחמד ידע ימים יפים יותר של שגשוג ושפע, אולם היום הוא יושב לבדו במתפרה וממתין בציפייה ללקוחות שיגיעו להזמין ממנו עבודות תפירה וחייטות. הוא דיבר איתי קצת בעברית מטובלת בערבית מקומית, אבל הצלחנו לתקשר למרות קשיי השפה. הוא סיפר לי על הימים בהם עבדו אצלו כ-40 איש במתפרה ואיך לא היה לו זמן פנוי כמעט. אבל המדפים עם הבדים הישנים מגלים שתקופת הזוהר חלפה והיום הוא מתקיים ממעט הלקוחות הנאמנים שנותרו לו ושפוקדים את המתפרה שלו. כששאלתי כמה יעלה לי לתפור זוג מכנסיים, ענה – 120 שקל.
בעבר היו למוחמד עשרות עובדים במתפרה, היום הוא עובד כאן לבדו | צילום: אורטל צבר
חומוס מאבו שוקרי האמיתי
מי לא שמע על אבו שוקרי מלך החומוס? בירושלים יש לא מעט מסעדות שנושאות את השם "אבו שוקרי המקורי", אבל את זיאד, בנו של אבו שוקרי המקורי, פגשנו באחת הסמטאות, ברחוב הנוצרים, בתחנה השמינית של דרך היסורים, ויה דלורוזה, במסעדה קטנטונת וצפופה. המסעדה הזו נראית כמו מסעדת פועלים פשוטה ומי שלא מכיר את איכות החומוס שלה לא יטרח להיכנס.
זיאד מנהל את המסעדה, שנוסדה בשנת 1948 על ידי אביו אבו שוקרי, יחד עם בנו הבכור בן ה-30. במסעדה יש מקום לארבעה שולחנות בלבד ולכעשרה סועדים. המסעדה תמיד מלאה ובחוץ יש תור ארוך של ממתינים. אם תטעמו את החומוס, תבינו מדוע היא כה מבוקשת.
זיאד ובנו. אביו של זיאד, אבו שוקרי, הקים את המסעדה ב-1948 | צילום: אורטל צבר
זיאד, עם העיניים היפות והטובות, אינו דובר עברית, אולם את סיפורו שמענו מחבר טוב שלו שהגיע לבקרו, אלברט הארמני. זיאד הוא בן 63, מוסלמי שגדל ברובע הנוצרי, ברחוב הגיא בקרבת ההוספיס האוסטרי. בהשפעת השכנים הנוצרים התרחק מהדת ונותר מוסלמי חילוני. אחיו הגדול היה בעל חנות ספרים גדולה, אך נפטר ממחלה והוא נותר היורש היחיד של המסעדה של אביו. הוא ממשיך את המסורת של אביו בהכנת החומוס הידוע, והמסעדה הקטנה תמיד מלאה בלקוחות מקומיים ובתיירים אשר יודעים להעריך טעמו של חומוס אמיתי.
חומוס באבו שוקרי המקורי. שווה לעמוד בשבילו בתור | צילום: אורטל צבר
מוחמד מלך הכאפיות
את דמותו של חאג' מוחמד, המוכר כאפיות בסמוך לכנסיית הקבר, רבים מכירים. האיש החביב והחייכן הזה חי בין שני עולמות. יש לו בית ובנות בחברון ואישה ובן אחד בירושלים. תפגשו את האיש המיוחד הזה ברחבה שקרובה לכנסייה הלותרנית, הסמוכה לכנסיית הקבר, מחזיק בידיו כאפיות ומנסה לשווקן לכל עובר ושב. לעתים הוא אף נותן כפיות במתנה ללקוחות החביבים עליו.
חאג' מוחמד, המוכר כאפיות בסמוך לכנסיית הקבר | צילום: אורטל צבר
האיש החייכן והחביב סיפר לנו כי מהיותו נשוי לישראלית, הגרה בשועפאת, היה זכאי לתעודת זהות ישראלית, אולם במשרד הפנים לא מאפשרים לו לקבל כיום תעודה כזו. תוך כדי השיחה עמו התערב בשיחה בחור צעיר – רוכל לממכר דברי מתיקה שעובד בסביבה – ואמר לו: אתה בכלל גרוש! ואז התברר כי בתקופה מסוימת הוא ואשתו נפרדו, אולם הוא שב ונישא לה מחדש. אולם זה לא סייע לו לקבל תעודה כחולה. אתן לך את עיני הבטיח לי אם תשיגי לי תעודת זהות, התעודה הנכספת שהרבה מערביי ירושלים מבקשים להחזיק בה.
רוצים קפה? שאל אותי ואת בן זוגי, שלף את מכשיר הטלפון החדשני שלו והתקשר להזמין לנו קפה טורקי שהגיע כעבור כמה דקות על מגש בידי בחור צעיר מאחת החנויות בסביבה.
לפעמים חאג' מוחמד נותן כאפיות במתנה ללקוחות החביבים עליו | צילום: אורטל צבר
יש עוד הרבה דמויות מרתקות ומעניינות בשוק ובסמטאות השונות, ולכל אחת סיפור משלה. כל שצריך הוא להתבונן, לחייך ולדעת להקשיב – כל השאר יבוא מאליו… כי בירושלים כל סיפור נושא עמו את משק כנפי ההיסטוריה.
____
אורטל צבר – מצלמת טבע, סביבה ואנשים בארץ ובחו"ל, מתגוררת בירושלים. אתר אינטרנט, מייל: tz_or@walla.co.il