במקום שבו צעד בעבר צבאו של תחותימס מלך מצרים בדרכו לכבוש את מגידו המורדת, בוואדי עארה המפריד בין הגלבוע לרמות מנשה, שם יושב עכשיו לבטח יער עירון. רובנו חלפנו על פניו פעמים רבות, רובנו גם מעולם לא ביקרנו בו. אולי האשם הוא בפקק ואדי עארה, ואולי ביעד הנחשק בצפון שאליו היו מועדות פנינו. בכל מקרה, כדאי לפנות רגע או שניים, ואפילו קצת יותר, לקפוץ ליער עירון ולגלות בו בוסתנים עזובים, עצי אלון עתיקים, פינות חמד ונקודות תצפית נהדרות. פעם היה האזור כולו מכוסה עצים של אלון תבור, חלק מיער האלונים שכיסה אז את אזור השרון כולו. כיום יער עירון, הנפרש משני צדדיו של כביש 65 , הוא "יער מעורב" של אלונים, אורנים, ברושים, חרובים ומיני עצים אחרים. סיפורו הוא גם סיפורם של מרבית יערות הארץ הקדומים. הצומח המקורי שגדל בו הוכחד ברעייה, בכריתה ובבעירה. לאחר קום המדינה נטעה על פניו קרן קיימת יער שעיקרו אורנים. אלא שבשנות השמונים תקף את היער המזיק אצריית האורן ועשה בו שמות. העצים הנגועים נכרתו בינתיים, ובמקום חזרה להתחדש ולהתפתח הצמחייה המקורית, ולצידה, לשם חיזוק, ניטעו מינים נוספים. לכל אחד מהעצים הללו, הנטועים והמקוריים, יש גוון אחר של ירוק: ירוק זית לזית, ירוק כהה לחרוב, ירקרק בהיר לאלון ושלל גוני ירוק נוספים.
מפגש עם זקני היער היער ברובו אינו מתויר. לא כדאי להתפתות ולהצטרף להמונים הצובאים בשבתות על אזור החניון היחיד שבו. אם לא מתעצלים וממשיכים במעלה הגבעה, ברכב או ברגל, בין עצי אורן נטויים על צידם, מגיעים אל אמפיתיאטרון קטן ומוזנח שממנו יוצא שביל הפסגה. זהו שביל טיול מעגלי שאורכו כקילומטר והוא עובר בין עצי חורש, עצי אורן צעירים, ומעוטר נקודות תצפית נהדרות ופריחה אביבית. ביער פרושים שדות של מצליבים ועכנאים, וגם כלניות, רקפות, סחלבים וצבעונים. בין העצים אפשר למצוא חרדלים, סרפדים, קוצים למיניהם וצמחים אחרים העולים במקומות שבהם הפריע האדם את התפתחותה של הצמחייה הטבעית. באזורים אחרים גדלה צמחיית חורש טבעית: קידה שעירה, סירה קוצנית ושפע של צמחי בצל ופקעת. בסמוך למחצבת ורד יש אזור בלתי מתויר נוסף שמומלץ לפקוד. מעט לפני המחצבה, אחרי תחנת השאיבה, פונים לדרך עפר עבירה לכל כלי רכב. אמנם אין כאן ספסלים ושולחנות פיקניק, אך יש עצים עתיקים ופינות שקטות לרוב שאפשר לערוך בהן פיקניק כהלכתו. מסלול טיול: לאורך הסיב האופטי מסלול הטיול עובר בחלקו הפחות מתויר של היער, באזור של יער עבות שבו עצים עתיקים ופריחה אביבית נפלאה של עיריות, קחוונים, רקפות ומשטחים של מצליבים ועכנאים בצבעי צהוב-ורוד. מתקדמים במקביל לסיב האופטי (יש סימון!) שהונח ביער, אבל לא חייבים להיצמד אליו. אפשר ורצוי לשוטט במשעולים ולגלות לבד פינות חמד נסתרות. על פיקניק בצל העצים הקשישים לא כדאי לבנות. עדרי הבקר היו כאן עוד קודם. העדרים, המחבבים עד מאוד את צילם העבות של האלונים, נוהגים לנוח כאן, ושרידי הפרשותיהם עתירי החנקן מאפשרים לסרפדים, גדילנים וברקנים לעלות ולפרוח במקום עד לממדים בל יתוארו.
פוסעים בשביל הראשי בתוך יער צפוף ומוצל של עצי אורן, ואז, אחרי הליכה קצרה, מצידו הימני של השביל ומטרים ספורים ממנו, מבחינים בעץ אלון תבור קשיש (2). המקומיים מכנים אותו "בלוט אל-ג'יני", כלומר האלון מוכה השד. ואכן, עם קצת מאמץ ודמיון אפשר לראות בענפיו המעוותים הנשלחים בפראות לכל הכיוונים את זרועותיו המתנפנפות של שד נורא. האגדה מספרת כי כאשר ניסו לכרות את העץ כדי להפיק ממנו פחמים, יצאה מן הגזע בת קול, הפכה לשאגה והניסה את הכורת על נפשו. מאז ועד היום נזהרים תושבי האזור בכבודו של העץ. ממש בסמוך למקום גדל אלון אחר, צעיר בהרבה, ולנו רק נותר לתהות אם מדובר בצאצאו וממשיך דרכו של הקשיש. במבוך השבילים המתפצלים
חוזרים לשביל הראשי, המתנהל לאורכו של הסיב האופטי. מהדרך הראשית מתפצלים עכשיו שבילים נוספים, ואפשר לנסות ולחקור אותם. הנוף מתחיל להיפתח. מימין חולפים על פני חרוב בעל שני גזעים, ומיד אחריו נפרשת חורשה קטנה של עצי איקליפטוס (7). 300 מטרים אחריה – חרוב נוסף שמזיק כלשהו פלש לתוכו וחורר את גזעו (8). חולפים על פני התפצלות דרכים עם משוכת צבר מימין. בצידו השמאלי של השביל וכעשרה מטרים ממנו גדל עץ חרוב קשיש ומרובה גזעים (9). התפצלות הגזעים הזאו מעידה על טראומה שעבר העץ, מה שלא מפריע למוטת ענפיו להתפתח לתפארת. מכאן הולך היער ומידלדל. האורנים מתחלפים בעצי חרוב ואלון והשביל, שהיה מוצל עד כה, הולך ונחשף לשמש, שמצידה מאפשרת למקום להתכסות בעונה באלפי פריחות. הליכה של 280 מטרים וטיפוס קצר במעלה הגבעה הנגלית לעין מובילים לתצפית נהדרת (10) – נוף של חרובים מסוקסים ומשוכות צבר מכל עבר, היישוב חריש על ההר משמאל, וגם כביש 6 שחותך את הנוף ממול. מכאן אפשר לחזור אחורה למכונית או להמשיך הלאה, לעבר מכונית האיסוף שבכביש 6353.
בתמונה הראשית: אלון עתיק ביער עירון. איש אינו יודע כיצד נשתמרו העצים בני מאות השנים מתוך "ספר היערות", מאת ענת מדמוני, בהוצאת מפה – מיפוי והוצאה לאור |
.jpg)
