בחודשי החורף יוון נשטפת באנרגיות חדשות המרחפות באוויר, אנשיה של יוון יוצאים לחגוג את בוא השלג בשירה, בכמיהה ליוון של פעם, בריקוד ובבילוי. מועדוני המוזיקה מתמלאים בהמון, אוזו וצ'יפורו מחלחלים עמוק לעורקים, הידיים נשלחות לצדדים, כוס המשקה מונחת על הרצפה וריקוד סוער ממלא את הבמה. כניסה למועדון יווני בתחילת החורף מזמנת חוויה חד פעמית של תשוקה וגעגוע. במשך חודשי הקיץ היוונים עבדו, ואילו עתה בחדשי החורף הם סופסוף מתפנים למוזיקה שהם כה אוהבים ולריקוד. יוונים רבים גודשים בסופי שבוע את המועדונים, אווירה מחשמלת באוויר, כולם צפופים מחכים שהערב יתחמם ואז… רבטיקו – שרים, מתרגשים, בוכים, רוקדים, מדליקים נרות. ומיד לאחר מכן מוזיקת ציפטדלי משתלטת על המועדון – הנשים מתחילות להרים את הערב לספרות אחרות בריקודים דמויי ריקודי בטן, חושניות בכול תנועה, ריקוד על השולחנות כבר כתבנו?
הקור מביא עמו מאכלי חורף מיוחדים עם ניחוחות שונים, פלפלים ועגבניות ממולאים, שלל מרקים מהבילים, פטריות ברטבים, כבש מתובל בתנור וחצילים בארומה הררית מיוחדת. האוכל היווני מפתיע בפשטותו, אך לעיתים ה"גאונות היא בפשטות": סלט יווני ביוון הוא סלט יווני, לא מעוצב, לא מתוחכם – פשוט טעים! גבינה מותכת נמסה בפה ואם לא חושבים על החבר כולסטרול, אי אפשר להפסיק לאכול אותה. צלעות כבש מעט שרופות בקצה, עם אורגנו, בלי מזלג… ביוון לא מגישים צלעות כבש ביחידות, אלא בקילו! כמה כיף לאכול בידיים באופן בלתי אמצעי ולהרגיש הכי נוח עם זה.
עת יורד השלג, יוון "מתאפרת" בגוונים מסעירים. צבעי שלכת מעלים ש"שכחו" לנשור, נהרות צלולים בצבעי טורקיז, אגמים בצבעי כחול, יערות אשוחים בירוק, גגות כפרים הנראים כפטריות אדומות והשלג הלבן מעצים כל צבע. הנסיעה בתוך יערות עצי אשור בצפונו של חבל אגרפה או ביער זגרדניה הצפוני מכניסה אותנו לתפאורה של סיפור מהאגדות. שלג לבן מכוסה בעלים בגוונים רבים, נחלים ומפלונים בכל פינה, כל רוח קלה מעיפה ים של עלים אל האוויר, ומדי פעם, אם ממש יש מזל, דוב חום חוצה את הדרך.
נסיעה מעל אגם פלסטירה, הנראה כאגם ניו זילנדי לכל דבר, או טיול בשולי אגם קרמסטון נותנים תחושה שנשפך הרבה צבע כחול לתוך המים. דמיינו שאתם בראש הר, טובלים בשלג, צופים אל מפרצי אגם מופלאים בכחול עמוק. ויש גם את אלה שלא יכולים בלי טבילה באגמים גם בחורף…
נלמד על אורחות חייהם של תושבי ההרים, נבין לעומק למה בחרו לחיות במקומות כה קשים למחייה, איך למדו לפצח את סוד ההישרדות, נחשף לתרבות ההררית המיוחדת שהתפתחה אי שם ברכס הפינדוס. נבקר בתחנות קמח בתוך קניונים חבויים בלב ההרים, נכנס למנזרים מוסתרים בהם החביאו ולימדו ילדים יוונים בחשאי בתקופת הכיבוש העות'מאני, נבין את החשיבות העצומה של ערמונים ואגוזי המלך בכל כפר בהרים. כשנקשיב לשפה של אנשי הרים, היא תישמע כמו יוונית קצת אחרת – יש ביטויים וז'רגון מיוחד וגם אוזן בלתי מיומנת תוכל לחוש ב-ל' המתגלגלת ובחיתוך המילים. ככה זה בהרים, לא מבזבזים אנרגיה על הגייה נכונה, חיתוך המילים מאפשר לצעוק מצד אחד של הנהר לצדו האחר.
רוחב הלב של תושבי ההרים אינו בר השוואה לשום מקום ביוון, הפשטות והבלתי אמצעיות נותנים תחושה חמימה של "להיות בבית", דוקא אלה שאין להם מעריכים את הנתינה, לא תפגשו רוחב לב של איש הרים אצל אנשי העיר.
נצא רכובים על רכבי שטח אל ארץ ההרים, ניסע בשלג טרי – נצליח לחצות רכסים גדולים, נגיע לשולי אגמים ולכפרים שהתושבים בהם יהיו מופתעים לגלות שבתוך כל החורף הזה מישהו מגיע לבקר, נחצה נחלים קטנים. בין יער לכפר נגיע ל"סוד הגן הנעלם" של יוון, אותו אף היוונים עצמם אינם מכירים. ליוון פנים רבות ואנו נראה את יוון היפה מכולן. נפעיל את כל החושים על מנת להכיל את החוויה האדירה לצלילי המנוע של הג'יפ ומוזיקת הרבטיקו. |