מעט על ההיסטוריה אישית: אני מדריך טיולים רגליים בארץ ובחו"ל מזה עשר שנים. הצעד המקצועי הראשון שלי היה בסוף שנות נעורי, בשנת התנדבות קדם-צבאית – שנת שירות בחברה להגנת הטבע. בתום השירות הצבאי התחלתי למנות את אותן עשר שנים. ההתחלה היתה צנועה – חוגי טבע לילדים בבית ספר יסודי, לאחר מכן טרקים קצרים בקפריסין, בירדן ובכרתים. כעבור שנתיים הדרכתי כבר טרק ארוך ראשון בקירגיסטן, שני באיסלנד, ומשם כדור השלג התגלגל והיום אני מדריך במגוון יעדים ומדינות, טרקים ארוכים וקצרים, במגוון תנאים ורמות קושי.
לאורך אותן עשר שנים, אספתי כמה תובנות צנועות על עולם הטיולים הרגליים, לבד או בקבוצה, שיעזרו גם לאלו שמתלבטים אם לצאת לטרק מודרך בקבוצה, ויעניינו גם את אלה שכבר צעדו כמה צעדים באופן עצמאי בשטח או בקבוצה מודרכת.
קבוצתיות וחברתיות מוציאות דברים טובים מהאדם
הרבה התנהגויות ותכונות אופי, שאנו לא שמים אליהן לב כל כך ביום-יום, יוצאות בקלות במהלך טרק. חמלה כלפי מישהו שנפל, סבלנות כלפי מי שמתקשה בעלייה, שיתוף סיפור אישי עם אנשים זרים לגמרי… אלו תכונות והתנהגויות שלעיתים אנו פשוט לא רואים בינינו בשגרת היום-יום המלחיצה. הטבע שמסביב והשגרה האיטית של הטרק, מספקים אפשרות להוציא גם את הצדדים האלה שיש בנו.
האתגר בטיול הוא דבר חשוב
לסיים עלייה ארוכה, להתנשף ולספוג לתוכנו את הנוף. אבל האתגר לא חייב להיות רק פיזי. לכל מטייל יש את האתגר שלו. יש כאלו שיתקשו במבנה החברתי החדש, יש מי שהלינה באוהל תהיה עבורם קשה, ויש מי שעודף הזמן בו ניתן לחשוב ולדמיין יהיה אתגר. האתגר הוא חלק מובנה בכל טיול רגלי באשר יהיה. יחד עם זאת, האתגר מעצים את החוויה בטיול ומוסיף לה רבדים רבים. כאשר האתגר הוא במידה הנכונה, צליחתו, יחד או לבד, חשובים בעיניי בבניית המסלול.
מטיילים לעולם לא ילכו באותו הקצב
באחד הטרקים הראשונים שהדרכתי באלפים, חלפה על פנינו קבוצה אירופאית, בה המרווחים בין אחד לשני נראו מהונדסים כמו אצל כיתת חיילים. בערב ישבתי עם מדריך הקבוצה בבקתה אליה הגענו, ובין שתי כוסות בירה הוא שאל אותי כמה פעמים הקבוצה התאמנה יחד לקראת הטיול. כשעניתי לו שהכרנו לראשונה רק לפני יומיים, הנהן ואמר שזה מסביר הכל…
הוא התכוון כמובן לעובדה שאנחנו לא הולכים בטור עורפי מסודר, לא עושים חזרות לקראת הטרק. בעיניי, תפקיד הקבוצה הוא לאפשר לכל אחד ללכת בקצב המתאים לו. בפניות מבלבלות תמיד אשאיר אדם כתמרור, ובסוף עלייה תמיד נחכה לכולם, אבל לכל מטייל הקצב האישי שלו, ועם השנים למדתי פשוט לכבד את הדבר ולתת לו מקום, וליהנות מהמרחב והעצמאות בטבע.
זה טיול, לא מירוץ
הליכה דורשת זמן, המתנה לאחרונים דורשת זמן, הכנת קפה חם בתצפית דורשת זמן, ועלייה קשה במזג אוויר מאתגר דורשת אפילו הרבה זמן… כשאני מתכנן טיול לקבוצה, תמיד אתכנן אותו עם עודף זמן ביחס לאורך היום. אין טעם לרוץ ממקום למקום רק כדי להגיע מהר. זה טיול, לא מירוץ.
ציוד טוב – טיול טוב
בכל טרק, אנו נתונים לחסדי מזג האוויר, וכשיתחיל לרדת גשם, יהיו מי שיצליחו להמשיך ולהביט בנוף, ויהיו מי שיסבלו ויחכו שהיום יסתיים. ההבדל בין אלו הוא מאוד פשוט – איכות ציוד הגשם שהם נושאים עליהם. ציוד גשם טוב, ישאיר את הגוף והביגוד שתחתיו יבשים, וכך נוכל להמשיך לטייל בתחושה טובה. שווה להשקיע מעט (או לשכור) בציוד איכותי וליהנות לכל אורך הטיול. הגשם הוא רק דוגמה אחת. כמובן שתיק קל, נעליים טובות, ושאר הציוד שמלווה אותנו ראוי להכנה והשקעה איכותית.
סכין קטנה וקרם הגנה
יחד עם הפסקה בקודמת, שמתי לב לשני פריטים שבהם אני עושה את השימוש הרב ביותר בכל טיול. וכל מילה נוספת מיותרת…
ידיעת המקום מוסיפה לחוויית הטיול
לטייל ולהתפעל בחוסר ידיעה, זאת תחושה מיוחדת, אבל אחרי כמה ימים ביעד מסוים, תחושת ההיכרות והידע שמעמיק הופכים לחלק מהותי בחוויית הטיול. את ההיכרות אפשר להעמיק בשיחות עם המקומיים, במבט מעמיק במפות, בלמידה מקדימה ובשיתוף הידע בין חברי הקבוצה. בטיולים אותם אני מדריך אני משתדל להביא תמונה רחבה ככל האפשר על היעד, מתוך אמונה שהידע שנוסף מעמיק את תחושת ההיכרות ומעצים את החוויה.
החברה עושה את הטיול
גם הנוף היפה ביותר בעולם, הופך ליפה יותר שהחבר שאיתו אתה מטייל אומר "וואו, יפה כאן!". אנחנו ישראלים ואנחנו יצורים מאוד חברתיים. חשוב לנו להיות יחד ולהתחבר זה לזה. בקבוצה ובחברתיות יש להשקיע אנרגיה. כמדריך חשוב לי מאוד ליצור סביבה שמצד אחד תהיה קבוצתית וחיובית, ומצד שני לכל אחד יש גם את המקום השקט להיות בו לבד. כשמוסיפים לכך את המסקנה מסעיף 1 – שקבוצתיות וחברתיות מוציאות דברים טובים מהאדם – הכול נהיה קל יותר…
הטיול הוא חוויה מורכבת
טיול הוא לא רק נוף או תופעות גיאולוגיות. טיול הוא שילוב של אתגר, חברה, נוף, חושים שעובדים (טעם המזון וריח הפריחה), ולכל אחד השילוב הזה הוא אחר וייחודי. אותו שילוב משתנה עם השנים, ולפעמים הדחף לאתגר הפיזי הופך לרצון ללכת לאט, או הפחד ממזון מקומי הופך לרצון לטעום כל דבר.
זה ממכר
גם כאן כל מילה מיותרת… טיול טוב הוא חוויה שמהדהדת עוד זמן רב לאחר סיומה, וככל שהזמן חולף, אנחנו רק רוצים לצאת שוב אל השטח. איזה כיף שיש כל כך הרבה מקומות יפים שעוד אפשר לטייל בהם. אין ספק, זו התמכרות טובה.
זוהי רשימה קצרה על תובנות מהטיולים בהם טיילתי והדרכתי בעשר השנים האחרונות. אני בטוח שבכל עשר שנים, הרשימה תהיה שונה לגמרי… כמו כן אני בטוח שלכל מי שמטייל יש עוד הרבה תובנות שלא רשמתי כאן. הרגישו חופשי להוסיף בתגובות את התובנות שלכם ולשתף בהן את הקוראים.
____
יזהר דמטר – מדריך טרקים במגוון יעדים בעולם. בשנים האחרונות מתגורר בצרפת עם בת זוגו והכלב טוביה. מטפס, מטייל, מבשל וכותב. אוהב הרים גבוהים, מדבריות, ואוכל טוב. אתר אינטרנט