שלוש פעמים בחיי שמעתי על האי ראוניון. הפעם הראשונה היתה במאי 2015, כשההר פיטון דה לה פורנז (Piton de la Fournaise, פסגת הכבשן) התפרץ. באינטרנט רצו תמונות של מכתשי ענק שהרגע נוצרו, המון לבה ועשן, וממש ליד כל אלה כיכבה צמחייה טרופית משגעת. הייתי בטוח שמדובר בתמונות ארכיון מהוואי, אבל העובדה שרוב הכתבות והמאמרים היו בשפה הצרפתית, הסגירה את העובדה שמדובר בסיפור אחר.
בפעם השנייה שמעתי על האי ראוניון היתה בשנה שעברה, בצרפת החורף היה בשיאו, השמש לא זרחה כבר ימים, ואליס, חברה קרובה, הגיעה שזופה כאילו שבה הרגע מחופשה בת שבוע בישראל, ואליס היא לא טיפוס שילך למכוני שיזוף… היא סיפרה לי על אי צרפתי, בלב האוקיינוס ההודי, לא רחוק ממדגסקר ומאוריציוס, שמכיוון שהוא בחצי הכדור הדרומי, שורר שם כעת קיץ.
הפעם השלישית היתה השנה, כאשר שותף לארגון הטיולים שאל אותי בדרך אגב אם שמעתי על יעד לטרקים בשם ראוניון. זו היתה קריאת ההשכמה האחרונה: ארזתי בגדי קיץ קלילים ויצאתי בטיסה ישירה מפריז לאי ראוניון.
אז מי אתה ראוניון?
ראוניון (La Réunion) הוא אי קטנטן, גודלו 2,500 קמ"ר בקירוב, הממוקם בין מדגסקר למאוריציוס, באזור הטרופי של האוקיינוס ההודי, שבו העונות הפוכות מאלו שבישראל (בחצי הכדור הדרומי שיא הקיץ הוא בינואר).
האי הוא טריטוריה של צרפת, ששולטת בו מאז מחצית המאה ה-17. לפניה היו באי הפורטוגזים, שכבשו אותו ללא מאבק, שכן לא היו באי מתיישבים לפני כן. הצרפתים "ייבאו" אל האי עבדים רבים על מנת להפיק קפה וסוכר והמגוון הגנטי בולט באופן בלתי רגיל. הודים, סינים, סנגלים, מדגסקרים וצרפתים, כולם חיים בכפיפה אחת. אוכלוסיית האי מונה כ-850,000 תושבים. האווירה מאוד רגועה, האנשים ששים לפטפט על כל נושא ואין את הכבדות האירופאית שאולי אפשר לצפות לה במחוז צרפתי.
התושבים מתפרנסים מדיג, חקלאות, תיירות ומתן השירותים השונים הנלווים לכך. בתחום החקלאות ניתן למצוא פירות אקזוטיים שכולם יובאו לאי רק לצורכי גידול: זני מנגו שהגיעו מהודו, לונגן (פרי שמזכיר ליצ'י) שהגיע מסין, גויאבר, שהוא מעיין גויאבה אדומה וננסית שהגיעה מיפן, אננס מדרום אמריקה ועוד. כמובן שישנו גם וניל בורבון הידוע, שמקורו הוא כאן באי (בורבון זהו השם הקודם של ראוניון).
אחד מאלפי מיני הסחלבים שגדלים בראוניון | צילומים בכתבה: יזהר דמטר
שני הרי געש שיצרו יחד אי אחד
האי בנוי בצורה ייחודית משני הרי געש בגילאים שונים, שביניהם נמתח מישור רחב ידיים המכוסה ביער טרופי צפוף. הראשון הוא הר הגעש הצפוני – פיטון דה נייג' (פסגת השלג – Piton des Neiges), שהוא הבוגר יותר מבין השניים וכבר אינו פעיל. לאורך השנים, בכל התפרצויותיו הוא הרחיף לאוויר חומר רב, בעיקר חומר גרגרי דק. אותו חומר יצר מדרונות חלשים יחסית, ובאלו התחתרו נחלים גדולים, ויצרו את הסירקס, הקרקסים הידועים באי. הקרקסים הם בקעות בצורה שמזכירה ביצה, שמדרונותיהן תלולים במיוחד. עומק הבקעות יכול להגיע ליותר מ-1000 מ' של מצוק תלול. ישנם שלושה קרקסים כאלה באי: סילאוס, סלאזי, וסירק מפאט. האחרון הוא המעניין מכולם לטרקים, מכיוון שרכבים לא יכולים להיכנס אליו, מה שהופך אותו לגן עדן להליכה בין כפרים חקלאיים קטנטנים ומלאי אופי.
גן עדן להליכה: סירק דה מפאט, אזור שאינו נגיש לכלי רכב
ארץ טרופית יפה
מזג האוויר בראוניון מרתק ולא מפסיק להפתיע ולעניין. הקיץ הראוניוני, שמתחיל בנובמבר ומסתיים באפריל, מתאפיין בטמפרטורות גבוהות ובאחוזי לחות גבוהים, וגשם שוטף שיורד כל יום אחר הצהריים. הקיץ הוא גם עונת סופות הציקלון, שאת סימניהן ניתן לראות היטב בהרס היערות, ובעובדה שלכל חלון בראוניון יש תריס עץ מסיבי שיגן עליו במקרה הצורך. החורף מתון יותר ומתאפיין בטמפרטורות נמוכות יותר ולחות נמוכה יותר, ואין בו סכנה לציקלון. כמות המשקעים שונה מאוד בין חלקי האי השונים. החלק הדרומי גשום בהרבה מהצפוני, והממוצע השנתי בו הוא כ-6000 מ"מ של גשם. בחלק הצפוני הממוצע הינו כ-1,500 מ"מ גשם בשנה. בשתי העונות, כל יום אחר הצהריים נושבת רוח האליז, המביאה לחות מהים שנהפכת מהר לעננות שנכנסת לחניית ערב בסירק סלאזי וסירק סילאוס. באי מופו יותר מ-180 אזורי מיקרו-אקלים, ובזמן שמעל העמק יכולה להתחולל סופה נוראית, העמק עצמו יהיה שמשי ונעים.
הנוף מפיטון דה נייג’, פסגת האי
השעות הטובות ביותר לטיול הן שעות הבוקר המוקדמות, בהן הראות נהדרת והאור רך. נראה שגם אנשי המקום חיים בקצב הזה, והיום בראוניון מתחיל מוקדם מאוד. ארוחת בוקר (צרפתית וצנועה) תתחיל בדרך כלל בשש בבוקר, ובהתאם לכך, היום גם יסתיים מוקדם.
גן עדן לטרקים
כשאני בונה מסלול, בין שאר השיקולים, אני מייחס חשיבות רבה לשוני ולמגוון של הנופים והאם הם באמת ישתנו מיום ליום. בראוניון חששתי שהשטח הקטן יתחיל לשעמם ולחזור על עצמו, אבל על השטח הקטנטן של האי מפצה טופוגרפיה דרמטית, שיחד עם אזורי המיקרו-אקלים המשפיעים על הצמחייה, יצרו מגוון נופים אדיר. הבלייה של אותה אדמה דקת גרגר שנוצרה מהרי הגעש, יוצרת הרים וצוקים בשיפועים שאיננו רגילים אליהם בדרך כלל, והמים ועושר הצמחייה המכסה את המדרונות הם תענוג בכל מבט וכל צעד.
המפות, השבילים והאכסניות – כולם ברוח הטיולים הצרפתית. באי ישנם שלושה שבילים ארוכים (GR – Grande Randonnée) שמתוכננים להליכה של יותר מיום, אבל כמובן שניתן לחלק אותם למקטעים:
GR 1 – שביל של כשלושה ימים, סביב פסגת האי – פיטון דה נייג'.
GR 2 – הדיאגונל – שביל אלכסוני החוצה את האי, עליו ארחיב מיד.
GR 3 – סובב סירק דה מפאט (Cirque de Mafate), כשלושה ימי הליכה סביב ובתוך העמק.
על גג האי: פסגת פיטון דה נייג’
המעניין מבין השלושה הוא GR2, השביל האלכסוני. ההליכה בו אורכת כ-12 ימים, וזהו אחד מהשבילים הקשים באירופה. הוא מתחיל בעלייה אל הר הגעש הדרומי והפעיל, חוצה את המישור – פליין דה פלמיסט (מישור הדקלים), עולה אל הפסגה הצפונית ויורד וחוצה את העמקים (הסירקס).
הסיבה לקושי היא הפרשי הגובה היומיים שיש לעבור בהליכה בו. רק חשבו שכל יום שבו יוצאים מסירק אחד ועוברים לשני, מתחיל בכ-1,200 מ' עלייה וירידה. לכך יש להוסיף עוד נחלים שונים שיש לעבור, והפרשי הגובה היומיים מטפסים במהירות לכ-1,800 מ'. יחד עם זאת, את השביל ניתן לחלק ולהיעזר בהסעה, ובדרך זו להפוך אותו להרבה יותר קל ונגיש.
אוכל קריאולי במבטא צרפתי
הלינה והאירוח בראוניון הם ביתיים ונעימים במיוחד. לאורך השבילים ובכפרים ישנה רשת מקומית של ג'יטס (Gîtes), בתי הארחה פשוטים, שלרוב יהיו בהם חדרים של ארבע עד שמונה מיטות קומתיים ומקלחת ושירותים משותפים. החדרים בדרך כלל קטנים וצנועים, אבל המרפסת אל הנוף, בה ניתן ללגום בירה דודו מקומית, היא רחבה ונדיבה.
יסודות האוכל הקריאולי: אורז לבן, קטניות מבושלות ועוף או דגים טריים
ארוחת הערב מוגשת מוקדם, ותכלול מאכלים קריאוליים עם נגיעה צרפתית. למשל פשטידת גרטין צרפתית, שבמקום תפוחי האדמה תכיל את השושו (פרי הפיוטה, שדומה במרקם לבטטה לבנה). או קיש ירוק, שמקום תרד יכיל "ברד", אוסף משתנה של עלים ירוקים, שקוטפים על יד הבית. המנה העיקרית תהיה בדרך כלל תבשיל ותלווה תמיד באורז לבן, קטניות מבושלות וסלט ירקות קטנטן וחריף. מאוד חריף. התבשילים אינם מגוונים, אבל מתובלים היטב ומנחמים. קארי עוף, תבשיל עגבניות ושרימפס, ונזיד נקניקיות מקומיות הם התבשילים הנפוצים ביותר. לקינוח יוגשו עוגת שושו או פירות עם חלב ממותק. כל ארוחה תתחיל ותסתיים ברום מתובל, תזכורת לימי העבדות באי, כשהעבדים היו מנצלים את שאריות הפקת הסוכר לזיקוק רום חריף.
איפה היית כל השנים?
טרק בראוניון הוא חוויה שונה מהרבה טרקים ארוכים בעולם, בזכות נופים מגוונים ובלתי רגילים ואנשים פשוטים וחמים. בזכות היותו כל כך קטן, כבר בתצפית הראשונה על הר הגעש הדרומי, ניתן לראות את התצפית האחרונה והצפונית ביותר בטיול. אבל אולי גם בזכות הגודל הזה, האי מעניק תחושת ביתיות וההיכרות עמו מתרחשת במהירות רבה, והחוויה מתעצמת והופכת להיות טיול במקום מוכר ובטוח, ללא תחושת זרות שעלולה לאפיין טיול במקום כה רחוק. זה נעים בעיניי לטייל באווירה כזו.
בסוף הטיול, כשהאצבעות עוד נוטפות עסיס מנגו שלא חתכתי כראוי, ישבתי על החוף והבטתי במגוון האנושי השמח והנעים, על רוגע הגלים מצד אחד ורוגע ההרים מצד שני, וחשבתי לעצמי כמה כיף שנותרו עוד בעולם גם מקומות כאלה.
_____
יזהר דמטר – מדריך טרקים במגוון יעדים בעולם. בשנים האחרונות מתגורר בצרפת עם בת זוגו והכלב טוביה. מטפס, מטייל, מבשל וכותב. אוהב הרים גבוהים, מדבריות, ואוכל טוב. אתר אינטרנט