טרנסילבניה: תבנית נוף מולדתם

שמו של חבל טרנסילבניה (Transylvania) הולך לפניו כמולדתו של הרוזן-ערפד דרקולה, ולא מעט אתרים באזור זה קושרים את עצמם לדמות המאיימת בניסיון למשוך אליהם עוד ועוד תיירים צמאי אגדות ומיתוסים על ערפדים ונסיכים אמיתיים יותר או פחות. אבל לטרנסילבניה יש חלקים אחרים, יפהפיים ומרתקים, שנותרים לעתים הרחק מאור הזרקורים ומהמוני התיירים (ואולי טוב שכך).

דרום-מזרח טרנסילבניה, המיושב בכפרים שהוקמו על ידי סקסונים, וחלקה הצפוני-מערבי, רכס אפוסן (Apuseni), היו עד לאחרונה בבחינת ארץ לא נודעת עבור מטיילים, בעיקר בשל הדרכים הצרות והמשובשות המחברות בין היישובים. אבל כיום הם נפתחים לאיטם אל העולם ופותחים צוהר לרומניה הכפרית, הלא-מוכרת. ביישובים רבים באזור המקומיים חיים כמו לפני מאתיים שנה. הם חורשים וקוצרים את שדותיהם בכלים עתיקים, מעבירים תבואה ממקום למקום בעגלות עץ רתומות לסוסים או לשוורים, עוטים לבוש כפרי ופשוט ביומיום ובגדים עם רקמה צבעונית בימי חג ומועד, ממש כמו מיטב המחלצות של חלוצי היישוב שלנו, בעודם רוקדים הורה סביב המדורה.

מומלץ לטייל במקומות אלו באחת משתי דרכים: ברכב שטח במסלול מעגלי שיתחיל ויסתיים בבוקרשט (Bucureşti, רוב הסוכנויות המשכירות רכב מסוג זה ידרשו להחזירו לשם), או ברכב שכור רגיל במסלול שיתחיל בבוקרשט ויסתיים בקלוז' נפוקה (Cluj-Napoca) שבצפון-מערב טרנסילבניה, ומשם אפשר לשוב לבוקרשט בנסיעה או בטיסת פנים (מומלץ להזמין עוד מהארץ).

ארץ הסקסונים: כנסיות מגינות מעל
מה לרומניה ולרועים ועובדי אדמה מאזור סקסוניה שבגרמניה? אינטרסים כמובן. מלכי הונגריה ששלטו באזור במאה ה-12 רצו להגן עליו מפני הפלישות החוזרות ונשנות של המונגולים ולאחר מכן של העות'מאנים. הפתרון נמצא בפנייה אל איכרים סקסונים שיבואו ליישב חלקות אדמה פוריות בדרום טרנסילבניה וישמשו מכשול בפני הפולשים ממזרח. אליהם הצטרפו אבירים טבטונים (גם הם ממוצא גרמני) שחזרו ממסעות הצלב בארץ ישראל ובסביבותיה, ויחד הם הקימו בחבל הארץ הזה יותר ממאתיים ערים וכפרים, וכן כנסיות-מבצר לצורך הגנה. את הכפרים הסקסוניים קל לזהות לפי חזיתות הבתים המעוטרות. החזיתות נישאות לגובה של שלושה מטרים, והן מחוברות זו לזו כדי להגן על יושבי הבתים מפני אויבים.

נקודת התחלה נוחה לסיור בכפרים הסקסוניים היא העיר רישנוב (Râşnov) הנמצאת מדרום-מערב לברשוב (Braşov). כאן נמצאת מצודת רישנוב הציורית והעתיקה המשקיפה אל המדרונות הצפוניים של הרי הקרפטים (Carpaţii). זהו אחד המקומות האחרונים באירופה שעוד אפשר לצפות בהם בדובים חומים.

מדרום-מערב לרישנוב, באזור שמאופיין במדרונות ירוקים המזכירים את נופיהן ההרריים של אוסטריה ושווייץ, נמצאים הכפרים בראן (Bran) ומואייצ'יו (Moieciu) המשתבחים בבתי הארחה מהיפים ברומניה. המקומיים מציעים אירוח חם ולבבי בבתים הכפריים או בבקתות עץ שנבנו בחצרות. האירוח כולל ארוחות נהדרות של מיטב האוכל הכפרי הרומני, והכל במחירים נמוכים. מומלץ להישאר ללון באחד המקומות הללו בלילה הראשון של הטיול.

מהכפר בראן (שבו נמצא המבצר הידוע בכינויו "טירת דרקולה" למעוניינים) ניסע דרך העיירה זרנשט (Zărneşti) צפונה אל עמק נהר אולט (Olt) בכביש 73A, ונבוא בשעריהם של הכפרים הסקסוניים הפזורים באזור. במהלך המאה העשרים ניטשו כמעט כל הכפרים בכמה שלבים. אחד השלבים התחולל במלחמת העולם השנייה, כשרוסיה השתלטה על האזור והגלתה לסיביר חלק ניכר מתושבי האזור ששמרו אמונים לגרמניה מולדתם. סקסונים נוספים עזבו לגרמניה המערבית בשנות השבעים, כחלק מהסכם שזו חתמה עם צ'אושסקו. את הכפרים הנטושים יישבו עם הזמן תושבים רומנים, ואת שוליהם ניסה צ'אושסקו ליישב בצוענים נוודים, אך רוב הכפרים נותרו בעזבונם, כעדות מרתקת, אילמת אך מוחשית, לעולם שנעלם.

את נהר אולט נחצה מצפון לעיר פגרש (Făgăraş) ונגיע לאזור של גבעות נמוכות מיוערות ודרכים צרות. איילים אצילים חוצים מפעם לפעם את הדרכים בצד עגלות עץ רתומות לשוורים הנושאות מטען עצים כבד. נמשיך צפונה דרך כפרים חרבים שעדיין מסגירים את עברם הציורי – שוארש
(Şoarş), ברקוט (Barcut), רטיש (Retiş) וברדן (Brădeni) – אל כנסיות-המבצר הסקסוניות המצויות ברבים מהם. הכנסיות שימשו כמובן לתפילה, אך גם להתגוננות מפני האויב, ומשום כך נבנו במקום הגבוה ביותר בכפר והוקפו בחומה או שתיים עם חרכי ירי וצריחים. מכמה מהן נישאים אפילו מגדלי שמירה פנימיים, מעוצבים בסגנון גותי ומחודד כדרך הכנסיות. ארגון אונסק"ו הכיר בחשיבותן של כנסיות-המבצר הללו, ועשרות מהן זוכות כיום לסיוע בשימור מטעמו.

בין הכפרים יקובן (Iacobeni) וקריש (Criş) מקשרת דרך יפה העוברת ביער מרהיב של עצים רחבי עלים. הדרך מתאימה לנסיעה ברכב שטח בלבד, והיא מומלצת בעיקר כשהשלכת מעטרת אותה בצבעי אדום וזהב. בעלי רכב רגיל ימשיכו ישירות מברדן לכפר ביירטן (Biertan), לביקור בכנסיית-המבצר הגדולה שבמרכזו – מקום מושבו של הבישוף המחוזי. כאן, בין האלונים הרחבים בחצר הכנסייה, אפשר להאזין לנגינת עוגב או לעלות במדרגות העץ (שלא הוחלפו מיום שנבנו לפני כ-500 שנה) אל חדר האוצר המוגן במנעול עתיק מכני וכבד. מתחת לכנסייה יש מסעדה אותנטית המשמרת בחזיתותיה הצבועות את הצביון הימי-ביניימי של הכפר, וכדאי לאכול בה ארוחת צהריים.

את הביקור בכפרים הסקסוניים אפשר לסיים בלינה בעיר סיגישוארה (Sighişoara), אחת משבע הערים הסקסוניות, שהצליחה לשמור על אווירת מסתורין ימי-ביניימית. על החומות העתיקות מתנוססים תשעה מגדלים מרשימים שהיו שייכים לגילדות (איגודי סוחרים ובעלי מלאכה בימי הביניים), מגדל שעון ענקי שבו משובצים מגיני דוד תרומת הקהילה היהודית, וכנסיית המנזר הדומיניקני שהוסבה ב-1566 לכנסייה הלותרנית הראשית של הסקסונים. מכאן אפשר לשוב לבוקרשט דרך סיביו (Sibiu) או להמשיך לעבר רכס אפוסן.

מדרונות ירוקים המזכירים את הנופים של אוסטריה ושווייץ | צילום: מריוס גריגור

המנזר הנחבא
את חבל טרנסילבניה סוגר ממערב רכס הרי אפוסן. דומה כי אין עוד אזור ברומניה המקדם את פני מבקריו במגוון כה עשיר של נופים ואתרים, מראות וקולות. הרכס הוא שלוחה צפונית של הרי הקרפטים, ואף שאינו גבוה במיוחד, הוא מבודד מאוד ולא עוברות בו דרכים ראשיות. בצדו המערבי, המקבל מי גשם רבים, גדלים יערות אשוח עבותים הנוגעים באגמים חלקים כראי. צדו המזרחי של הרכס מאופיין באזורים יובשניים יותר, פחות אירופיים-למראה ועטויי צמחייה של ורדניים ועצי צפצפה. בסתיו הצבעים באזור זה יפהפיים, וגוני אדמדם-בורדו וזהוב משתלבים בירוק של האחו ומענגים כל עין.

האוכלוסייה הכפרית המקומית ותיקה ומנהלת אורח חיים שלא השתנה זה מאות שנים. המקומיים מתגוררים בדרך כלל בכפרים, אך לעת קיץ הם אורזים את חפציהם ועוברים לקוליבות, כפרי קיץ, כדי לרעות את עדריהם ולחטוב עצים. בתי הקוליבות הקטנים בנויים מעץ, ורק בשנים האחרונות הם חוברו לחשמל.

את הטיול באפוסן כדאי להתחיל מקניון טורדה (Turda) הצמוד אל העיר טודרה, כ-140 קילומטר מצפון-מערב לסיגישוארה. בקניון המוקף צוקים זקופים מתקיים מפגש שאין עוד כמותו במזרח אירופה בין כמה סוגי אקלים. תנאים אלה מאפשרים לצמחים ולבעלי חיים מצפון אירופה להתקיים בצד מינים מדרומה ואף מאזור הים התיכון. זהו גם מקום נפלא לחלץ בו עצמות בהליכה קלה של שעה לכל כיוון בנקיק על שביל בנוי היטב, להקשיב לזרימת המים ולצפות בנשרים דואים מעל למצוקים.

מטורדה נמשיך ברכב מערבה לעבר צפון הרכס דרך ביישוארה (Băişoara) שלמרגלות מונטלה רצ'ה (Muntele Rece, ההר הקר). מכאן יוצא מסלול לרכב שנמשך כשעתיים וטומן בחובו הפתעות: מהכביש פונים ימינה לדרך עפר המובילה לכפר פלופ (Plopi, יש שילוט). כשהדרך מתפצלת פונים שמאלה וממשיכים לטפס לעבר קו הרכס, עד לאוכף הרים. האוכף מושך אליו רוחות ומצדיק את הכינוי שדבק במקום – "ההר הקר".

מלבד התצפית היפהפייה הניבטת ממנו לעבר העמק ולסביבות העיר קלוז' נפוקה, נחבא כאן גם מנזר אורתודוכסי קטן של נשים בלבד, ובכל יום בעשר בבוקר מתקיימת בו תפילה. הדרך למנזר עבירה בדרך כלל לכל סוגי הרכב (לא בחורף). בעלי רכב רגיל יחזרו מכאן באותה הדרך שבה באו, ואילו בעלי רכב שטח יוכלו לבחור אם לעשות כמותם או להמשיך צפונה על דרך העפר עד לחיבור עם כביש, שם יפנו ימינה וימשיכו לקלוז' נפוקה.

בכפרים רבים עדיין חיים כמו לפני מאתיים שנה | צילום: ראדו רזבן

גגות מחודדים ככובע מכשפה
למי שהגיע עד פה מומלץ להקדיש יום אחד לנסיעה לאורך אגמי נהר סומש (Someş) עליון. הקהילות הכפריות באזור זה יושבות על כמה רכסים ועוסקות בעיקר בגידול תפוחי אדמה, בכריתת עצים ובעיבודם בשיטות מסורתיות. האגמים שלאורכם ניסע הם מלאכותיים, ועל יצירתם חתום ניקולאי צ'אושסקו. הרודן הורה לסכור את הנהר ולנתב את מימיו למערכת המים של אזור העיר קלוז' נפוקה והכפרים המצויים על גב הרכס, ולמערכת הידרואלקטרית שמטרתה לגבות בשעות העומס את מערכת החשמל הקיימת. אם לנים בקלוז' נפוקה אפשר לצאת ממנה לכיוון דרום-מערב ולהגיע עד אגם פנטנלה (Lacu Fântânele) הגדול. על גדת אגם זה שוכן הכפר בליש (Beliş) שמיקומו המקורי הפריע לתוכניותיו של צ'אושסקו להציף את האזור, ולכן תושביו פונו, והכפר כולו הוזז מהעמק אל ההר.

מבליש יוצא כביש צפונה, וכעבור כחצי קילומטר מתפצלת ממנו דרך עפר טובה המובילה מזרחה לכפר רישקה (Rişca), שאליו כדאי לחזור מאוחר יותר כדי לאכול וללון. מרישקה יוצאים לכיוון צפון-מערב בדרך שעוברת בין כנסיות עץ הונגריות עתיקות אופייניות לאזור, בעלות גג מחודד ככובע של מכשפה. הדרך עוברת בכפר מנסטירן (Mănăstireni), ממשיכה מערבה אל ואלן (Văleni), דרומה אל מרגאו (Mărgău), ועוד דרומה אל הכפר רקיצלה (Răchiţele) כפר שבקצהו יש מפל מים מרהיב הקופא בחורף לשמחת חובבי טיפוס קרח.

מרקיצלה יוצאת דרך יפה שמיועדת רק לג'יפים ולנהגים המיומנים בנסיעת שטח. הדרך יוצאת דרומה מהכפר ועולה עד קוליבה דֶאַלו בוטי (Dealu Botii) המאוכלס רק בקיץ. מכפר זה יורדים מזרחה כארבעה קילומטרים בדרך שטח קשה ומאתגרת אל הכפר בלצ'שט (Bălceşti), וממנו חזרה לבליש. כדי להגיע בדיוק אל הדרך היורדת, כדאי להיעזר במידע מאנשי הכפר או מאיש מקצוע שמכיר את השטח. שימו לב: אל תנסו לעבור את הדרך בעלייה; היא קשה ויש לנסוע בה בירידה בלבד.

נהר ארייש: פיסול בקרח
מהעיר טורדה אפשר לצאת לטיול של יום או יומיים לאורך נהר ארייש (Arieş), באזור שמשך אליו כורי זהב עוד בתקופה הרומית, עת ישבו באזור הדאקים – השבטים העתיקים של רומניה. צאצאי הדאקים נקראים מוץ (Moţi), והם עדיין יושבים בכפרים הללו, כבימי קדם. חלקו התחתון של נהר ארייש מזוהם, אך בחלקו העליון זורמים מים נקיים, והוא חוצה יערות אשוח עטורי מצוקים. באזור זה אפשר לצאת גם לשיט קיאקים מהעיירה אלבק (Albac) אל ואדו מוצילור (Vadu Moţilor).

סמוך לכפר גצאר (Gheţari) ולא רחוק מהעיירה גרדה דה סוס (Gârda de Sus) היושבת על גדת הנהר, נמצאת מערת הקרח סקרישוארה (Scărişoara). מגיעים אליה בדרך הצפונית יותר בפיצול הדרכים שבעיירה גרדה דה סוס (יש שילוט. מי שאין ברשותו רכב שטח יצטרך לעבור להליכה בחלק האחרון שלפני המערה).

תקרת המערה התמוטטה לתוכה, ובמשך אלפי שנים חדר אליה שלג. מאחר שאוויר קר כבד מאוויר חם, הקור נכלא בתחתית ואִפשר התפתחות של קרחון בתוך המערה. הקרחון יצר פיסול טבעי מרהיב ביופיו, והמקומיים מכנים אותו "אולם הכנסייה", אולי בשל זקיפי הקרח הנראים כצריחים. אפשר לרדת ולעלות בזהירות רבה בגרם מדרגות. במערה קר בכל עונות השנה (בקיץ שוררת במערה טמפרטורה של שלוש מעלות צלזיוס, ובחורף מינוס חמש מעלות) – אל תשכחו להביא משהו חם ללבוש.

הדרך מהמערה אל גרדה דה סוס עוברת בקניון אורדנקושה (Ordâncuşa) שקירותיו הזקופים והירוקים מתנוססים לגובה של 150 מטר ויותר. מים זורמים מכל כיוון, נובעים מלועותיהן הפעורים של מערות קרסטיות, ואוויר ספוג ריח של יער אפלולי, רטוב ואירופי ממלא את הריאות. בעלי רכב רגיל חונים בנקודה המשולטת, כקילומטר וחצי אחרי הקניון, וממשיכים ברגל (כחצי שעה לכל כיוון) צפונה ואחר כך מערבה אל מערת הקרח. אלה הבאים ברכב שטח ממשיכים בנסיעה בדרך עפר, ובצומת הראשון, כארבעה קילומטרים אחרי הקניון, פונים שמאלה אל הכפר גצאר (שאלו שם את המקומיים על הכיוון). בדרכי האזור ניתקל בכנסיות עץ עתיקות ובכפרים שבהם המקומיים עדיין עוסקים במלאכות מסורתיות, החל בעבודות יד עשויות עץ מגולף וכלה באריגת שטיחים.

אל חלקו הגבוה של הרכס מומלץ לצאת ברכב שטח, או לטייל אליו ברגל או באופני הרים. מעמק ארייש חוזרים דרומה אל העיר אלבה יוליה (Alba Iulia) דרך היישובים אברוד (Abrud) וזלטנה (Zlatna), וממנה ממשיכים דרך כביש מספר 1 לסיביו ולבוקרשט.

עוד טיולי ג'יפים ברחבי העולם >>