אין כמו טיול ג'יפים בערבה באביב. החום הגדול טרם הגיע, שאריות של מים ניכרות פה ושם והצמחייה עדיין רעננה. תחילת המסלול מסומנת, סופו מפתיע ולא מוכר, והרי לכם בונוס ראשון. את הבונוס השני תקבלו כבר בדרך לתחילת המסלול. את פניכם יקדמו נופים קדומים ותחושת חופש ושקט. תחילת המסלול היא בכביש 12 בקילומטר ה־32. אבני הסימון בולטות לצד הדרך וממוספרות כך שאין מקום לטעויות, ולדואגים: יש שלט המכוון להר בֶּרֶך בכניסה. המהדרין יאפסו את מד המרחק.
אופציה לטיול רגליתחילת המסלול מסומנת במפות בשביל ירוק העביר לכל רכב ומוביל לראש הר ברך, אבל כדאי לדעת שאמנם הדרך נראית כבושה, אך הרוח המתעתעת יוצרת בה גלים קטנים שגורמים לנסיעה קופצנית. לעניין שני פתרונים: האחד לנסוע לאט, 10־20 קילומטר בשעה, וליהנות מהנוף, השני לתת בגז ולרחף מעל הגלים. כך או כך בשלב מסוים מתרגלים לרעד ולעובדה שאת אותה הדרך צריך גם לחזור, והאמינו לי, הר ברך שווה את זה. מלבד תחושת הפרקינסון השביל הירוק לא עושה בעיות, נוסעים יחד איתו, חוצים את נחל בטמים ובנקודה שבה הוא פונה צפונה ממשיכים ישר בשביל כחול עד לראש ההר. בקצה ההר יש עמדת אנטנות וגם תחנה סיסמוגרפית לניטור רעידות אדמה, ומאחוריהן מעין לשון המובילה לקצה ההר שאליה נכנסים ברגל. למרגלותיכם נפערת תהום, ומגובה 864 מטר תוכלו לצפות בבקעת תמנע ובמרכזה פארק תמנע. זה מקום אידיאלי לפיקניק. בתום התצפית חוזרים באותה הדרך כ־24 קילומטר, מהלך של כשעה בקצב איטי.
בנסיעה חזרה, כאשר מגיעים לנקודת המפגש עם שביל כחול, ממש לפני המפגש עם כביש 12, פונים בו שמאלה ומתחילים בנסיעה בתוואי נחל בטמים לכיוון מעלה סיירים. כשמגיעים לראש מעלה סיירים כדאי לרדת מהג'יפ ולהתרשם מהיופי המדברי. הירידה במעלה אתגרית אך לא קשה, יש כמה מהמורות וצריך לנסוע לאט, רצוי בהילוך נמוך. מהאזור הזה מתחיל נחל עֶתֶק, אחד משלושת הצירים הרוחביים החוצים את הרי אילת ומחברים את בקעת סיירים אל הערבה. הנחל הוא אחד מיובליו של נחל רָחָם, שאליו נגיע בהמשך. כשמד המרחק מראה על כשלושים קילומטר מגיעים לירידה עם קטע קשה. האמיצים יכולים לנסות ולתמרן, אנחנו ויתרנו בזכות שביל חלופי שניצב כעשרה מטרים מימין. לאחר כשני קילומטרים מגיעים למפגש עם שבילי הליכה: הראשון שחור (ימינה) ואחריו שני שבילים ירוקים (שמאלה). בפתח השביל השני ניצב עץ שיטה מדהים. זה הזמן לתת לילדים פורקן. שלנו טיפסו על ההרים, נכנסו לוואדי ולא רצו לעזוב. אם יש זמן, כדאי ללכת במסלול הירוק שבקניון נחל עתק, ליהנות מירידה במפלים, בגבים ובמדרגות סלע (יש סולמות ויתדות) ולהתחבר בקצה לשביל הנסיעה הכחול. אפשר להתפצל לשתי קבוצות או לעשות הקפצת מכוניות.
אצבע המורה השמימהאחרי ההפסקה המשכנו. כעבור כמה דקות נפער משמאל נקיק נחל עתק על עומקו המרשים, ובצדו בולטת בקיר תופעת טבע המכונה "אצבע אלוהים" – קימוט גיאולוגי המזכיר את האות היוונית אומגה ונראה כמו אצבע המורה השמימה. מכאן מתפתלת הדרך במדרון מתון מטה וסופה בפתחו של ואדי רחב ידיים, המשכו של נחל עתק. משמאל נראה מוצא שביל ההליכה הירוק, ומנקודה זו נוסעים בוואדי כשמישורים רחבים נפרסים ממול. בהמשך שוב סוגרים מצוקים וגבעות על הנחל. ככל שהפך הוואדי צר יותר, התנשאו מצוקי ענק מרהיבים. לפני אחד הפיתולים יש מעבר של כמה מדרגות ומעברו השני נראים סלעים שנפלו על הקרקע כתוצאה ממפולת. בתום הסיבוב נכנסים לקניון מדהים שיופיו מחייב הפסקת קפה.בהמשך שוב נפתחת הדרך למישור רחב, חולפים על פני חניון לילה ומגיעים למפגש שבילים ירוק עם נחל רָחָם. פונים שמאלה, ממשיכים עם השביל הירוק (שעליו עובר בקטע הזה גם שביל ישראל), ומגיעים לכביש פנימי העובר צפונית לבאר אורה. מכאן יש שתי דרכים להמשיך: לפנות שמאלה ולהגיע לפארק תמנע ובתיאום מראש יפתחו לכם את השער הדרומי ותוכלו לחצותו לתחילת הקטע הבא (כרוך בתשלום, פרטים במדריך המהיר). או לפנות ימינה ולהתחבר עם כביש הערבה (90) לכיוון צפון ולהיכנס שמאלה לפארק תמנע (בכניסה השנייה). לחלק הבא של הטיול גייסנו את מיכאל לביא, מנהל הפארק, כמורה דרך. גם סטלונה התגלגל כאןממש לפני שער הכניסה לפארק נכנסים בשביל אדום הפונה צפונה. ממול מתנשא הר מכרות הקרוי כך בשל מכרות המנגן שהוקמו בו ושחלקם עדיין נראים בשטח. תחילת הדרך חולפת בוואדי תמנע הרחב, הודות לשנים גשומות במיוחד, ומול הפנייה הראשונה ימינה יש ערימת סלעים, כתוצאה מפעילות טקטונית של השנים האחרונות. מנקודה זו המסלול הוא מעגלי ובסיומו נחזור לכניסה לפארק. ממשיכים לנסוע בשביל האדום ומקיפים את ההר. מעבר לגבעה הראשונה התוודענו לתוכניות המאיימות על המקום בדמות פארק תיירות ומלון גדול, בצידו המזרחי של הר מכרות, שבעיני יגרמו נזק אדיר ובלתי הפיך לנופי הפרא. ממשיכים להתפתל עם השביל ומגיעים לצומת T. ממש מול הצומת נראית דיונת חול אדירה שאליה נשים פעמינו. נחצה את הצומת ונמשיך ישר בשביל לא מסומן היורד בוואדי ופונה ימינה אל מרגלות הדיונה. זה הזמן לתת לחבורת הצעירים להתגלגל ולהשתולל. הדיונה נקראת דיונת רמבו, על שמו של סטלונה שצילם כאן סרט ובאחת הסצנות החליק ממסוק ישירות על החול הרך.
אחרי פעילות אירובית חוזרים לצומת ולשביל האדום, שכעבור כמה עשרות מטרים מתפצל במזלג ימינה. אנחנו נמשיך ישר בשביל לא מסומן עד לסוף המסלול המעגלי. במפות תמצאו את השביל בצורת קו שחור דק ומקווקו. כדי שלא תלכו לאיבוד חשוב להבין שהר מכרות צריך להיות תמיד משמאלכם ויש לבחור בשביל הראשי ולא בשבילי ביניים. ועוד בקשה, כאן יותר מכל חשוב להקפיד על שמירת הטבע, אל תסטו מהשבילים, אל תיקחו אבנים הביתה ואל תשאירו פסולת. אחרי עוד כמה דקות נסיעה בשטח אתגרי משהו תגיעו לקטע חולי. כאן מומלץ לבצע נוהל נהיגה בחולות (ראו מסגרת). אורכו של הקטע החולי עומד על פחות ממאה מטר וכשתבחינו במזלג ובשביל שאדמתו שחורה יוצא מהחול, עלו בו שמאלה ובכך סיימתם את פרק החולות להיום. אם תביטו ימינה לצוקי תמנע, תראו במרכזם עמודים חצובים בסלע. אלה הן "פצצות וולקניות". בעבר היה האזור מכוסה בימה שקרקעיתה היתה סדוקה. המים חדרו ופגשו לָבָה, המפגש יצר התפרצות קיטור שעלתה דרך הסדק למעלה והפכה אותו לעמוד חצוב. אפשר להגיע ל"פצצות" ברגל: אחרי שעליתם על הדרך השחורה פנו בפנייה השלישית ימינה, סעו עד קצה השביל והמשיכו ברגל אל הפצצות. אם מוותרים על הביקור ממשיכים ובכל התפצלות בוחרים בנתיב השמאלי. אחת הפניות היא חדה ומטפסת על שלוחה. עלו עליה ובמרכזה שוב פנו שמאלה וסעו לאורכה ובסופה גלשו לוואדי תמנע. מכאן מתמרנים פעם בימין הוואדי ופעם בשמאלו, עד שמגיעים לנקודת המפגש עם השביל האדום ומסיימים את המסלול המעגלי שאורכו כ־15 קילומטר. שבים בשביל ימינה לכניסה לפארק, היא נקודת הסיום. חזרנו לקיבוץ אליפז וצפינו בשמש השוקעת מעבר לצוקי תמנע. כעבור פחות מחצי שעה עלה ירח מלא. מאוחר יותר יצאנו חמושים בפנס ובילדים לספארי לילה. מולנו האירו האנטנות שעל הר ברך, היכן שהתחלנו את היום. נשמנו מדבר, והתחלנו לתכנן את הטיול הבא. לינה:קיבוץ אליפז – חדרים נחמדים חאן שחרות – חאן אירוח בסגנון בדואי אוכלקיבוץ קטורה – ארוחות בוקר, צהריים וערב בחדר האוכל פונדק יטבתה – מזנון הגשה עצמית, גלידות ומצרכי מזון עוד טיולי ג'יפים בעולם |
