כשהאנגלים, שלמרות היותם כובשים גילו רגישות לא קטנה לנושאי נוף וטבע, הכריזו על גוש היערות העצום בין זכרון יעקב ורמות מנשה כעל שמורת טבע, עדיין ההר נקרא ט'הרת אלהטרי. כלומר – הגבעות שנראות כמו גב של חזירת בר… ב-1970 הכריזה גם מדינת ישראל על המקום כשמורת טבע וקראה לו חורשן. בגלל החרשים, כמובן. הר חורשן הוא שמה של אחת הגבעות הנמוכות, שמדרום לכביש 70 המחבר בין זכרון יעקב ליקנעם. הגבעות האלה, שגובהן הממוצע הוא כ-150 מ' בסך הכל, מכוסות ביער מדהים בצפיפותו, אך שלא כמרבית החרשים הים תיכוניים, שצפיפותם היא סבך קוצני ובלתי עביר של אלון מצוי ומלוויו, הרי שפה נפגש הסוג הצפוף של החורש עם הסוג הפתוח והמרווח של יער אלוני התבור, שהוא מאוורר, עציו עומדים בשלכת וזו מגוונת את הירוק הים-תיכוני בכתום בסתיו, בירוק בהיר ורך ובאדום באביב, והכל בסגנון אירופי. על ההר הזה יש אוסף נכבד, לעתים אפילו מביך, של דרכים. מהן דרכי עפר היפות לרכב רך, מהן מיועדות רק לרכב שטח ומהן רק להולכי רגל. חלק מנתיבי ההר מסומן בצבעי סימון שבילים, כך שקל למדי לנוע ביער היפה הזה וליהנות פה ושם מתצפיות נוף על מישור החוף ועל הכרמל. עונה מתאימהאין כל ספק בכך שסוף החורף, שהוא שיא ימי הפריחה, הוא הזמן המועדף לשוטט בדרכי ההר. הלבלוב בשיאו, גלי הצבע של הפרחים מתחרים על חסדי החרקים וצווחות החיזור של כל ציפרי השיר נפרטות על מיתרי הצלילים של היער התוסס. כמו שאמרנו, האנגלים התרגשו מן היער הזה, קל וחומר אנחנו, שלא פונקנו בכאלה. אבל היות שיער הוא יער כל השנה, גם בעונה היבשושית יפה לטייל בו, והטבע עדיין נם את תנומת הקיץ שלו ורק בעוד שבועות אחדים יסכים להתעורר.
חורבת טאטאבלב הגבעות המיוערות, לא רחוק מהשכונות החדשות של זיכרון יעקב, מתנוססת גבעה אחת חשופה מיער. גם הנחל הרחב שלמרגלותיה מעובד וזרוע כולו, כך שנוצרת לגבעה הזו מסגרת רחבה החושפת אותה מיער של ממש. על ראשה השטוח של הגבעה פזורים שרידי חורבת טאטא, ותמהני על מגיירי המפה העברית, שהותירוה בשמה הערבי ולא תרגמוה ל"חורבת המחפורת העמוקה", או למצער, לא הקנו לה שם מגוחך, שישמור על צלצול השם הקודם, אך יהיה בעל משמעות עברית עמוקה – חורבת מטאטא. כדרך חורבות רבות בכרמל ובשוליו, היתה גם זו כנראה חווה חקלאית מהתקופה הרומית או הביזנטית. במקום נמצאים שרידי גדרות, שרידי בית בד, גת חצובה, מערה חפורה ומעוצבת, כדרך מערות המגורים בכפרים העתיקים, ועוד כהנה וכהנה שברי מבנים. לדאבון הלב, כבר בסוף החורף מכוסה החורבה בקוצים ממאירים, שגובהם עשוי לעבור אף קומת אדם, ובין לבין גם סרפד כדורים, שכל הנוגע בו נצרב למכאוב. אך במקום להיאבק בקוצי החורבה ובסרפדיה, אפשר להתרפק על הנוף ממחסה הצל של שבעה אלוני תבור ענקיים ועץ אלה ארצישראלית אחת, הצומחים בעיגול של רקדנים בשולי החורבה. מדי פעם מתמלא מעגל העצים הזה בגללי עזים ללמדנו, שאנו לא היחידים החומדים את הפינה הזו. אך גם אם לא היינו הראשונים במקום, עדיין יש כאן די מרחב לאדם ולבהמתו הדקה והריחנית. ועוד הערה חשובה: אם מסיבה כלשהי הגעתם להר חורשן ולא מצאתם את הדרך הקצרה לחורבת טאטא, אל תצטערו. השיטוט בערוצים הרדודים שבין הגבעות, ביער העשיר והמגוון כל כך, עם בורות המים והמעיינות הקטנים המזומנים לתועה בשבילי החורשן, הם פיצוי לא רע בכלל על כך, ואת הביקור בחורבת טאטא עצמה תשאירו אולי לפעם הבאה.
איפה זה? |
מפת אזור הר חורשן
מפת הר חורשן. באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי