הצבע הירוק הנשקף מכל עבר, מטעי הבננות האינסופיים ויערות הגשם העבותים הם לא הדבר שמצפים לו כאשר חושבים על מזרח אפריקה. בשונה מאוד ממרבית מדינות מזרח אפריקה, בהן שולטים נופי הסוואנה הנרחבים, מספקת אוגנדה חווית טבע שונה לחלוטין.
כאשר אני מדריך את קבוצות המטיילים אל תוך נופי בראשית בתוליים של מדינה מופלאה זו, אני לא יכול שלא לתהות מה היה קורה אילו היה הקונגרס הציוני השישי נענה להצעה הבריטית שהציע שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין להרצל בשנת 1903 – להקים מדינה יהודית ממש כאן בינות לנופי הפרא של אוגנדה.
אוגנדה התברכה במגוון רחב של אוצרות טבע ייחודיים, המקנים למטיילים בה תחושה כאילו כל תמצית הבריאה התרכזה אל תוך מדינה מיוחדת זו. בכל הנוגע לאוצרות הטבע של אפריקה כולה – אוגנדה היא היהלום שבכתר.
ירוק מכל עבר
מיקומה על קו המשווה במזרח אפריקה מקנה לאוגנדה אקלים טרופי עשיר במשקעים, שיצר שפע בלתי נדלה של מקורות מים רבים ברחבי המדינה. נהרות רחבי ידיים חורצים את תוואי הנוף ונשפכים אל אגמי מים מתוקים, המשמשים בית גידול לעשרות מיני בעלי חיים.
עדר פילים מגיע להרוות את צימאונו במי הנהר | צילומים בכתבה: עודד אביעד
אוגנדה טובלת כולה בירוק. על מנת לשגשג ולפרוח, צריכים הצמחים בנוסף למים השופעים גם תנאי מזג אוויר מאוזנים ומצע קרקע פורייה. השילוב המושלם שבין שלושת המרכיבים החיוניים הללו מתקיים באוגנדה. תנאי אקלים טרופי, מים ומינרלים רבים המצויים בקרקעות הם אלה שאחראים במידה רבה לנופים הירוקים כל כך, שאין דומה להם בכל מדינות מזרח אפריקה.
כלכלת אוגנדה מבוססת בעיקר על חקלאות. הגידולים השולטים בנוף הם קפה, תה, כותנה, בננות מסוגים שונים – בצבעי אדום, צהוב וירוק, דגנים רבים, קסאווה, דגים ובשר.
בננות בצבעים ובגדלים שונים בשוק המקומי בקמפלה
השבר הסורי אפריקאי ואגמי הלוע
הבקע הסורי אפריקאי, אשר עובר בחלקה המערבי של אוגנדה, אחראי במידה רבה לנוף הייחודי. עיקר הפעילות הטקטונית של הבקע החלה לפני כ-25 מיליון שנה בתהליך של תנועות התרחקות לוחות היבשות אסיה ואפריקה זו מזו. באזור טנזניה מתפצל הבקע לשני תתי חלקים, מזרחי ומערבי. את אוגנדה חוצה הבקע המערבי ויוצר סדרת אגמים, בהם אגם אלברט, אגם אדוארד ואגם ג'ורג', אשר בניהם מחברת תעלה טבעית מרהיבה, היא תעלת קזינגה.
אגמים אלה מהווים את קבוצת האגמים הגדולה ביותר לאורך הבקע כולו והם משמשים בתי גידול לבעלי חיים רבים, כגון תנינים, היפופוטמים, דגים ממינים שונים, וכן מהווים מקור מחיה עיקרי לתושבים החיים לגדות האגמים.
קוב אוגנדי במישורי העשב הרחבים
מנקודת התצפית הגבוהה Top Of the World ניתן לחוש במעט את אשר אירע במקום לפני כמה עשרות אלפי שנים. דרומית לעיירה פורט פורטל פזורים עשרות לועות געשיים המנקדים את הנוף ונותנים למקום תחושה כאילו האזור כולו נלקח היישר מנופי בראשית.
אגמי הלוע נוצרו לפני למעלה מ-10,000 שנה כתוצאה מהפעילות הגעשית הענפה של השבר הסורי אפריקאי. אש וגופרית נפלטו לאורך זמן ממושך מתוך הלועות והתפזרו במקום בפעילות נמרצת אשר שככה רק לפני כ-2,000 שנה. עם הזמן הלכו ונבנו חרוטים געשיים, כאשר האפר הגעשי שנפלט הלך והצטבר מסביב לפתחי הלועות. כאשר התקרר האפר העשיר במינרלים טבעיים נוצרה במקום אדמה פורייה מאוד, שאפשרה לצמחייה טרופית להתפתח במקום. כיום מצויים שפע של גידולים חקלאיים בכל האזור – בננות, וניל, תה, קפה וקקאו.
מטעי תה רחבי ידיים פזורים באזור אגמי הלוע
כמות המשקעים הרבה גרמה להצטברות מי גשמים בלועות, בהם קיימת שכבה אטומה למים. ישנם כ-86 אגמים שונים באזור, חלקם מלאים מים מתוקים, חלקם מי מלח וחלקם יבשים, וסביבם יש שפע של בעלי חיים ויער טרופי עשיר.
באזור אגמי הלוע מומלץ לטייל בדרכי העפר המובילות בין אגם לאגם. כדאי לרדת במסלול הליכה רגלי אל האגמים שבתוך הלוע וניתן אף לטייל באופניים ביערות המקיפים את האגמים השונים. מבין האגמים היפים ביותר כדאי לבקר באגם Nkuruba, שבראשו יש לודג' נחמד שבו ניתן ללון או לעצור לארוחה קלה לפני הירידה לאגם. בראש הגבעה מצויים קופי קולובוס אדומים ומגוון רחב של ציפורים המקננות ביער שמסביב.
אגם Nkuruba, אחד מאגמי הלוע היפים ביותר
אגם Nyinambuga, שתמונתו מודפסת על גבי שטר 20,000 שילינג טנזני, גם הוא שווה בהחלט ביקור, וממנו אפשר להמשיך אל מפלי מהומה (Mahoma) בהם ניתן לרחוץ ולשכשך במים הקרירים.
אגם Nyinambuga, שתמונתו מודפסת על גבי השטר של 20,000 שילינג טנזני
בהרי הירח כבר ביקרתם?
לא צריך לטוס לירח לשם כך… במערב המדינה ישנה שרשרת של הרים נישאים, אשר ראשם כמו נוגע בעננים דרך קבע ופסגותיהם מלבינות מקרחוני עד. אלו הם הרי הירח המופלאים – רכס הרי הרוונזורי, שפירוש שמם בשפה המקומית הוא "מחוללי הגשם". זוהי שמורת טבע נהדרת, שבמרכזה מתנוסס רכס ההרים השלישי בגובהו ביבשת. בשטח הפארק ישנם מפלי מים רבים, אגמים, קרחונים וההר השלישי בגובהו באפריקה – הר סטנלי, שבראשו פסגת מרגריטה הנישאת לגובה של 5,109 מטר.
הרי הרוונזורי, שראשם נוגע בעננים | צילום: שאטרסטוק
המיקום של הרכס במרכז היבשת והמבנה המוארך שלו אחראים למזג האוויר הייחודי השורר כאן. הכינוי הרי הירח אינו מקרי, שכן ברוב ימות השנה מכוסים ההרים בשכבה סמיכה של עננים אשר מורידים כמות משקעים של 3,000 מ"מ גשם. הלחות הגדולה, בצירוף הערפל הכבד המכסה את ההר, תורמים לצמחייה עשירה וייחודית למקום.
ברגל או בסירה, ספארי מסוג אחר
בשונה ממדינות מזרח אפריקה, שם יוצאים לרוב לטיולי ספארי רכוב, שבו שוהים רוב הזמן בתוך רכבים סגורים, אוגנדה מציעה למבקרים בה חוויה שונה בתכלית. אוגנדה מספקת את השילוב המנצח של חווית ספארי, טיולי הליכה, שייט בנהרות ובאגמים ומפגשים מרתקים עם בני המקום.
חווית הספארי מקבלת עוצמות חדשות לחלוטין כאשר עולים לסירה בשעת בוקר מוקדמת בשמורת מפלי מורצ'יסון ויוצאים לשייט בנהר הנילוס העוצמתי. מראה עדרי הפילים המגיעים לשפת הנהר להרוות את צימאונם מרגש במיוחד כאשר מביטים מקרבה רבה בבעלי החיים האדירים הללו, שפעם מילאו את מרחבי היבשת במספרים אדירים.
מפלי מורצ'יסון השוצפים דרך נקיק צר מגובה 43 מטר
הפארק הלאומי מפלי מורצ'יסון (Murchison Falls National Park), נמצא בצפון אוגנדה, באזור הזרימה של נילוס ויקטוריה. זהו הפארק הלאומי הגדול במדינה והראשון שהוכרז באוגנדה על ידי השלטון הבריטי עוד בשנת 1952. גולת הכותרת במקום הם מפלי מורצ'יסון השוצפים דרך שלושה אשדים מרהיבים ונופלים מגובה של 43 מטר אל אגם אלברט.
השמורה מהווה בית גידול לבעלי כנף רבים, מיני יונקים בהם פילים, תאואים, אריות, נמרים, היפופוטמים, שימפנזים, קופים אדומי זנב, ג'ירפות ואנטילופות שונות. כל אלה מעניקים למבקרים בפארק חווית ספארי מופלאה. בשייט לאורך נתיבי המים ניתן לפגוש מקרוב את מגוון בעלי החיים המשוטטים בשמורה ומקיימים את המערך האקולוגי האפריקאי במיטבו.
אל יער הגשם האפריקאי
אומרים שהדרך הטובה ביותר לחוש מקום חדש היא דרך הרגליים. אני ממליץ על הליכה ביערות הגשם המרשימים, דרך שבילים צרים עטויי ערפילי בוקר צוננים, המאפשרים לחוש את עוצמת המקום בצורה הטובה ביותר. יער הגשם קיבלה הוא התחלה מצוינת לסיור שכזה. היער ממוקם כ-1590 מטר מעל פני הים, והוא מהווה בית גידול למיני צמחים רבים, 250 מיני פרפרים צבעוניים, כ-300 מיני ציפורים ויונקים שונים. ביער גדלים מינים רבים של עצים, שחלקם נישאים לגובה של 55 מטר, וגילם נאמד ביותר מ-200 שנה.
גולת הכותרת בסיור ביער קיבלה היא המפגש עם השימפנזים. כ-1,500 שימפנזים חיים כאן במספר קבוצות, שחלקן עברו תהליך הסתגלות לנוכחות אדם והמפגש עמן מהווה את אחד משיאי הטיול. השימפנזים מבלים מרבית משעות הפעילות שלהם בחיפוש אחר מזון ובאכילה. הם ניזונים בעיקר מפירות, עלים וזרעים. מלבד מזון מן הצומח הם אוכלים גם מגוון של חרקים, טרמיטים, ביצי ציפורים וגוזלים, ואף יונקים קטנים (כולל קופים אחרים) אותם הם צדים בקבוצות.
שימפנזה מציצה מבעד ענפי עץ ביער קיבלה | צילום: שארטסטוק
השימפנזים חיים במבנה חברתי מורכב. בראש הקבוצה עומד זכר דומיננטי, מנהיג אשר משליט את מרותו בצורה נוקשה ואגרסיבית על הלהקה כולה. תחתיו ממוקמים בסדר היררכי מספר זכרים בוגרים הסרים למרותו ומבצעים את רצונו, פעמים רבות תוך אלימות ואגרסיביות. קשה שלא להשוות את ההתנהגות שבין קבוצות השימפנזים להתנהגותן העדינה של גורילות ההרים המרשימות שגם אותן ניתן לראות באוגנדה.
מפגש עם גורילות ההרים
בשנות ה-20 המאוחרות גילה הפליאואנתרופולוג לואיס ליקי ממצאים של שרידי אדם קדמון וכלי אבן שונים בצפון טנזניה. ממצאים אלה הציתו את דמיון החוקרים, שהכריזו כי זאת הוכחה ראשונה שמוצא האדם ממזרח אפריקה. מתוך הרצון ליצור תמונה רחבה יותר של התנהגות האדם הקדמון, לא רק על סמך הממצאים שהתגלו, אלא גם על בסיס התנהגות חברתית, ביקש ליקי לחקור את בעלי החיים הקרובים לנו ביותר – שימפנזים וגורילות.
אחת החוקרות שחברו אל ליקי למשימה זו היתה חוקרת צעירה בשם דיאן פוסי. פוסי הגיעה להרי וירונגה שבמפגש הגבולות של אוגנדה וקונגו כדי לחקור את התנהגותן של גורילות ההרים. עד מהרה צברה ידע נרחב, אשר שפך אור חדש על ההתנהגות ועל חיי החברה של בעלי החיים המרשימים האלה.
גורילה בסבך יער הגשם בשמורת בווינדי | צילום: שאטרסטוק
מעטים הם האנשים הזוכים למפגש מרגש עם גורילות ההרים במקום מחייתם הטבעי בלב יערות הגשם. מסלול ההליכה ביער אינו קבוע, שכן קבוצות הגורילות נעות ממקום למקום ולעיתים נדרש לגמוע קילומטרים כדי להגיע למקום משכנם. למי שמצליח להגיע לסיור שכזה מובטחת חוויה עצמתית במיוחד, שלא תישכח במהרה, בעיקר כאשר נעמדים פנים מול פנים עם מנהיג הקבוצה הדומיננטי, הזכר כסוף הגב.
באוגנדה יש מספר משפחות של גורילות הרים אשר מתגוררות בשמורת יער בווינדי (Bwindi National Park), שהוכרזה בשנת 1994 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. השמורה נמצאת בגובה 2600 מטר מעל פני הים ונפרשת על פני שטח הררי של 320 קמ"ר. רכסי ההרים בשמורה מכוסים ביער גשם עבות, עמקים ונחלים סובבים את הגבעות הירוקות ושבילי ההליכה הפרושים במרחבי הפארק מאפשרים טעימה מהנופים הפראיים במקום. ביערות ירוקי העד מתגוררות כדרך קבע מספר קבוצות של גורילות, אשר מהוות כמחצית מהאוכלוסייה הכוללת של גורילות ההרים בעולם כולו.
מנופי שמורת בווינדי, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו | צילום: שאטרסטוק
גורילות ההרים נמצאות בסכנת הכחדה חמורה, ורשויות הטבע של אוגנדה (UWA) עושות מאמץ עליון על מנת להגן עליהן. המאמץ העיקרי בשמירה על המין מתמקד בהגנה על בית הגידול, שמירת שטחי הבר מפני חקלאות המתפשטת, הגנה אקטיבית מפני ציידים וכן ויסות במספר התיירים המגיעים לשמורה. בשל כך עלות הכניסה לשמורה גבוהה מאוד, והכניסה מוגבלת למספר מועט של מבקרים בכל יום. את הסיור למפגש עם הגורילות יש להזמין מספר חודשים מראש והוא ללא ספק אחד משיאי הטיול באוגנדה.
הממלכות העתיקות של אוגנדה
הנוף האנושי באוגנדה מרתק לא פחות מהנופים המצויים בה. חלק בלתי נפרד מטיול באוגנדה משלב מפגש מרתק עם בני המקום. באוגנדה מתגוררים 56 שבטים שונים, שחלקם שומרים עד היום על אורח חיים ומסורות שהתקיימו מלפני מאות שנים. לקראת אמצע המאה ה-15 החלו השבטים באוגנדה להתארגן בקבוצות לכדי יצירת מספר ממלכות עתיקות. חמש הממלכות העיקריות טורו, בוסוגה, בוניורו, אנקולה ובוגנדה שלטו באזור וקיימו יחסי גומלין ביניהן תוך שמירה מוקפדת על צורת שלטונם.
הנוף האנושי באוגנדה מרתק לא פחות מהנופים המצויים בה
כאשר הגיעו הבריטים לאזור אוגנדה הם מצאו את ממלכת בוגנדה המאורגנת והגדולה מכולן ונתנו לשליטי הממלכה את המנדט העקיף לשלוט על המדינה כולה. עם קבלת העצמאות, קיבלה המדינה את שמה אוגנדה שנגזר משם ממלכת בוגנדה.
בני השבטים החיים כיום במדינה עדיין משויכים לאחת מחמש הממלכות, אשר קיימות עד היום, אולם לשליטי הממלכות אין כל סמכות שלטונית אלא רק ייצוגית, על מנת לשמר את הזהות, המורשת והתרבות של בני אוגנדה. הסמכות השלטונית מופקדת בידי נשיא המדינה וממשלתו.
על השפע והמחסור
הערים הגדולות באוגנדה תוססות ומלאות חיים. שפע של מסעדות, ברים, חיי לילה עשירים וחנויות שונות לממכר מזון, משקאות ומוצרי צריכה בסיסיים. אולם אין הדבר כך בכפרים שמחוץ לעיר הגדולה. בכפרים מוצרי הצריכה הבסיסיים קשים יותר להשגה. השוק המקומי השבועי נודד מאזור לאזור, שם יכולים הכפריים לסחור בתוצרת מקומית תמורת מוצרים שונים. לכל כפר יש מספר חלקות חקלאיות משלו, בהן מגדלים ירקות, פירות ודגנים שונים המשמשים לצריכה המשפחתית ולסחר בשוק המקומי.
פעמים רבות ניתן לחוש בקשר הבולט מאוד בין רמת פוריות הקרקע לבין השגשוג של בני הכפרים החיים באותה חלקת אדמה. ככל שהקרקע פורייה יותר, עשירה בגידולים ובמשאבים, כך גם הכפרים באותו אזור מפותחים ומשגשגים. לעומתם, באזורים בהם הקרקע דלה יותר, יבשה וחסרת חומרי הזנה בני הכפרים נאלצים למצוא תחליפי קיום יצירתיים על פני הגידולים החקלאיים.
באוגנדה ניכר הקשר בין פוריות הקרקע לבין השגשוג של בני הכפרים החיים באזור
במהלך הטיול, בדרכנו לשמורת מפלי מורצ'יסון, אנו פוגשים את בני הכפר Webuluz, העוסקים במכירת פחמים. האקלים באזור הכפר יבש למחצה ואדמות המקום אינן מתאימות לגידולים חקלאיים. בני הכפר מצאו דרך שונה ויצירתית כדי לכלכל את עצמם. על אם הדרך מוכרות נשות הכפר שקי פחם ענקיים המשמשים לבישול בבתים. את הפחמים מכינים הגברים מהעצים הגדלים מסביב לכפר, חותכים את הענפים לרצועות קטנות ומניחים לייבוש בשמש החמה. לאחר שהעצים מתייבשים לחלוטין מבעירים בהם אש למשך מספר ימים, כשהם מכוסים במעטה ענפים, קש וכיסוי אדמה דק. בסיום התהליך מקררים את הגחלים שנשארו ועורמים אותם לתוך שקים גדולים אותם מוכרים במחיר של 35,000 שילינג טנזני (כ-35 שקל).
מוכרת פחמים בכפר Webuluz
לא פעם אני עומד משתומם למראה הנשים והנערות הנושאות על ראשן מכלי מים צהובים. כיצד ייתכן שבמדינה כה עשירה במאגרי מים זמינים, מצויים כפרים רבים שבהם אין מי שתיה, האם בעולמנו המערבי ניתן לדמיין מצב שבו לא יזרמו מים בברזים? ככל שהדבר יישמע מוזר, מרבית הכפרים אינם מחוברים לתשתית אספקת המים. בשל היעדר תשתיות, חלק נכבד מהאוכלוסייה מחוץ לערים הגדולות חי במצב תמידי של מחסור במים זורמים, ללא חיבור לרשת החשמל ולעיתים במרחק רב משירותי הבריאות. בארות לשאיבת מים נחפרו בסמוך לכפרים, ולאורך הדרכים אפשר לראות נשים מתגודדות סביב משאבות המים, כל אחת בתורה ממלאת את מכלי המים הגדולים בעזרת המשאבה הידנית ונושאת את המכלים בחזרה לכפר.
נשים נאספות לצד משאבת המים
יחד עם זאת, אוגנדה היא ללא ספק מדינה של שפע. מעולם לא היה רעב באוגנדה, למרות שנים לא פשוטות שעברו על תושבי המדינה בשנותיה הראשונות, בני המקום מסבירי פנים, התרבות האנושית מרתקת. מטעי הבננות האינסופיים, שדות קנה הסוכר, מטעי המנגו, הקפה והתה משרים אווירה קסומה. לאלה נוספים נופי הפרא ושפע בעלי החיים שיבשת אפריקה מציעה למבקרים בה. כל אלה מצויים בשפע באוגנדה, המצדיקה לחלוטין את הכינוי שנתן לה וינסטון צ'רצ'יל – הפנינה של אפריקה.
___
עודד אביעד – מדריך טיולים בכיר, בעל ניסיון עשיר בהדרכת טיולים במזרח אפריקה בכלל, ובאוגנדה בפרט. מדריך טיולים בשיתוף חברת מיי טריפ – טיולים מאורגנים ומסעות. לצפייה בטיולים הקרובים לחצו כאן
אבנר ברונשטיין הגיב:
למה לא? אוגנדה!
נראה מדהים וצילומים יפים.
אילת הגיב:
תודה רבה! אם אנחנו קצרים בזמן, האם סביר לוותר על מפלי מורציסון ולהתמקד רק באזורי קיבלה ובווינדי? תודה רבה