תפריט עמוד
ביקורו בישראל עמד הוד קדושתו הדלאי למה על ההבדלים הגדולים שבין סין הרשמית לסין ה"אמיתית" בכל הקשור ביחס לטיבט. החודש, כשהטיבטים יחגגו את יום ההתקוממות הטיבטית (10 במרס), תקבל הקביעה הזאת אישוש מחודש. סין אולי כבשה ודיכאה את טיבט, אבל התרבות הטיבטית עושה חיל בסין.
הממשל הסיני עושה מאמצים גדולים להוכיח שתרבותה של טיבט נשמרת כחלק בלתי נפרד מהתרבות הסינית. תוכניות טלוויזיה רבות מוקדשות למנהגים, לטקסים ולדמויות טיבטיות. העיתונים מכריזים מדי יום על השקעותיה של סין בפיתוח טיבט ועל ההצלחה של תושביה תחת המשטר. המטרה: לעקור מלב הסינים כל סיכוי להכיר בפשעים שנעשו כלפי הטיבטים בשם האידיאולוגיה הקומוניסטית.
ל
סינים אין שמץ של מושג מה נעשה בשמם בטיבט. אירועי שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת הוטבעו במוחם תחת הסיסמה "שחרורה של אחותנו טיבט בשלום". הם אינם מודעים לכפייה, לאלימות ולהכחדה. לו היו הסינים מתורגלים בחשיבה חתרנית, היו שואלים את עצמם מדוע ניתנת לטיבטים תשומת לב תקשורתית שאינה תואמת את מספרם באוכלוסייה. הרי מיקוד מעין זה אינו מופנה כלפי המונגולים, האויגורים או המנצ'ורים. הכיסוי התקשורתי נועד לענות על הביקורת הנשמעת מחוץ לסין על אודות יחסה של סין לטיבט, אלא שלכיסוי הזה יש תוצאות לא צפויות.

בגלל הקפיטליזם
רוב הסינים חיים בערים צפופות מכוסות אובך וערפל. המרחבים הפתוחים של טיבט מהלכים עליהם קסם. שדות הפרחים הפרושים עד קו האופק, המדבר רחב הידיים והשמים הכחולים והצלולים מסחררים את חושיהם. אמנים סינים רבים שנסעו לטיבט נשבו בקסמה. הם מתארים את חיי הנוודים, את יחסי המשפחה החמים, את תלבושותיהם המעוטרות ואת הקשר של הטיבטים למרחבי הטבע.
החלפת האידיאולוגיה הקומוניסטית בקפיטליזם מילאה את כיסי הסינים במכשירים טכנולוגיים נוצצים, אבל הותירה בהם חלל פנימי. מאחר שהטיבטים עשו מאמץ גדול שלא להינתק ממורשתם, הסינים רואים בהם אלמנט נצחי, וההכרה בכך שהתרבות הטיבטית היתה תמיד מרכיב בתוך התרבות הסינית מאפשרת להם להתחבר אליה בקלות. מקצתם עושים זאת באמצעות בילוי במסעדות ובברים טיבטיים, שם הם נחשפים למזון, למנהגים, למוזיקה ולאווירה, ומקצתם פשוט מבקרים באתרים שמאז ומתמיד היו קשורים לטיבט, כמו מקדש הלאמה יונג חה גונג (Yong He gong) בבייג'ינג, שנבנה במטרה לקרב את הידע הטיבטי בבודהיזם אל חצר הקיסר, והדגובה (Dagoba) הלבנה במרכז בייג'ינג, שנבנתה כדי לכבד ביקור של הדלאי לאמה במאה ה־17. כל אלה הם תזכורות להשפעה הטיבטית על הבירה. רוברט ת'ורמן, פרופסור לדתות אינדו־טיבטיות באוניברסיטת קולומביה (ואביה של השחקנית אומה ת'ורמן) מספר שיותר מ־3,000 נזירות ונזירים סינים למדו במנזר סרטר (Sertar) בסצ'ואן, ומיליוני תיירים סינים מבקרים בטיבט.
ההתעניינות בטיבט יצרה שוק גדול לכל דבר טיבטי. ילדים מצטלמים בבגדים טיבטיים; מעצבי אופנה משלבים מוטיבים טיבטיים בבגדים שהם מייצרים; צלמים מפיקים ספרים מצולמים על אודות טיבט; אנשים קונים חפצי דת ולא תמיד יודעים כיצד להשתמש בהם (מראה שכיח הוא של סינים שמסובבים גלגל תפילה בכיוון הלא נכון), רוכשים ציורי טנקה ופסלים להתפלל אליהם ומבקרים במקדשים.

נינט מטיבט
גם שירה בהשראה טיבטית זוכה לביקוש רב. הטקסט "השיבה ללהסה, השיבה לארמון פוטלה; בנהר יארלונג אטהר את לבי, בפסגות השלג תתעורר נפשי" ששר הזמר דג'אנג דזון מלהקת הרוק שושלת טאנג סימל כמיהה של סינים רבים למקומות שלא היו בהם מעולם. גם להקת הרוק טיאן צ'ו, שששת חבריה הם טיבטים שמשלבים מוזיקה טיבטית ורוק, זוכה להצלחה רבה בסין.
זמרת השנה של שנת 2005 גם היא טיבטית. חאן חונג נולדה בסי גא דזה
(Xi ga ze), העיר השנייה בגודלה בטיבט. כוכבה דרך כאשר שרה את השיר "ארץ השלג", ואין ספק שעצם זה שהיא מייצגת את טיבט ושרה על אודותיה עונה על הצורך שיש לסינים להתחבר למקום שנתפס בעיניהם כמקום של שלמות. חונג כותבת את שיריה מתוך היכרות עמוקה עם טיבט; נושאיהם נוגעים לטיבט, ובמנגינות ניכרות השפעות מוזיקליות שלקוחות משירה טיבטית.
הכבוד הגדול שרוחשים הסינים לדת הטיבטית בא לידי ביטוי גם בתרומות גדולות שמגיעות מסינים עשירים שמתחברים לדת ומעשרות אלפי סינים שיוצאים לחפש הארה במנזרים טיבטיים. באין מסדרים בודהיסטים נאותים ברחבי סין, רבים מגיעים לטיבט ומשתכנים במעונות מדיטציה, במנזר רינפוצ'ה (Rinpoche) בעמק ניאצ'ו (Nyachu) שבמחוז סצ'ואן. אלפים מגיעים לשם כדי לשמוע את שיעוריו של מורה הדת הפופולרי טולקו טנזין דלג. השפעתו הרבה של המורה עוררה את זעמם של הסינים, והם גזרו עליו גזר דין מוות בעוון פעילות טרור. פסק הדין לא הופעל בשל לחצם של הארגונים אמנסטי ומשמר זכויות האדם, הטוענים שאין הוכחות להאשמות, ושהמורה נכלא בגלל השפעתו ונאמנותו לדלאי לאמה. כאשר נדרש טולקו טנזין דלג שלא להציג את תמונתו של הדלאי לאמה, טען שגם אם לא יציג אותה, עדיין יישא אותה בלבו.

סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: