 | קדחת דנגי (Dengue fever) | | מכל המחלות שמועברות בעקיצה, קדחת דנגי היא השכיחה ביותר. איפה » באסיה הרחוקה, שם בשל גשמי המונסון הקיציים מתרבים היתושים, ועימם מקרי ההדבקה. וגם: באמריקה הלטינית ובאיים הקאריביים. הדבקה » בעקיצה של יתוש אָאֵדֶס. ההידבקות שכיחה בייחוד לאחר עונת הגשמים. תסמינים » חמישה עד שמונה ימים מההדבקה מופיעים כאבים חזקים בשרירים ובגב וחום פתאומי שנשאר למשך חמישה עד שבעה ימים. לאחר מכן יכולה להופיע פריחה מגרדת. לרוב המחלה מלווה גם בחוסר תיאבון ובחולשה קשה. מקצת החולים סובלים מדימומים מהפה, מהאף, מהעור ומהמעיים, לכמה מהם יֵרד לחץ הדם באופן קיצוני עד כדי הלם. מצב זה יכול להסתיים גם במוות. חיסון » אין. טיפול » הטיפול הקיים הוא טיפול תומך בלבד, למחלה עצמה אין תרופה. מניעה » הדרך היחידה למנוע הדבקה היא להימנע מעקיצות על ידי שימוש בתכשירים דוחי יתושים בשעות הפעילות של יתושי אאדס – מוקדם בבוקר ולקראת שקיעה. | | מלריה (Malaria) | | המחלה הזיהומית השחיכה והקטלנית ביותר בעולם: כ-500 מיליון איש בשנה חולים במלריה, כשני מיליון מהם ימותו בגללה. מחולל המחלה נקרא פלסמודיום, וכיום ידועים ארבעה זנים שלו. הנפוץ והמסוכן שבהם, הנקרא פלסיפרום, עלול לפגוע במוח ובכליות ולגרום למוות. זן אחר, שנקרא ויוואקס, יכול לדגור בכבד של האדם עד שנה ולהתפרץ זמן רב לאחר שחוזרים מהטיול, אך הוא גורם למוות רק לעתים רחוקות. איפה » הרוב נדבקים באפריקה, בעיקר מדרום לסהרה. גם איים באוקיינוס השקט, כמו פפואה ניו-גיני ואיי שלמה, הם אזור מסוכן. היתר נדבקים במזרח אסיה (למעט טייוואן, סינגפור, יפן וקוריאה), באסיה המרכזית (בתורכיה ובחלק ממדינות חבר העמים), באמריקה הלטינית (למעט אורוגוואי וצ'ילה) ובקאריביים (בהאיטי וברפובליקה הדומיניקנית). הדבקה » המחלה מועברת בעקיצת נקבת יתוש אנופלס. תסמינים » במלריה מהזן האלים, כשבוע עד חודש אחרי העקיצה מופיעים חום גבוה, צמרמורות, כאבי שרירים וכאבי ראש. נשמע כמו שפעת? נכון. לכן חשוב לגשת לרופא מיד ולעבור אבחון מסודר. הטיפול המוקדם חיוני להחלמה. בחוסר טיפול מתאים הטפיל עלול לחדור לכלי דם ולגרום נזק למוח, לריאות ולכליות. חיסון » אין. טיפול » יש כמה טיפולים למלריה. תרופה אחת אפשר לרכוש מראש ולהשתמש בה בעת הצורך. בכל מקרה מומלץ לפנות לרופא.מניעה » חשוב להתגונן מפני עקיצות יתושים באמצעות תכשירים דוחי יתושים, כילות וביגוד מתאים. בארץ יש שלושה סוגי תרופות למניעת מלריה, ויש ליטול אותן לפני שנכנסים לאזור הנגוע ובמהלך השהייה בו. יש דיווחים, מקצתם מוגזמים, על תופעות לוואי לא נעימות, אבל חשוב לקחת טיפול תרופתי מונע. התרופה החדשה (מלרון) אינה גורמת לתופעות לוואי נוירופסיכיאטריות. | | בילהרציה (Bilhartzia) | | אחת המחלות הזיהומיות הנפוצות בעולם. יש שישה סוגי בילהרציה, השניים השכיחים ביותר הם סכיסטוזומה המטוביום – התוקף את דרכי השתן, וסכיסטוזומה מנסוני – הפוגע במערכת העיכול ובכבד. איפה » במקווי מים מתוקים באפריקה בעיקר (בייחוד בימת מלאווי), ובאזורים מסוימים בברזיל. לאחרונה אובחנו בארץ כמה מקרים שנדבקו בנהר מקונג בלאוס. הדבקה » זחלי | זוג תולעי סכיסטוזומה, מחוללי הבילהרציה |
תולעת הסכיסטוזומה חודרים לגוף דרך העור, מתיישבים באיברים פנימיים ומטילים שם ביצים. הביצים מופרשות בשתן ובצואה, ובמגע עם מים הן בוקעות. התולעים הקטנות מתיישבות בשבלולים שחיים במים ומופרשות מהם למים, שם הן ממתינות לאדם הבא שיארח אותן בגופו. כמה מן הביצים שאינן מופרשות נתקעות באיברים הפנימיים ונוצרת סביבן דלקת. הביצים הללו הן שגורמות לרוב התסמינים. תסמינים » שבועיים עד חודש מההדבקה מופיעים חום גבוה (שמאובחן לעתים בטעות כתסמין של מלריה), שיעול ופריחה אלרגית. אם יש פגיעה במערכת העיכול, יופיעו לאחר כמה חודשים שלשולים, ואם מדובר בפגיעה בדרכי השתן, ייתכן שיופיע דם בשתן. הסיבוכים כוללים פגיעה בכליות, בדרכי השתן ובכבד. מקרי המוות נדירים. חיסון » אין. טיפול » טיפול תרופתי בתכשיר שנקרא Praziquantel, שגורם להכחדת התולעת הבוגרת. מניעה » כל רחצה במקווי מים מתוקים באזורים נגועים יכולה לגרום להדבקה. אם התרחצתם במים שנחשדים כנגועים — מהרו להתנגב בחוזקה במגבת יבשה. מי שתייה יש להרתיח או לחטא בכלור או ביוד. אין חשש להידבק במחלה במי ים. | | טיפוס הבטן (Typhoid fever) | | כ־16 מיליון איש לוקים מדי שנה בטיפוס הבטן, יותר משמונים אחוזים ממקרי ההדבקה קורים באסיה. איפה » בעיקר בהודו ובנפאל. הדבקה » החיידק המחולל את המחלה, סלמונלה, עובר במזון נגוע שלא בושל כהלכה או במים מזוהמים. תסמינים » שבוע עד חודש מההידבקות מפתח החולה בהדרגה חום גבוה וממושך. מאוחר יותר ייתכנו עצירות או שלשולים, חולשה קשה, חוסר תיאבון, אפתיה וזיהום באיברים פנימיים. חוסר טיפול יכול לגרום בשבוע השלישי למחלה, לנמק במעיים ובחלל הבטן, ואף למוות. חיסון » מופק מחיידק מת. ניתן בזריקה מגיל שנתיים ואילך. טיפול » אנטיביוטי. בשנים האחרונות פיתח החיידק עמידות לאנטיביוטיקה, והטיפול קשה יותר. מניעה » חיסון, בישול מזון כהלכה, שתיית מים מטוהרים בלבד. | | לישמניה (Leishmania) | | מחלת עור שמועברת על ידי טפיל. איפה » באמריקה הדרומית, | טפיל הלישמניה | צילום מיקרוסקופי: פרופ' יעקב גולזנר |
בעיקר בג'ונגלים באמזונס, וגם אזור טואיצ'י בג'ונגל בבוליביה (שמורת הטבע אלטו מדידי). הדבקה » הטפיל מועבר בעקיצת זבוב החול. תסמינים » כחודש לאחר העקיצה מופיע בעור נגע שאינו נרפא ומתפתח לכיבים גדולים. הלישמניה הברזילאית גורמת בדרך כלל לכיבים עמוקים ורחבים יותר מזו הישראלית (שושנת יריחו). בהיעדר טיפול תרופתי יכולים הכיבים להתפשט לחלל הפה והאף ולהרוס את רקמת הסחוס באף. חיסון » אין. טיפול » טיפול תרופתי תוך-ורידי. מניעה » בגדים ארוכים ומריכת חומר דוחה יתושים.
| | מיאזיס (Myiasis) | | פגיעה תת־עורית שנגרמת מחדירת זחל שגורם לפצע מוגלתי. זוהי אחת המחלות המפחידות והמגעילות ביותר שתוכלו לתפוס בטיול, אבל בדרך כלל היא אינה מסוכנת. איפה » באמריקה הדרומית, בעיקר באמזונס ובאזור טואיצ'י שבבוליביה. במידה פחותה באפריקה. הדבקה » באמריקה הדרומית מדובר בזבוב שעקיצתו משאירה על פני העור ביצה, וממנה בוקע הזחל וחודר אל מתחת לפני העור. באפריקה מדובר לרוב בזבובים שמטילים ביצים על בגדים שתלויים לייבוש, ומהם מגיעות הביצים לעור. סוג אחר של מיאזיס אפריקאי מגיע מפרעוש שחי בחול וחודר לרגליים. תסמינים » עקיצה שמפרישה נוזל בהיר, מגרדת וכואבת ואינה נעלמת במשך זמן רב. עם הזמן הזחל גדל, והחולה מרגיש "משהו זז מתחת לעור". בני מזל זוכים לראות את הזחל פורץ את דרכו החוצה מבעד לפצע. סיבוכים אפשריים תלויים בעיקר במקום חדירת הזחל. באזור העין למשל הדבר יכול לגרום לזיהומים שונים. חיסון » אין. טיפול » הוצאת הזחל, לעתים בהליך כירורגי, וטיפול בזיהומים משניים, אם יש. מניעה » הגנה מפני עקיצת הזבוב בחומרים דוחי יתושים ובגדים ארוכים. באזורים הנגועים באפריקה מומלץ שלא להשאיר בגדים לייבוש בחוץ אלא לייבשם במייבש כביסה או לגהץ אותם היטב אחרי הייבוש.
|
|
