טיול שטח חוצה טאורוס

ניצלנו את הקרבה, את טיסות השכר הזולות ואת התשתית התיירותית המצוינת של תורכיה, ונסענו לרכס הרי הטאורוס באנטליה שבדרום תורכיה. בתוך זמן קצר מצאנו את עצמנו בחורש כמו-שווייצרי על שפת נהר גועש, אוכלים במסעדת דגים חביבה, ולא מבינים איך לא עשינו את זה עד עכשיו.

עוד טיולי ג'יפים כאן

יום 1: תחשבו ממולאים

בשדה התעופה השוקק של אנטליה חיכו לנו הג'יפים והצוות המקומי: יומיט איסים, מדריך וארכיאולוג לעת מצוא, וקזאם, עוזרו הנאמן. התארגנו ויצאנו אל עבר הרי הטאורוס. טיפסנו לכיוון רכס ביי (Bey Daglari) שגובהו 3,086 מטרים מעל פני הים. בדרך עברנו בפארק הלאומי תרמסוס (Termessos Milli Parki) ונכנסנו לביקור במבצר הנשרים העתיק שאפילו אלכסנדר מוקדון לא הצליח לכבוש. האתר הארכיאולוגי מכוסה בחלקו בחורש ים תיכוני שמוסיף למסתורין שלו.

משם, דרך השטח כמובן, חצינו את הרכס עד שהגענו לכפר אלטין-יאיילה
(Altin-yayla). לינה ב"זולה" (כן, זולה היא מילה בתורכית, והכוונה ללינה כפרית במבנה עץ פתוח. שקי שינה חובה) וארוחת ערב מהמטבח הביתי: תחשבו ממולאים, פורלים ואק-מק, הלחם המקומי, חם ופריך.

מי שרוצה יכול לבקר בטחנת הקמח המופעלת באמצעות מים, שנמצאת בסמוך לכפר.

יום 2: תפוחים וגברים

יום נהיגת שטח ברכס הרי הטאורוס. ירדנו אל נהר אלקיר (Alakir), חצינו אותו באחת מנקודות המעבר והתחלנו לטפס לכיוון העיר הליקית העתיקה אידבסוס
(Idebessos). בצהרי היום, באחד הכפרים הציוריים שחלפנו לידם, גילינו את כישורי המטבח של קזאם: קבב תורכי על האש, הכי טוב שיש.

העפלנו לרכס דגלאר (Ak Daglar), שגובהו 3,015 מטרים מעל פני הים, ומשם גלשנו לאלמלי (Elmali), עיירה שפרנסתה באה לה בעיקר ממטעי התפוחים שסובבים אותה. כאן שווה לקחת פסק זמן ולבדוק אם יש מלחמת בוץ באצטדיון המקומי (אם יש, לא להחמיץ!), לשוטט ברחובות העיירה, להיכנס למספרה המקומית (לגברים בלבד) – חוויית חיים. משם קופצים לביקור בחמאם (כאן יכולות לבלות גם נשים בקבוצות מאורגנות), שכולל עיסוי וסיבון מהחמאמצ'יק, ואחר כך לגשת לארוחת ערב באחת המסעדות. הכל בטווח של הליכה מהמלון הטוב בעיירה (פשוט ובסיסי).

הרי הטאורוס. מעבר לרכס, קרוב לבית

יום 3: הארז העתיק בעולם
יצאנו מאלמלי בדרכנו לחצות את עמק אלמלי, לכיוון שמורת הארזים העתיקה ואזור "תשעת האגמים" (Dokuz Göller), שנקרא כך על שמם של תשעה אגמים שיצרו במקום. האגמים נועדו לאגור את מי השלגים, כדי שישמשו להשקיית עמק אלמלי בקיץ. בדרך עברנו בכפרים של בני המיעוט העלאווי שאורח חייהם ייחודי ומרתק. במקום נמצא מקדש מקומי הקשור לסיפור על קדוש שהפך לאיילה. כניסה לשמורה שבה נמצא הארז העתיק בעולם (לפי דבריהם לפחות) דורשת תיאום מראש עם משרד החקלאות המקומי דרך סוכנות טיולים מקומית. יער הארזים העצום מזכיר את שווייץ יותר מאשר את תורכיה, והוא שווה ביקור. ארוחת צהריים באחריות קזאם בשמורה.

מכאן המשכנו בנסיעת שטח בין דולינות (שקעים בקרקע הנוצרים כתוצאה מהמסת סלעים), באוויר צח ובנוף עוצר נשימה, לכיוון העיירה פיניקה (Finike), שאליה הגענו רק לעת ערב. את העיירה הקטנה הקימו ככל הנראה יורדי ים פיניקים כאלף שנים לפני הספירה. יש בה נמל דייגים קטן וחמוד, מסעדות דגים לאורך הטיילת ואפשרות לצאת לשיט לאתרי תיירות באזור, כולל צלילה לאתרי ארכיאולוגיה ימית. חנינו באחת ממסעדות הנמל לארוחת מאכלי ים משובחת, ומשם – לאורך כביש החוף לאנטליה, וחזרה ארצה.

אילן יגר – פקח רשות הטבע והגנים לשעבר ומוותיקי מדריכי טיולי הג'יפים של החברה הגיאוגרפית ליוון, לתורכיה ועוד. איש שטח בנשמתו.