חולמים בעברית: ירושלים של משפחת ילין

מוצא: החלום ושברו
ב-1860, אותה השנה שבה החלה ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים, עשו יהושע ילין ושאול יהודה מעשה חלוצי נועז. הם ירדו למקום שבו חוצה הדרך ליפו את נחל שורק וקנו שם כרם זיתים. הם קיוו להתפרנס מחקלאות ומשירותי אירוח לעוברי דרך והשקיעו ברעיון את כל כספי הנדוניה. לעזרתם גייסו את הקונסול הבריטי ג'יימס פין שנודע ביכולתו לקצר תהליכים ביורוקרטיים בדרכים שמוטב שלא לתהות על טיבן.
הגיסים בנו שני בתים מצפון לדרך והכשירו ח'אן לאירוח. מאחר שבמקום גדלו צמחי נחל, הסיקו השניים שהמשנה במסכת סוכה – המספרת על מקום מתחת לירושלים ושמו מוצא, שממנו קטפו ענפי ערבה בחג סוכות – מתייחסת למקום הזה. לכן קראו ליישוב החדש מוצא.
ואז קרס הכל. הקונסול פין נאלץ לעזוב את הארץ עקב חשד בפלילים, ובאין להם מגן דיפלומטי גברו ההצקות של השכנים מאבו גוש, ונדרשו מהם דמי חסות שבהם לא יכלו לעמוד. מעשה שטן, באותה העת חל משבר בעסקי משפחת יהודה, והמשפחה ירדה מנכסיה. התקוות נגוזו. שאול יהודה מת מחמת צערו, והוא בן 24 שנה. ילין שב לירושלים.

איפה אנחנו? מיקום: שרידי בתיהם של ילין ויהודה ניצבים מצפון לעיקול מוצא. לידם עומד הח'אן שהוסב לימים לבית כנסת ועודנו פעיל. יש לנקוט משנה זהירות כשיורדים מן הכביש לחניה. מומלץ לחצות את הכביש גם לצד הדרומי דרך המנהרה הכרויה מתחתיו ולראות את מוצא ששוקמה בשנת 1894 בידי קרן מונטיפיורי, שבראשה עמד הרב יחיאל מיכל פינס שיופיע בסיפורנו בהמשך.

נחלת שבעה: כולם בשביל אחד
אסון מותו של שאול נמהל באושר. בן בכור נולד ליהושע ושרה ילין, והם קראו לו דוד ילין, כשם סבו. בשנת 1869 החליט יהושע חסר המנוח להצטרף ליוזמה שבראשה עמדו כמה מנכבדי עדת האשכנזים להקמת שכונה בצד דרך יפו. מאחר שעם האגודה נמנו שבעה חברים, החליטו לקרוא לשכונה נחלת שבעה. הם השלימו את רכישת הקרקע, אך לא נותר בידיהם כסף לבנייה. על כן הסכימו שכל השבעה יתגייסו לבניית בית אחד, עם השלמתו יתגייסו לבניין הבית השני וכך הלאה. נחלת שבעה קמה והיתה. שנים רבות היתה עלובה בשל הצרות שבאו על ירושלים. בשנת 1989, במלאות לה מאה ועשרים שנה, יושמה בה תוכנית שיקום, ובעקבות הצלחתה הפכה השכונה למוקד ירושלמי של חברה, בילוי וקולינריה.

איפה אנחנו? מיקום: השכונה נפרשת סביב ציר אחד, בין כיכר ציון לכיכר החתולות (בירושלים אין חתולים. יש חתולה ממין נקבה וחתולה ממין זכר, ותמיד במלעיל). כדאי לפסוע לאט ולסטות מן הציר הראשי אל החצרות הפנימיות שבלבן בורות מים, בתי כנסת, צמחי תבלין בעציצים ומלוא חופניים חסד ורחמים. לאחר שהנשמה שבעה, מציעה השכונה גם לגוף להתענג על ארוחה בכל סגנון וטעם.

מול בית ספר אליאנס, שבו למד ולימד דוד ילין, צוירו על קיר ענקי אירועים ודמויות מתולדות בית הספר | צילום: ברוך גיאן

בית ספר אליאנס: ילד טוב ירושלים
כשמלאו לו 14 שנה כבר שלט הילד דוד ילין בחמש שפות והספיק לערוך עיתון ששמו "הר ציון". הוריו רצו להעניק לילדיהם חינוך משובח, ועל כן נשלח דוד לבית הספר של חברת אליאנס (כל ישראל חברים), המוסד החינוכי המתקדם בירושלים, שדווקא משום כך היה לצנינים בעיני קנאי העיר.
מייסד בית הספר ומנהלו הראשון היה ניסים בכר. אחותו פורטונה ניהלה אף היא מוסד חינוכי לבנות, ומדי פעם נערכו אירועים משותפים לשני בתי הספר. מטרת המפגשים היתה להאזין להרצאות מפי מלומדים, אך בשיאם נערכו ריקודים שבהם חוללו יחדיו, כך אמרו לשונות רעות, בחורים גם בתולות. הנער דוד ילין יצא לאחד הנשפים הללו מעט מבויש. הוא לא ידע לרקוד. כשפתחו במחולות ישב בצד והבחין בנערה צנועה ויפת תואר. השניים קשרו שיחה. לדוד נודע כי זו היא איטה, בתו של ראש קרן מונטיפיורי, הרב יחיאל מיכל פינס, ששמו נקשר כמעט בכל שכונות ירושלים. שוב ריחפו חִציו של קופידון בשמי ירושלים, ואיטה ודוד ילין באו בברית הנישואים. שנים אחדות אחר כך פעל פינס לרכישת אדמות מוצא ולהגשמת חזונו הנושן של מחותנו.
דוד ילין שב לבית הספר של אליאנס כמורה לצדם של אליעזר בן יהודה, ד"ר אהרן מזי"א ויוסף מיוחס. קבוצת המלומדים התוססת הקימה את ועד הלשון העברית ששם לו למטרה להפוך את העברית לשפת הדיבור העיקרית בארץ ישראל.
שני מבנים היו לאליאנס בצד רחוב יפו, לבנים ולבנות. אחד נהרס מכיוון שתאוות הבצע של פרנסי אליאנס היתה עזה מן המחויבות למורשתם; תחתיו נבנה מרכז כלל, ובחזית נותר כאיבר תלוש שער בית הספר. המבנה השני ניצב מצדו המערבי של בניין כלל, ומשמש את עיריית ירושלים. כשמביטים בו מכיוון הסמטה המחברת לשוק מחנה יהודה רואים את החזית המרשימה שעליה חקוק באבן סמל בית הספר. מול בית הספר צויר ציור קיר ססגוני יפהפה של אירועים ודמויות הקשורים בתולדות המוסד.

איפה אנחנו? מיקום: רחוב כי"ח, בין רחוב יפו לרחוב אגריפס

בית ספר למל וביתו של ילין: מלחמת המרפסות
דוד ילין עבר להורות בבית הספר הוותיק על שם האציל למל שברחוב ישעיהו, סמוך לשכונת זיכרון משה. זהו בניין בסגנון ניאו-קלאסי, חזיתו מעוטרת בגמלון ובתוכו שעון ששעותיו מסומנות באותיות עבריות. המבנה משמש כיום את חסידות סדיגורה, ובסביבה כולה יש לשמור על צניעות.
דוד ילין בנה את ביתו מול בית הספר. באבן הראשה בכניסה לבית, המשמש כיום בית משרדים, חקוקה באבן המילה "לבנון". מול ילין התגורר המנהל אפרים כהן-רייס. דוד מונה לסגנו, ובין השניים פרץ עימות חריף בשאלת שפת הלימוד: רייס צידד בגרמנית, ילין התעקש על עברית. מפי מורי ורבי חיים באר שמעתי ששני האינטלקטואלים נהגו להתווכח בקולניות ולעתים גם לגדף זה את זה בעומדם על מרפסות בתיהם. לא ברור באיזו שפה התנהל הוויכוח.

איפה אנחנו? מיקום: בית הספר למל – רחוב ישעיהו פינת דוד ילין; ביתו של דוד ילין – רחוב ישעיהו פינת ישעיהו פרס; ביתו של אפרים כהן-רייס – רחוב ישעיהו פינת פרי חדש.

ילדים ברחוב ישעיהו, ליד בית הספר למל שבו לימד דוד ילין | צילום: ברוך גיאן

רחביה: בתים נאים לאנשי שם
בתום מלחמת העולם הראשונה כבר היה דוד ילין מנכבדי הארץ. הוא היה מעורב בהקמת תל אביב, כיהן כראש ועד יהודי ירושלים וייצג את היישוב היהודי בוועידת השלום בוורסאי. לבסוף עמד בראש הוועד הלאומי, הגוף החשוב ביותר ביישוב היהודי.
ב-1924 נמנה דוד ילין עם מייסדי שכונת רחביה. כעבור שנה מונה לפרופסור לשירת ימי הביניים באוניברסיטה העברית. על פי המלצתו נקראו כל רחובות השכונה לכבודם של משוררי ספרד. מומלץ לטייל בשכונת רחביה לאורך הציר שבראשו הגימנסיה, לאורכו בתים נאים של אנשי שם, בהם הנשיא יצחק בן צבי. בקצה הנשען על רחוב רמב"ן נטוע גן לזכר אליעזר, בנו של דוד ילין, מהנדס רב פעלים שבנה בתים רבים בירושלים. רעייתו, תלמה ילין לבית בנטוויץ', נודעה כצ'לנית מחוננת וכמחנכת דור של השכלה מוזיקלית בישראל.
סיפורה של משפחת ילין מורכב ומסועף, רב טרגדיות ואהבה, חזון ומעשה, אכזבות ואמונה. סיפור שחותמו טבוע בעיר האהובה שחג שחרורה נחוג, כך רצה הגורל, ביום כ"ח באייר, היום שבו נקשר לבם וגורלם של יהושע ושרה ילין.