מיקומו של ראש השנה הסיני על פני השנה נובע ממחזור החקלאות. השנה הסינית מחולקת בכל מיני אופנים, והחלוקה הראשית אינה לחודשים או לשבועות אלא ל-24 חלקים לא שווים, שניתנו להם שמות ציוריים, הקשורים לעונות השנה ולעונה החקלאית. פירושו של דבר שאת ראש השנה הסיני חוגגים לא כל שנה כי אם כל שנתיים, בתאריכים לא קבועים. לוח השנה הסיני הוא ירחי, וכמו לוח השנה העברי הוא מותאם גם לשמש, כך שעונות השנה קבועות בו. ראש השנה חל בתחילת החודש, בליל מולד הירח (בחצות), חודשיים או שלושה חודשים לאחר היום הקצר בשנה (מה שאומר בסביבות ינואר או פברואר בלוח הגרגוריאני . החג עצמו נמשך שלושה ימים, אך החגיגות ממשיכות בחג הפנסים הסיני, שחל כעבור שבועיים, כשהירח מלא. ראש השנה הסיני נקרא גם פסטיבל האביב למרות שהוא בשיא החורף. זה הזמן בשנה בו מתחילה הצמיחה בחלקו הצפוני של הגלובוס, וזו מן הסתם גם תחילת השנה החקלאית הסינית. עדיין קר בארצות הקור, אבל מתחיל להתחמם, וזה התירוץ היחיד שאפשר לתת לכך שהם חוגגים את האביב באמצע החורף. אם זה לא ברור: בדרום סין הטמפרטורה מעל לאפס, אבל חלקים ניכרים קפואים ומושלגים. השוני הגדול בין הדרום לצפון אולי נובע מהפרשי אקלים, אבל גם המסורות שונות זו מזו, וכך גם הגרסאות לחגיגות.
אחת האגדות מספרת על מקור החג כי ניאן הייתה מפלצת עם גוף של שור וראש של אריה. כמנהגן של מפלצות היא נשארה במקומה. רק כשלא הייתה לה ברירה, בשיא החורף, הייתה עוזבת את היער, באה העירה וטורפת כל שנקרה בדרכה. עם הזמן גילו הסינים שכדרכן של מפלצות, ניאן מפחדת משלושה דברים: מן הצבע האדום, מן האש, וכמה מפתיע: מרעש. יש גם מי שמזכירים את החג כהתפתחות של קורבן החורף הקדום. קורבן או לא קורבן, זה חג עם חיבור חזק לקיבה. בפן הרוחני זהו החג של אל המטבח, שיושב כל השנה ליד התנור, ויש האומרים ממש בתוך האש, ופעם בשנה הוא חוזר לעולם הרוחות. הסינים עושים פסח, וכחלק ממנו מנקים גם את הארובה ומשלחים את האל, ששפתיו מרוחות בדבש. מכיוון שהוא סמוך כל הזמן לנשות הבית, הוא שומע את כל הרכילות המשפחתית, וזה מה שהוא מספר בעולם הרוחות, בעיקר לרוחות של מתי המשפחה, האבות. |
| הנדידה הגדולה במקורו היה זה גם חג אסיף בו המשפחה המורחבת התכנסה עם פירות השנה החולפת: הבנים הגיעו מכל עבר עם יבוליהם, או עם ציידם. עד היום זוהי הנדידה השנתית הגדולה בתבל, שמתחילה עשרה ימים לפני החג. כולם נוסעים הביתה. יש לא מעט סיניים שהיגרו מן הכפר לעיר וזו להם הפעם היחידה בשנה שהם רואים את המשפחה.
ההכנות בעיצומן, וזה נשמע מוכר: מנקים את המטבח ואת הבית, מסתפרים, קונים בגדים חדשים לכבוד החג, נעליים לילדים, ואם לא מצטיידים בסרוויס חדש, מחליפים לפחות את הצ'ופסטיקס. מקשטים את העולם באדום, מצטיידים במעטפות הלי סי האדומות לשים בהן כסף כמתנות חג (שתיים לכל ילד, כי האושר בא בזוגות), משלמים חובות, פותרים חילוקי דעות עם בני משפחה ושאר העולם. כיום כבר לא צובעים את הדלת באדום, אלא מקשטים אותה ברצועות נייר אדומות, ונדיר לראות בית בסין שאין עליו לפחות את הסימנית פו, שמשמעותה שפע-אושר-מזל. באלף השנים האחרונות הם גם שולחים אגרות שנה טובה, הסינים, ומן המאה ה-14 עושים זאת לא רק אנשי המעמד הגבוה. בימינו, בעיקר בערים, רבים שולחים ברכות בטלפון ובדואר האלקטרוני. (פה אולי אפשר ללחוש שגם בסין יש מי שבמקום לחגוג עם המשפחה באופן מסורתי, מרביצים איזה שבוע-שבועיים של נופש אי שם). יש דבר אחד שכדאי לזכור ולהצטייד בו אם אתם מגיעים לחגיגות – אטמי אוזניים. מי שלא שמע את נהמת מאות אלפי זיקוקים בליל החג, לא שמע נהמה מימיו. זיקוקים סיניים, בל נשכח, אולי נקראים כך, אך בעצם הם הרבה יותר דומים לקפצונים ולשאר נפצים שתפקידם להרעיש. שאון שיותר מכל מזכיר רעש של מטוס קרב. הרעש נמשך עד חצות, אז מגיע שיאו, כמו באירופה. עוד ממנהגי החוצות בחג בחלק מן המקומות: ריקוד הדרקון וריקוד האריה, הליכה ומופעים על קביים, ומוזיקה מסורתית, להטוטנים ובאסטות. יריד המקדש הוא שארית מהתקופה בה היו המקדשים מרכזי סחר. גם אם בשאר ימות השנה כבר לא מגיעים סינים למקדשים, בראש השנה הם באים. בבייג'ין שני ירידי מקדשים עיקריים: האחד בפארק די-טאן (מקדש הארץ), והשני בפארק של אגם לונג טאן. מופעים עממיים, אופרה מקומית, מופעי אקרובטיקה, מופעי קסמים ותיאטרון בובות. הרבה דוכני מזון וקישוטים ואדום בעיניים.
אבל עיקר העניין הוא בבתים פנימה; עד כדי כך שישנן ערי שדה שזהו הערב היחידי בשנה בו הרחובות בהן ריקים מאדם. ערב החג, הולכים הגברים לבתי הקברות ומביאים את רוחות הוריהם מן המתים חזרה הביתה, בתור מייצגי האבות. בבית כבר ממתינה פינת מנחות להורים. גם בבתים חצי חילוניים ניצב מתקן עם נייר עליו רשומים שמות ההורים, קטורת, וצלחות עם אוכל בשבילם. כל פעם שמוציאים מנת אוכל (וזה עיקר הפעילות לימים הקרובים), נותנים קצת להורים. בדרך כלל זה מתחיל בשבע בערב ונגמר בשתיים לפנות בוקר. המהדרין יושבים כל הלילה. מכיוון שאירועי יום החג, משפיעים על החיים בשאר השנה, יש לנהוג בזהירות, להיות בררנים במה שאוכלים, לברך את הבריות ובכלל להיות חיוביים. בכל אזור המנהגים הספציפיים שלו: לא לחפוף את השיער, לא לשטוף רצפה, לא לברך אבלים, לא להפיל את הצ'ופסטיקס, לא לומר את המספר 4 (שבסינית – וגם ביפנית – זו אותה מילה המתארת מוות), לא ללוות או להלוות כסף. להשתמש בשפה גבוהה ונקייה. לא להתעסק בדברים חדים. |
אוכלים בלי הפסקה מאכלי חג נוספים יהיו – איך לא – איטריות (אפשר לומר גם שהן מסמלות אריכות ימים), ניאן גאו, עוגת ראש השנה (מביעה את התקווה לשיפור בחיים משנה לשנה), וגם דאמפלינגס מתוקות (כמו העוגה, גם הן מקמח אורז, מסמלות את האיחוד המשפחתי). דגים ומאכלים עגולים גם הם ברשימה. בתוך חלק מהכיסונים שמוגשים אחרי חצות מטבעות של כסף. בתום שלושה ימי חגיגה שורפים שטרות ואוכל, שולחים את הזקנים חזרה, ומכבים את הקטורת.
למרות שלפעמים נדמה לנו שכל העולם אמריקה, את ראש השנה הסיני חוגגים בחצי עולם. לא רק בסין עצמה אלא גם בארצות רבות סביבה קיים אותו לוח שנה פחות או יותר. וסין, כידוע, אינה ארץ, היא עולם אחר. וזה עוד לפני שאמרנו צ'יינה טאון. אחד המקומות בהם חגיגות השנה החדשה מרשימות במיוחד הוא הונג קונג , שהיא גם סין וגם מושבה בריטית – שוק הפרחים המיוחד לכבוד החג בהונג קונג, תהלוכת ראש השנה המרהיבה של אנשי חברת התעופה קטאי פסיפיק (גאוות הונג קונג), מופעי פירוטכניקה נוצצים, שמצטרפים לסימפוניית האורות שמתרחשת פה כל ערב בשעה שמונה – חגיגת מולטימדיה ואור יוצאת דופן על גורדי השחקים של העיר. |
