מחוז קוואזולו נטאל (KwaZulu-Natal) שבדרום אפריקה מספק למבקרים בו חוויה תרבותית מרתקת. כאן אפשר לראות את האתרים בהם התרחשו מלחמות עקובות מדם בין אנשי הזולו לבורים, בין אנשי הזולו והאנגלים ובין האנגלים לבורים במהלך המאה ה-19. לכאן הגיעו בחצי השני של המאה ה-19 מהגרי עבודה מהודו, שהשאירו את חותמם על אופיו המיוחד של המחוז, כאן נמצאת עיר הנמל הסואנת והמעניינת דרבן (Durban), כאן עדיין חיה ונושמת קהילת בני הזולו וכאן אפשר להתוודע לתרבות העשירה שלהם. מידע נוסף:
את הביקור שלי בקוואזולו נטאל התחלתי בדרבן, השוכנת לחוף הים. לדרבן פנים רבות וכדי להצליח ליהנות מכל פניה של העיר כדאי להקדיש לה לפחות יומיים. באזור הטיילת נמצאת שורה של מלונות, מפוארים יותר ומפוארים פחות, לצד שלל מסעדות ובתי קפה. כאן נמצא גם מתחם UShaka Marine World הכולל אקווריום ופארק מים ומרכז קניות המעוצב ככפר זולו מסורתי. אם אתם חובבים אטרקציות מהסוג הזה, זה מקום נהדר לבלות בו את הבוקר. בשל אוכלוסיית ההודים הגדולה בעיר, הפכה דרבן למעין ייצור כלאיים אפריקאי-אסייתי. מרכז העיר של דרבן הוא אולי לא המקום הכי נעים להסתובב בו, אבל כדאי בכל זאת להגיע לכאן כדי לספוג את האווירה המיוחדת של העיר ובשביל שתי אטרקציות ששוות את המאמץ. מוזיאון KwaMuhle הוא מוזיאון קטן ומצוין. הוא ממוקם במבנה ששימש בעבר את הממשל המקומי ומספר על "שיטת דרבן", הדרך בה אכף השלטון הלבן את ההפרדה הגזעית באזור. הכניסה למוזיאון חופשית. כדי לרומם את מצב הרוח אחרי הביקור במוזיאון כדאי לפנות בהליכה דרך הצירים הראשיים והסואנים של דרבן אל ה"אזור ההודי" של העיר ולבקר בשוק ויקטוריה. בשוק אפשר למצוא מוצרים מהודו לצד מזכרות ואמנות אפריקאית. השוטטות בשוק מהנה, אבל אל תשכחו לשמור היטב על הארנק שלכם. לארוחת צהרים כדאי לטעום את מנת הדגל ההודית של העיר, באני צ'ואו ((Bunny Chow, מעין לחמנייה ממולאת בבשר וקארי. אחרי הביקור בדרבן הגיע הזמן לפגוש את בני הזולו המפורסמים. העיר אשאווה (Eshowe) מרוחקת כשעתיים נסיעה מדרבן. זוהי עיר קטנה שבמרכזה יער טבעי ומסביבה הרים ועמקים יפים בהם מפוזרים כפרי הזולו. אין הרבה מבחר של מקומות לינה באשאווה, אבל מלון ג'ורג' המכיל בתוכו גם את אכסניית Zululand Backpackers הוא מקום מצוין. האווירה פה נהדרת וגרהם, בעל המקום, מארגן סיורים אל כפרי הזולו הקרובים ומאפשר למבקרים להכיר מקרוב את הקהילה המקומית, לצפות בטקסים ולהכיר את הפרויקטים השונים המתנהלים בקהילה, אשר בחלקם הוא מעורב באופן אישי. הגעתי לאשאווה בשעת צהרים ומיד הצטרפתי אל תום ההולנדי ואנטה הפולנייה ויצאנו בהדרכתה של קארן אל כפר זולו השוכן במעמקי ההרים כדי להשתתף בטקס סנגומה. בני הזולו מאמינים כי רוחות אבותיהם מלוות אותם בכל אשר הם הולכים. תפקידו של כל בן זולו הוא לנהל את חייו בצורה הטובה ביותר כדי שאבותיו יהיו מרוצים. כאשר משהו בחייו של בן זולו משתבש, סימן שרוחות האבות שלו אינן מרוצות ויש להבין מה השתבש, ואיך לפייס את רוחות האבות על מנת שהחיים יחזרו להתנהל על מי מנוחות. הסנגומה היא אישה מכובדת מאוד בקהילת הזולו. אנשים מכל כפרי האזור מגיעים אליה לקבל את עזרתה ולשמוע בעצתה מכיוון שלה יש את היכולת לתקשר עם רוחות האבות ולהבין מה רצונם. ההתקשרות הזו מתבצעת במהלך טקס מורכב הנקרא טקס סנגומה.
עם הגיענו לכפר התקבלנו בברכה על ידי התושבים המקומיים והובלנו אל הבקתה בה התקיים הטקס. התבקשנו להוריד נעליים בכניסה ולהתיישב בסמוך לקיר. בינתיים הבקתה התמלאה באנשים בני כל הגילאים שהגיעו לטקס על מנת לפתור בעיות בחייהם או על מנת להודות לסנגומה על בעיות שכבר נפתרו. הם הביאו לסנגומה ולרוחות האבות שלל מתנות – פירות, שתייה קלה או חריפה, שמיכות ואפילו תרנגולת. עד שכל הקהל התאסף היה לי זמן להביט סביב. באחורי הבקתה, מול הדלת, יש מיכל גדול עם מים קדושים ולידו מונח כד עגול עשוי חמר ובו בירה מקומית של הזולו. כשהקהל תפס את מקומו והבקתה מלאה גברים, נשים וילדים, כולם ישובים על הרצפה, התחיל הטקס. גבר צעיר, נכה, אחיה של הסנגומה, הוביל את הקהל בשירה המלווה בתיפוף ומחיאות כפיים. האווירה בבקתה היתה מחשמלת. כניסת הסנגומה לבקתה, כשהיא לבושה בלבוש מסורתי, לוותה בהתלהבות של הקהל ובקריאות קולולו. היא הצטרפה לשירה ושילהבה את הקהל עוד יותר. תוך כדי השירה אנשים ניגשו אל אחיה של הסנגומה, כרעו לפניו, והוא נתן להם לשתות מהמים הקדושים. כשהשירה נפסקה הסנגומה פצחה בדרשה המלווה בקריאות הסכמה של הקהל. כמובן שלא יכולתי להבין על מה הדרשה כי היא נאמרה בשפת הזולו, אבל הכריזמה של הסנגומה מהפנטת ומצאתי את עצמי מקשיבה בריכוז מבלי להבין מילה. בגמר הדרשה התחילה שוב השירה המלווה בתיפוף מלהיב. כד הבירה עבר בקהל. כל אחד לקח לגימה והעביר הלאה. גם אנחנו לגמנו מהבירה. השירה נמשכה כל הזמן ועכשיו התבקשנו לקום יחד עם כולם ולצאת לפתח הבקתה, שם אחת העוזרות של הסנגומה רחצה לנו, ולכל המשתתפים בטקס, את כפות הרגליים. חזרנו פנימה והשירה המשיכה ללא הפסקה. אחת הנשים שהגיע לטקס מכפר מרוחק הביאה לסנגומה תרנגולת והיא הציגה אותה לפני הקהל טרם הגשתה לסנגומה שנופפה בה. האישה שהביאה את התרנגולת קיבלה ברכה ארוכה מהסנגומה והתרנגולת המסכנה נלקחה החוצה, שם בוודאי היתה אמורה להישחט.
בשלב זה הסנגומה ביקשה מאיתנו, האורחים הזרים, לקום ולהציג את עצמנו בפני הקהל ולספר מהיכן הגענו. כל אחד מאיתנו זכה למחיאות כפיים סוערות. עכשיו, כשכולם הכירו את כולם, אפשר היה להמשיך בטקס. הסנגומה הציגה בפני הנוכחים את המתנות שקיבלה והתחלקה בהן עם כולם, גם עם רוחות האבות. כך כל אחד קיבל תפוז, לגימה מבקבוק בירה גדול, תפוח, סוכריות וברנדי – מסיבה של ממש. השירה והתיפוף כל הזמן נמשכו ברקע והמתח הלך וגבר לקראת שיאו של הטקס. הסנגומה ואחיה פצחו בריקודים מול הקהל המשולהב ואחרי הריקודים הסנגומה ואחת העוזרות שלה נכנסות לטרנס. הן רעדו וצעקו והקהל המשיך בשירה ובתיפוף. עכשיו הסנגומה, שהתיישבה מותשת לצד הדלת של הבקתה, אפשרה לנוכחים לגשת אליה אחד אחד, לשטוח בפניה את בעיותיהם ולקבל ממנה עצה (תמורת תשלום סמלי כמובן), לשאול שאלה או להודות לה על עצה מוצלחת. כך זה נמשך זמן רב, עד שכל אחד מהנוכחים קיבל את מבוקשו. גם אנחנו יכולנו לפנות לעזרתה של הסנגומה. אני בחרתי שלא לעשות זאת והמשכתי לצפות מהצד עד לשלב בו החלטנו לצאת ולחזור חזרה לאכסניה. בימים הבאים יצאתי לבקר בכפר זולו, בבית הספר המקומי, במעון יום לילדים, בבית יתומים, במרכז להכשרה מקצועית המיועד לצעירים וצעירות בני הקהילה וביקרתי גם במוזיאון המקומי. כך למדתי להכיר את מרקם חייהם של בני הזולו ואת הדרך בה הקהילה המופלאה הזו משלבת את דרך החיים המסורתית עם דרך החיים המודרנית של המאה ה-21. למידע נוסף על טיול בדרום אפריקה |
