בוילה תהילה, העניינים כרגיל. כלומר כמעט כרגיל. בימים האלה, רגע אחרי המלחמה, קשה להתייחס למקום הזה כסתם בית אבן יפהפה מהמאה ה-19, "עם נגיעות של המאה ה-21", כמו שאומרת אדווה חמו שמנהלת את המקום. בשנה האחרונה הוא עבר טלטלות כמו כולנו. לאחר שהיה ריק במשך כמה חודשים, הוא הפך להיות אתר למפונים מישובי הצפון. אנחנו מנסים כעת לחזור לשגרה, אומרים לי במקום. אם הייתי מתבקש להמליץ על מקומות שבהם אפשר לחזור לשגרה, וגם יותר מכך, מלון האורחים הזה, כפי שכונה פעם, הוא מועמד מצוין.
קשה להתחרות בהיסטוריה הגלילית והמרתקת של המקום הזה שמתחילה, אי שם, בשנות ה-80 של המאה ה-19, וכוללת מותגים כמו, הברון רוטשילד, ראש פינה – מושבה עתיקה ואותנטית – ואחת הראשונות בארץ, כמה דמויות הירואיות מהעלייה הראשונה, סגנונות בנייה ייחודיים, וגם שורה גדולה של מבקרים: אנשי רוח, מדינאים ואנשי תרבות שהתארחו במקום, לרבות אהוד בנאי שאף היה שותף בשיפוץ המקום בצעירותו.
החדרים הקטנים בוילה תהילה, מסוגננים ועמוסים בחפצים, מזכרות ופריטים מעולם של פעם. המלון הזה מתמזג יפה עם ימים של גשם וקור. מדרגות האבן שבחוץ אמנם חלקלקות ומחייבות הרבה תשומת לב, אבל השוטטות בחצר היפה בהחלט מענגת חושים. לאלה שמוכנים לשים נפשם בכפם, בימים הללו, יש גם בריכה קטנה, ג'קוזי וסאונה מהבילה. כמה מטרים מהמלון, נמצא מצפה בארי, נקודת תצפית מרהיבה שמספרת לך שהגליל העליון, רמת הגולן, וכמובן החרמון, נמצאים במרחק נגיעה מכאן. מה צריך יותר?
—-
באתר האינטרנט של וילה תהילה יש טעימה מהמקום, וכדאי לבקר בו: https://www.villa-tehila.co.il/