הר תבור – ההר שעומד על תלו

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים לנקודת הסיום.
• העלייה אל הר תבור מותרת ברכבים פרטיים בלבד. בתחתית הירידה אפשר לשכור את שירותיהן של מוניות מקומיות העושות את השרות הלוך ושוב.

ממגרש החניה שבראש ההר נשוב כברת דרך קצרה במורד הכביש בו באנו. נחלוף תחת השער המסוגנן שנבנה בתקופה הצלבנית ונפנה שמאלה בשביל שסימונו שחור. בצלע הדרומית והמזרחית של ההר חולף המסלול בעיקר דרך יער אורנים נטוע, אולם בפינה הצפון-מזרחית של ההר ניתקל בכמה ידידים ותיקים – אלון תבור ואלה ארצישראלית, שגזעיהם העבים מעידים על גילם.

שביל הפסגה של ההר | צילום: יותם יעקבסון

נופים מרשימים משתקפים מכל כיוון. בראשית המסלול נשקיף לעבר בקעת כסולות ועמק יזרעאל. במרחק נוכל להבחין ברכס הכרמל ובצפון השומרון. הלאה משם, בגבעת המורה, נשקיף למזרח ונזכה בתצפית על הרמה שעליה משתרע כפר תבור, ממש למרגלותינו. מאחוריו – רמות יששכר ומבצר כוכב הירדן. מעבר לו, על קו האופק – הרי הגלעד והגולן. מצפון, אם רק תאפשר זאת הראות, נוכל לראות את החרמון ואת דרום הלבנון. מכיוון מערב נראה את גוש הרי מירון ואת צפת, השוכנת בשיפולי הר כנען. ממש מתחתינו יושבים בתי הכפר שיבלי. מעטים המקומות בארץ בהם ניתן להשקיף כך על כפר – ממעוף הציפור. עד לפני כשלושים שנה חי כאן קומץ בדווים באוהלים. היום היישוב הולך ומתפשט בקצב שלא יאמן. לא אחת נשמעת שירתו של המואד'ין הקורא לתפילה מסתלסלת ועולה במעלה ההר. ממערב לנו נוכל לראות את הכפר עין מאהל ואת פאתיה המזרחיים של העיר נצרת.

בתקופת המקרא היווה הר תבור נקודת מפגש גבולות של נחלות השבטים יששכר, זבולון ונפתלי. על פי השערות דבורה הנביאה הורתה לברק בן אבינועם לרכז כאן את הצבא (שופטים ד', 6) ומכאן יצאו הכוחות לעבר צבא סיסרא ורדפו אותו ואת מרכבותיו עד הקישון, שם שקעו בבוץ העמוק. למרות הקשרים אלו, נראה כי עיקר קדושת ההר כיום קשורה בישו הנוצרי. המסורת גורסת כי האירוע המתואר ב'ברית החדשה', בו העפיל אל הר גבוה עם שלושה מתלמידיו וזרח מולם באור נגוהות תוך שהוא משוחח עם אליהו ומשה שירדו לכבודו משמים, אירע כאן (מתי י"ז, 1-13). לזכר מעמד מיוחד זה נבנו הכנסיות שבראש ההר – הן הקתולית (הפתוחה לציבור הרחב) ובה פסיפסי קיר יפים, והן האורתודוכסית בה אפשר להתרשם רק מהכיפות כיוון שהכניסה אליה אסורה.

לקראת סוף המסלול נחלוף לאורך מערך הביצורים הקדום, שראשיתו מימי יוסף בן מתתיהו אשר ביצר את המקום כחלק מההיערכות למרד הגדול ברומאים ששיאו בתקופה הצלבנית. לצד שרידי חומות ומגדלים מאסיביים, לא נוכל לפספס את החפיר העמוק שהקיף את המצודה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, החפיר מעולם לא היה מלא במים, אולם הוא מנע את האפשרות להתקרב לחומות המבצר, לפגוע בהן ולטפס עליהן. למרות זאת נפלה המצודה בידי הרומאים, אך ההר על סיפוריו ממשיך לעמוד על תלו. כאן מסתיים השביל השחור במפגש עם שביל שסימונו ירוק (ובמקביל אליו סימון של שביל ישראל). פנייה ימינה מובילה אל תחתית ההר ולכן חשוב שנפנה שמאלה, בדרך הקצרה בחזרה אל עבר הפסגה.