הריסות האוניה בריטניק יהפכו למוזיאון תת ימי

ב-21 בנובמבר, 1916, בשעה 8:35, עמד קפטן צ'ארלס ברטלט, לבוש פיג'מה, על גשר הבריטניק, וקרא לנטוש את האוניה שנטתה על צידה. ברטלט ידע שהאוניה עומדת לטבוע, אבל באותה שעת בוקר מוקדמת בה האוניה הפליגה, במטרה לאסוף חיילים שנפצעו במלחמת העולם השנייה במערכה בבלקן, לא הוא ולא אנשי צוותו שיערו שהיא תשקע בכזו מהירות.

זמן קצר לפני כן, בשעה 8:12, אירע פיצוץ, שהרעיד את האוניה וגרם נזק עצום לחרטום שלה. 55 דקות מאוחר יותר, האוניה שאורכה 269 מטר שכבה על צידה בקרקעית הים, באזור האי היווני קיאה הסמוך לאתונה. מאז נשארה בעומק של 122 מטר, עזובה ונשכחת, עד שנתגלתה ב-1975 על ידי המגלה ז'אק קוסטו.

כעת, מעטה המסתורין שאפף את שקיעת האוניה, ששקעה כל כך מהר בהשוואה לשקיעת הטיטאניק שנמשכה 160 דקות, עומד להתפוגג. ישנן תוכניות להפוך את האוניה הטבועה למוזיאון תת ימי מיוחד במינו. האזור בו נמצאת האוניה, שעד כה חזו בה רק צוללים בודדים, ייפתח לתיירים. התוכנית היא להתחיל לארגן טיולים בצוללות קטנות לאוניה בקיץ הבא.

סימון מילס, היסטוריון ימי בריטי שקנה את האוניה הטבועה מממשלת בריטניה ב-1996 וארגן את הפרויקט התת ימי יחד עם גורמים רשמיים ביוון, סיפר ל"גארדיאן": התוכנית שלנו היא לצאת לדרך עם צוללת קטנה בת שלושה או ארבעה מקומות. הטיטאניק שוכנת במים הקרים של צפןן האוקיינוס האטלנטי ולכן היא מתפוררת במהירות בשל בקטריה אוכלת ברזל, תוך כמה מאות שנים ניתן יהיה לזהות ממנה מעט מאוד. אבל מצבה של הבריטניק שונה לחלוטין. היא שוכבת במים החמים ושמורה היטב. עד כה היא היתה בצילה של אחותה הגדולה, אבל עכשיו הגיעה תורה לספר את הסיפור שלה".

ואכן, אילו יכלה האוניה לדבר, היה לה סיפור מאוד מעניין לספר. מלבד תושבי האי קיאה, מעטים מאוד יכולים לספר ממקור ראשון על רגעיה האחרונים של הבריטניק. עם הישמע הפיצוץ, תושבי קיאה מיהרו לעלות על סירות הדייגים שלהם ולנסות להציל את 1,036 הרופאים, האחיות ואנשי הצוות. סגן ראש האי, גאורגיוס אויניקוס, סיפר: "כל אחד פה מכיר את האירועים של אותו בוקר משום שכל משפחה היתה מעורבת בצורה כזו או אחרת. כאשר הספינה שקעה היה רעש מאוד חזק והמקומיים מיהרו לנקודה הגבוהה ביותר באי לראות מה קרה. אבי היה ילד כאשר זה קרה והוא זוכר את אביו נזכר ביללות האנשים ובייסוריהם".

בניגוד לאבדן העצום של חיי האדם על הטיטאניק, באסון הבריטניק מתו "רק" 30 אנשים, בין היתר בשל העובדה שהספינה היתה בדרכה למשימת פינוי ולא נשאה כלל פצועים. הדרך בה האנשים מתו היא שהופכת את הסיפור לטראגי כל כך. כאשר ברטלט ניסה להעלות את האוניה לחוף, אחרי שהפיצוץ חורר אותה, שתי סירות הצלה שהונמכו ללא ידיעתו נשאבו לתוך המדחפים של האוניה, שעדיין פעלו, ונקרעו לגזרים. כל מי שהיה על סירות ההצלה מת.

האירוע, שתואר בפירוט על ידי אחת הניצולות, ויולט ג'סופ, אחות אנגלו-אירית שבאופן מדהים שרדה גם את טביעת הטיטאניק, עורר טראומה בכל מי שחזה בו.

"אף מילה לא נשמעה, אף ירייה לא נשמעה, רק מאות אנשים בורחים לים כאילו הם נמלטים מאויב במהלך מרדף. הסתובבתי כדי לראות את הסיבה לכך ואז, למרבה הזוועה, ראיתי את המדחפים הענקיים של הבריטניק טוחנים את כל מה שהיה בקרבתם" כתבה ג'סופ בזכרונותיה. רק חמש מהגופות של קורבנות הבריטניק האלה נמצאו.

מילס אומר שמתוך מחשבה על אלו שמתו על האוניה, תינתן תשומת לב מיוחדת לשימורה. "לא מדובר בפרויקט תיירותי בלבד. מדובר גם בחינוך, שימור וארכיאולוגיה ימית".

מילס מקווה לחשוף כמה מהמיתוסים הקשורים בבריטניק, כולל תיאוריות קונספירציה לפיהן בנוסף להעברת נפגעים האוניה נשאה גם אספקה צבאית לצבאות בעלות הברית במזרח התיכון. שקיעתה של הבריטניק עוררה מחלוקות וויכוחים רבים. יש היסטוריונים שטוענים שהבריטניק נפגעה מטורפדו, למרות מחקרים שמחזקים את האמונה שהאוניה שקעה על ידי מוקש שהונח על ידי אוניה גרמנית.
ם.