הקצ'קר – טיול ג'יפים בצפון מזרח תורכיה

היוונים הקדמונים, שהגיעו לים השחור במאה השביעית לפני הספירה, כינו אותו בשם הלא מחמיא "אקסינוס" – שאינו מכניס אורחים. אולי בגלל הסערות הרבות שפוקדות אותו, ואולי בשל השבטים העוינים והקשוחים שאכלסו את חופיו. אבל בימינו, מי שיטייל לחופו הדרומי של הים השחור ימצא בו חבל ארץ מרתק: הרי הקצ'קר הגבוהים שמורדותיהם נושקים לים, הנהרות השוצפים, העמקים והכפרים הקטנים. טיול לאורכו ולרוחבו של האזור חושף רבדים רבים ועמוקים של טבע, תרבות והיסטוריה, שאין כמו נסיעה ברכב שטח לגלותם. המסלול המוצע כאן הוא טעימה ממה שיש לפינה זו של תורכיה להציע.

עוד טיולי ג'יפים כאן

יום 1, מטרבזון לאוזונגול: מהים אל ההרים
הטיול יתחיל ויסתיים בעיר הנמל טרבזון (Trabzon). מאז התפרקותה של ברית המועצות, נפתח מחדש נתיב המסחר ההיסטורי בין המזרח למערב, שתורכיה משמשת בו תחנה חשובה. המחשה לכך אפשר לראות בשוק הגרוזיני בכניסה המזרחית לטרבזון,

הג'יפ מקנה ביטחון בדרכים המשובשות של הקצ'קר | צילום: דובי טל

בו תמצאו בדים, בגדים, כלי בית, מוצרים מזויפים והרבה טיפוסים מעניינים.
מטרבזון יוצאים בנסיעה מזרחה על כביש החוף (010). נתיב הנסיעה חוצה ערים תורכיות מגושמות למראה, שההרים הנישאים מדרום והים מצפון מעניקים להן רקע מרהיב. לאורך הדרך נוכל לראות מטעים של אגוזי לוז, שהם אחד מענפי החקלאות העיקריים כאן.
לאחר כשלושת רבעי השעה מגיעים לעיירה אוף (Of) ופונים ימינה (דרומה) לכביש 915. מתחילים לעלות במעלה הרי קוסה אנאדולו
(Kusey Anadolu Dag˘lari), המוכרים בשם הרי הפונטוס (Pontus). לאורך הסולאקלי (Solakli), שנראה לנו כנהר אך נקרא בתורכית – שפה העשירה בתיאורים של נופי מים – צ'אי (Çay), כלומר נחל או יובל. נמשיך לעלות לאורך הנהר ונחצה כפרים ציוריים ומפלים זורמים. כשעה וחצי אחרי שיצאנו מטרבזון נגיע לאוזונגול (Uzungöl), כפר נופש על חופו של אגם הנושא את אותו שם, בגובה של 1,100 מטר מעל פני הים. משמעות השם היא "האגם הארוך". באוזונגול מלונות רבים, אך בעונת התיירות מומלץ להזמין מקום מראש. חביב עלי המלון Inan, הבנוי ברובו מבקתות עץ. בערב מומלץ להיכנס למסעדת המלון, להזמין דגי פורל טריים או קאומה (תבשיל בשר או דגים על פלטה גדולה עם ירקות מבושלים), ואולי אף לצפות במופע של ריקודי ההורון (Horon) האופייניים לאזור, המדמים את תנועת השיבולים ברוח (בקיץ יש מופע כזה במלון כמעט מדי יום).

יום 2, מאוזונגול לאיספיר: צל הגשם התורכי
כדאי לפתוח את היום בהליכת בוקר לאורך האגם. מעט אוויר צלול וארוחת בוקר טובה – והגיעה השעה לטעום קצת שטח. יוצאים מאוזונגול דרומה

במעלה נהר הסולאקלי, לעבר שני אגמים אלפיניים, איגיר (Igir) ובאליק (Balik) – "הסוס" ו"הדגים". הדרך המובילה אליהם טובלת ביער גשם עבות.
אחרי כשעה וחצי של נסיעה איטית עם הפסקות מגיעים לצומת שבילים: פנייה חדה שמאלה או פנייה מתונה ימינה על גשר בטון. פונים ימינה בגשר הבטון וממשיכים לעלות לאורך ערוץ הזרימה העיקרי. כעבור חמש דקות נראה משמאל, מעברו השני של הנחל, כפר קיץ שנקרא דמיר קאפי (Demir Kapi) – בתרגום חופשי, "שער הברזל". מדמיר קאפי ממשיכים לעלות עם הציר הראשי לראש הרכס, וכעבור שעה נוספת מגיעים לאיגיר, אגם אלפיני שנוצר עקב בליית קרחונים.
מכאן תוכלו להגיע לאיספיר בשתי דרכים. האחת היא דרך ארוכה אך נוחה יותר: חזרה לאוזונגול, משם לכביש החוף שבו נפנה ימינה, נמשיך עד אִייִדרה (Iyidere), נפנה חזרה להרים וניסע עד איספיר. אך אם מזג האוויר מאפשר ורוח ההרפתקה מנשבת, מומלץ להמשיך מאיגיר ולעלות עד למעבר ההרים שחוצה את רכס הקצ'קר מצפון לדרום. אל שיא הגובה (2,650 מטר) מגיעים אחרי עשרים דקות נוספות של נסיעה, שיובילו אתכם אל נוף עוצר נשימה. מומלץ לבנות "באבא" – גל אבנים משלכם, שיסמן את הדרך לבאים אחריכם.
משיא הגובה נראית תופעת טבע מיוחדת במינה: יער עבות במורדותיו הצפוניים של הרכס, לעומת יובש יחסי במורדות הדרומיים. ההסבר לכך הוא כיוונו של הרכס, הנמתח ממזרח למערב, וקרבתו לים: לצד הצפוני מגיעה לחות רבה מהים (בממוצע יש כאן יותר ממאתיים ימי גשם בשנה); אך גובהו של הרכס מהווה מחסום ללחות זו (בדומה לצל הגשם של מדבר יהודה אצלנו), ומונע ממנה להגיע למורדות הדרומיים, שמהם והלאה משתרעת הרמה האנטולית היבשה יחסית.
מכאן גולשים למטה, דרומה. באזור זה שבילים אינספור, וצריך להקפיד על הכיוון הכללי: דרומה, לעבר נהר הצ'ורו (Çoruh). נוסעים על הכביש לאורך הנהר עד לעיירה איספיר (Ispir), שבה מלון נחמד על שפת הנהר.

יום 3, מאיספיר לברהל: במורד הנהר הגדול
לאחר שחיית בוקר בנהר, מתחילים לנסוע מזרחה במורד הצ'ורו. ההרפתקנים יכולים לעלות מאיספיר אל הרכס הגבוה שמדרום לצ'ורו, עליו מערכת ענפה של דרכי עפר לא מסומנות שיורדות לצ'ורו ושבות ועולות.
הצ'ורו הוא אחד הנהרות הגדולים בתורכיה, וזרימתו בסוף החורף מעוררת השתאות

יוסופלי. עיירה שלווה שבעלי החנויות בה משאירים את מרכולתם בחוץ בלילה צילום: דורון הורוביץ

בקרב ישראלים. הדרך לאורכו סלולה ברובה אך הכביש משובש וצר, עד שלעתים הוא מספק מעבר למכונית אחת בלבד. מומלץ לעצור באחד הכפרים שבדרך ולהצטרף ל"מועצת הכפר" – חבורות־חבורות של זקנים שיושבים בבית התה המקומי ולוגמים תה חם ומר בכוסות זכוכית עדינות. מדי פעם תראו לאורך הנהר שדות אורז המושקים במימיו.
כעבור שמונים קילומטר מגיעים לכפר קטן בשם דורט קיליסה
(Dört Kilise) – ארבע הכנסיות. פונים שמאלה על יד בית התה שבמרכז הכפר ועולים שבעה קילומטרים בדרך עפר עד שמגיעים לגשר בטון. כאן מחנים את הרכב ופונים שמאלה לשביל רגלי שמטפס אל בוסתן נטוש. קצת אחריו, ביער, נמצאת כנסייה עזובה אדירת ממדים, שגגה מצמח שיחים עבותים. הכנסייה קרויה על שם תמרה, המלכה הגיאורגית (גרוזינית) שמלכה באזור במאה ה־12.
מהכנסייה חוזרים לכביש ופונים שמאלה לכיוון יוסופלי (Yusufeli). העיירה יוסופלי היא מקום שקט ונעים שאנשיו משקיעים בו הרבה אהבה. היא ממוקמת במפגש של נהר הצ'ורו עם אחד מיובליו, הברהל (Barhal), ויש בה שילוב מוזר של בתי קומות מגושמים למראה ובתי עץ מקסימים שנראים כאילו נלקחו מהאגדות. מסביב ליוסופלי בוסתנים ושדות אורז, המושקים במי הצ'ורו והברהל. האווירה נינוחה כל כך עד שבעלי החנויות משאירים את מרכולתם מחוץ לחנות בלילה. תושבי המקום מתפרנסים ממתן שירותים לכפרי הסביבה ומחקלאות, ובשנים האחרונות אף התפתחה כאן תעשיית תיירות בזעיר אנפין. בגלל הקרבה של האזור לגבול גרוזיה, ההרכב האתני כאן מעניין: אנשים ממוצא תורכי לצד בהירי שיער שמוצאם מהקווקז.
ביוסופלי פונים שמאלה אחרי הגשר שמעל נהר הברהל ומטפסים בכביש 37 קילומטר, עד לכפר ברהל. בכפר שלושה פנסיונים חביבים ופשוטים ברמות אירוח שונות – מה שמובטח בכולם הוא שאון המים הנשמע ברקע.

יום 4, מברהל לאולגונלר: שש האצבעות
פונים ימינה במרכז הכפר ברהל ונוסעים בדרך עפר משובשת לכיוון רכס האלטיפרמק
(Altiparmak) – "שש האצבעות". כעבור שני קילומטרים אפשר לעצור ולבקר בכנסייה הגרגוריאנית, המשמשת היום מסגד (תהליך דומה עבר על כנסיות רבות בתורכיה בתקופת השלטון העות'מאני). את המפתחות בקשו מבנו של ממט, בעליו של הפנסיון הצמוד.
מן הכנסייה ממשיכים במעלה הנחל עד שמגיעים לבית קברות מצד ימין, ופונים ימינה בצומת הדרכים. ממשיכים בטיפוס התלול, ובשלב זה הנוף מרהיב מכל נקודה. מומלץ

אוזונגול יושבת לגדתו של אגם אוזונגול, "האגם הארוך" צילום: דובי טל

לחנות ולטייל בין הכפרים והשדות, בטרם נחזור שוב לברהל. מברהל פונים ימינה במעלה הנהר ונוסעים 25 קילומטר על דרך עפר יפהפייה לאורכו, עד ליאיילה (כפר הקיץ) אולגונלר (Olgunlar). בכפר הקטן יש שני פנסיונים חדשים, אחד מעץ והשני מאבן, אחד בבעלותו של איסמעיל מהכפר יאיילאלאר (Yaylalar) והשני בבעלות איסמעיל מסריגול. אולגונלר ממוקם בנקודת המפגש בין שני עמקים בצורת U. את אחר הצהריים מומלץ לנצל לטיול רגלי לכיוון אחד מהם.

יום 5, מאולגונלר לארטבין: רכס, עמק, סכר
את הבוקר מומלץ לנצל לטיול רגלי קצר לעמק שבו לא ביקרתם אמש. אחר כך חוזרים מאולגונלר כמעט עד יוסופלי. שלושה קילומטרים לפני יוסופלי פונים שמאלה לכיוון הכפר אודם (Ög˘dem), ומטפסים בכביש סלול אך צר, כשמשמאלכם תהום. הכביש הופך לדרך עפר, ובצומת פונים ימינה בגשר הבטון. עולים עד לאודם, שיושב בגובה של 1,600 מטר מעל פני הים, ובו פונים ימינה, ובפנייה הבאה שמאלה עד למעבר ההרים.
יורדים בדרך כשעה וחצי, עד שמגיעים לכביש הראשי שלאורך הצ'ורו. ממשיכים עם הכביש וכעבור שעה וחצי נוספות מגיעים לנקודת תצפית נהדרת, החולשת מגובה 500 מטרים על הנהר. מנקודה זו נראה פרויקט הסכר של הצ'ורו, שעם סיומו יגיע לגובה 273 מטר – מן הסכרים הגבוהים בעולם. מכאן עוד רבע שעה של נסיעה לעיירה ארטבין
(Artvin), שבה מלונות אחדים. מומלץ מלון קורו (Koru), היושב על גבעה הצופה על העיר ועל עמק הצ'ורו.

יום 6, מארטבין לאיידר: בין מטעי התה
ארטבין היא בירת המחוז, והיא מארחת את חגיגות הקיץ, המאפיינות את כל האזור ומסמנות את מעבר הרועים, החיים חיי נוודים למחצה, אל היאיילות – כפרי הקיץ. היאיילות נמצאות בגובה של 1,000־1,300 מטר מעל פני הים; עם תום הקיץ הם יירדו חזרה לבתי החורף שלהם, היושבים בגובה של 600 מטר מעל פני הים. בארטבין נערכות החגיגות בחודש יולי ביערות שבמעלה העיר, והן כוללות מופעי פולקלור שמייצגים את האוכלוסייה המגוונת של האזור, תחרות התאבקות, וגולת הכותרת – מלחמת פרים.
מארטבין יוצאים על כביש 950 במורד הצ'ורו. ליד העיירה בורצ'קה
(Borçka) מומלץ לסטות מהדרך ולעלות לאגם מקסים בשם

ערכת קפה | צילום: יואל שתרוג

קאראגול
(Karagöl, "האגם השחור"): אחרי בורצ'קה פונים ימינה בכביש שעוזב את הצ'ורו ועולה בין כפרים ומטעי תה לכיוון הגבול עם גרוזיה (מומלץ לשאול את המקומיים היכן הפנייה). לאחר כחצי שעת נסיעה פונים ימינה לדרך עפר (שלט מורה על הפנייה). דרך הג'יפים חוצה כמה נחלים ומפלים שוצפים ומגיעה לאגם. אפשר לחנות ולהקיף את האגם הקסום ברגל – הליכה של כשעה בשביל הצר.
מהאגם חוזרים לבורצ'קה ומשם מערבה עד לים השחור. נוסעים דרום־מערבה על כביש 010 עד לעיירה ארדשן
(Ardes¸en), ופונים שמאלה (דרומה) לכיוון איידר (Ayder). הכביש מטפס לאורך נהר הפירטינה (Fırtına – הסערה). עולים בין הנהר ומטעי התה עד לעיירה צ'מליהמשין (Çamlihems¸in) ושם פונים שמאלה לאיידר. באיידר יש לכם הזדמנות מצוינת ליהנות, עם סיומו של יום, ממנעמי המזרח – היכנסו לבית המרחץ המקומי, שבזכותו הפכה איידר מיאיילה למרכז תיירותי. באיידר מלונות ופנסיונים רבים ברמות שונות. ארוחת ערב משובחת מובטחת לכם בפנסיון התרמילאים של נדיר דמירסי, בפאתי הכפר.

יום 7, סביב איידר: בני ההמשין
יום זה יוקדש לטיול באזור איידר ועמק הפירטינה, המוכרז כשמורת טבע. זה המקום לפגוש את בני ההמשין, קבוצה אתנית שמוצאה מהקווקז, כנראה מארמניה. במקורם היו בני ההמשין נוצרים, ורק במאות האחרונות קיבלו על עצמם את האיסלאם.
כיום ההמשין נמצאים באיידר, בצ'מליהמשין ומזרחה, לאורך הים השחור. מניינם עומד היום על 15 אלף איש, וכאוכלוסיות כפריות אחרות, הם סובלים מאובדן מסורות עתיקות ומבריחה של צעירים לערים. בהקשר זה יש לציין כי התיירות היא דווקא גורם שמעודד את התושבים לחזור לשורשים.
עולים מאיידר לכיוון דרום לאורך הנהר, מגיעים לפיצול שבילים ופונים ימינה לכפר יוקארי קאברון (Yukari Kavron), המהווה בסיס למטפסים לפסגת הקצ'קר. הדרך אליו משובשת מאוד ומצריכה זהירות יתרה, במיוחד בימי גשם. אחרי שעה של נסיעה ביער מגיעים אל הכפר, שנמצא בגובה של 2,200 מטר מעל פני הים בעמק קרחוני מרהיב. מומלץ לצאת מהכפר לטיול של חצי יום אל אחד האגמים שמעליו, בליווי מדריך מקומי.
מיוקארי קאברון חוזרים לאיידר, לארוחת צהריים באחת ממסעדות הדגים המשובחות. אחריה יורדים לכיוון צ'מליהמשין, שם פונים שמאלה לערוץ העיקרי של הפירטינה, לכיוון הכפר צ'אט (Çat). כעבור שעה מגיעים למצודת זיל קאלה (Zil Kale), "מצודת הפעמון" היפה, היושבת על צוק נישא מעל הנהר. היא נבנתה בתקופת ממלכת טרבזון הביזנטית, כנראה כחלק ממערך השלטון הפיאודלי. בביקור בה יש להיזהר מבורות מתמוטטים.

יום 8, מאיידר לטרבזון: מנזר תלוי באוויר
מאיידר חוזרים לכביש החוף, ואיתו נוסעים מערבה עד לטרבזון, בה התחלנו את הטיול. טרבזון נוסדה בשנת 746 לפני הספירה כמושבה יוונית. היוונים עמדו על חשיבות

תחרות היאבקות. חלק מחגיגות הקיץ בארטבין, בירת המחוז | צילום: יואל שתרוג

מיקומה, כנמל הטבעי העיקרי שמעברים טבעיים מחברים אותו לרמה האנטולית. היא עלתה לגדולה כשהיתה בירתה של האימפריה הביזנטית, לאחר שקונסטנטינופול (איסטנבול של היום) נפלה בידי הצלבנים ב־1204 לספירה. כמו כן שימשה טרבזון נקודה חשובה בדרך המשי, ומרקו פולו עבר בה רכוב על גמלו בדרכו חזרה מהמזרח הרחוק לאיטליה.
46 קילומטר מדרום לטרבזון שוכן אחד האתרים המפורסמים בצפון תורכיה – המנזר התלוי סומלה (Sumela). מטרבזון נוסעים דרומה בכביש 885 ואחרי כחצי שעה מגיעים לעיירה מצ'קה ( Maçkaעוברים בתוך המנהרה ואחריה פונים שמאלה). ביום רביעי יש במצ'קה שוק נחמד של פירות וירקות. חוצים את העיירה וממשיכים לכיוון סומלה, עוד כעשרים דקות.
כאן יש שתי אפשרויות: לחנות ליד המסעדה וממנה לעלות ברגל, כ־45 דקות עד למנזר; או להמשיך לנסוע בכביש המתפתל עד למנזר עצמו.
המנזר, שנבנה בתקופה הביזנטית, מכונה "התלוי" משום מיקומו המיוחד: על צלעו של צוק נישא מעל תהום של 600 מטרים, שבתחתיתה נחל זורם. המנזר התפרסם בציורי הקיר שלו.
בשארית היום כדאי לחזור לטרבזון ולבקר בכנסיית החוכמה הקדושה (Aya Sofya) של העיר, שנבנתה בין השנים 1238־1263. אפשר לראות במבנה השפעות סלג'וקיות ממרכז אנטוליה.

כתבה פרסומית