נרמול היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, שעליו הודיעו באוגוסט 2020, עורר התרגשות רבה. ההתרגשות נובעת לא רק מסיבות מדיניות, אלא גם כיוון שזהו יעד תיירות חדש ומסקרן עבור הישראלים, במיוחד בתקופה בה האפשרות לטייל בחו"ל מוגבלת כל כך.
לפני שתצאו לטיול באיחוד האמירויות, ודאי תרצו לדעת מה אפשר לעשות שם מלבד לבלות בבריכה של מלון פאר, לרבוץ על החוף מול נוף של גורדי שחקים ולקנות מותגי יוקרה במרכזי קניות נוצצים או צמידים וצעיפים בשווקים המסורתיים. ובכן, הדימוי המוכר, של מקבץ גורדי שחקים מדהימים על חוף הים וכל השאר – מדבר צחיח, לא מדויק. יש עוד צדדים לאיחוד האמירויות, רובם אינם מוכרים למטיילים מישראל. בנוסף לאתרי התיירות הפופולריים, כמו בורג' ח'ליפה – הבניין הגבוה בעולם, מלון בורג' אל ערב – המלון הגבוה בעולם, שניהם בדובאי, ומסגד שייח זאיד הגדול באבו דאבי, באיחוד האמירויות יש עוד הרבה אתרים פחות מוכרים, ששווים ביקור. הנה כמה מהם, אבל קודם כל, כמה המלצות, טיפים ואזהרות למטיילים.
היכרות עם איחוד האמירויות: עשו ואל תעשו
איחוד האמירויות הערביות, או בקיצור UAE, היא מדינה מדברית, עשירה בנפט, הנמצאת בצפון-מזרח חצי האי ערב, במפרץ הפרסי. כשמה כן היא – איחוד של שבע אמירויות מוסלמיות: אבו דאבי, דובאי, עג'מאן, פוג'יירה, ראס אל-ח'ימה, שארג'ה ואום אל-קיוין. האמירות הגדולה ביותר היא אבו דאבי, שם גם נמצאת בירת האיחוד, שאף היא נקראת אבו דאבי. בראש כל אחת מהאמירות עומד שייח', ששלטונו עובר בירושה והוא אחראי לעניינים הפנימיים, מדיניות החוץ וההגנה משותפות.
נכון לקיץ 2020 גרו באיחוד קרוב ל-10 מיליון אנשים, מתוכם רק כ-12% הם אמירתים, כל השאר הם מהגרי עבודה, רובם ממדינות אסייתיות כמו הודו, פקיסטן ובנגלדש, הפיליפינים ומדינות נוספות. יותר מ-75% מתושבי איחוד האמירויות הם מוסלמים, אסלאם היא הדת הרשמית וחוקי השריעה תקפים בכל הנוגע לעניינים אישיים ומשפחתיים. הדבר משפיע בעיקר על התושבים הקבועים, אבל גם תיירים נדרשים להתנהג בהתאם. למשל, אסור להתנשק באופן רומנטי ברחוב (כבר היו מקרים שבהם זרים גורשו מהמדינה לאחר שהתנשקו בפרהסיה), וכיוון שהומוסקסואליות אסורה על פי חוק, אסור להפגין באופן פומבי גילויי חיבה לבן או בת זוג מאותו המין. אדם שנתפס בחילול השם (שמו של אללה, כמובן), בין אם הוא מקומי או תייר, דינו מוות, בהחלט משהו שכדאי לדעת מראש. חשוב גם לא להעביר ביקורת או לדבר סרה במנהיגים המקומיים. גם אם אתם לא מתפעלים מרמת הדמוקרטיה (או מחסרונה המוחלט), שמרו זאת לעצמכם. ביקורת פומבית עלולה לסבך אותכם.
למרות שנשים מערביות לא נדרשות להסתתר מאחורי רעלה, בכל זאת יש להקפיד על מראה צנוע. בחופים ובבריכות השחייה מותר ללבוש בגד ים או בגדים קצרים, אבל ברחוב, במרכזי הקניות ובאתרים התיירותיים נשים נדרשות להימנע ממכנסיים קצרים וגופיות – בחלק מהמקומות תלויים שלטים מפורשים המציינים זאת. במסגדים גם גברים נדרשים לכסות ברכיים וכתפיים חשופות.
באיחוד האמירויות חיים כאלף יהודים, שאינם נרדפים בשל דתם והם מורשים לקיים את המנהגים והמסורות, ובכל זאת לתיירים כדאי להצניע סממנים יהודים בולטים, כמו כיפה או שרשרת עם מגן דוד.
לגבי שתיית אלכוהול: למרות שזוהי מדינה מוסלמית ובאופן רשמי אסור לשתות אלכוהול, במלונות הגדולים, במסעדות התיירותיות ובחופים הפופולריים תוכלו ליהנות ממשקאות אלכוהוליים.
אל המעין: אל עין בעבר ובהווה
במזרח אבו דאבי נמצא אחד המקומות היפים והמיוחדים באיחוד האמירויות – אל עין (Al Ain, "המעיין"). העיר המודרנית נקראת כך על שם אתר היסטורי בן אלפי שנים. אל עין המודרנית היא העיר השנייה בגודלה באבו דאבי (והרביעית באיחוד האמירויות) והיא משמשת כמרכז מסחרי, תחבורתי וחינוכי.
מסביב לעיר המודרנית ישנם שרידים ארכאולוגיים רבים, בהם מקומות קבורה עצומים עשויים מאבנים מתקופת הברונזה, 3200 עד 2700 לפנה"ס. 17 אתרים שונים באל עין וסביבתה הוכרזו במקובץ כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בין האתרים האלה נמצאים קברים מתקופת הברונזה באזור ג'בל חפית, הר מוארך הסמוך לעיר, שמתנשא לגובה של יותר מ-1,200 מ'. דרך תלולה מטפסת במעלה ההר, אל רחבת תצפית שממנה יש נוף מרהיב של הסביבה. בפסגה נמצא ארמון של האמיר ואתר נופש איכותי.
אתרי מורשת נוספים בקרבת אל עין: הפארק הארכאולוגי אל-הילי, שבו שרידי התיישבות וקברים מתקופת הברונזה; בידה בנת סעוד – חאן שיירות מתקופת הברזל שגם בקרבתו נמצאו קברים עגולים בני אלפי שנים, ונאת המדבר אל עין, שבאלף השני לפני הספירה שגשגה בה חקלאות הודות למערכת של תעלות השקיה שנבנו שם.
אל עין נמצאת כ-140 ק"מ ממזרח לאבו דאבי וכ-120 ק"מ מדרום לדובאי, וכבישים מהירים וטובים מחברים בינה לבין שתי הערים הללו.
האומגה של ג'בל ג'איס
באמירות ראס אל ח'ימה, בצפון איחוד האמירויות, סמוך לגבול עם עומאן, נמצא הר גבוה ומרשים, ג'בל ג'איס (Jebel Jais). הפסגה הגבוהה ביותר שלו נמצאת מעבר לגבול, בעומאן, באזור לא מפותח מבחינה תיירותית. הפסגה הגבוהה ביותר בצד של איחוד האמירויות מציעה אפשרויות שונות לטרקים רגליים, מסלולי אופניים ונקודות תצפית נפלאות. ואם אתם זקוקים לעוד קצת ריגושים, בשנת 2018 נחנכה כאן האומגה (זיפ ליין) הארוכה ביותר בעולם – כמעט שלושה קילומטרים, שלאורכם הגולשים יכולים להגיע למהירות של עד 150 קמ"ש. ההר מספק גם הפוגה מהחום המדברי, עם מזג אוויר נעים גם בקיץ, בחורף הטמפרטורות יכולות להגיע עד מתחת לאפס, ולעיתים נדירות אפילו יורד כאן שלג!
ואם כבר הגעתם לאמירות ראס אל ח'ימה, כדאי לבקר גם בעיר הבירה שלה, שאף היא נקראת באותו שם. זהו אחד היישובים העתיקים ביותר באיחוד האמירויות, עם אתרים ארכאולוגיים והיסטוריים מעניינים. בעבר היא כונתה "חוף הפיראטים", בשל מתקפות על אניות בריטיות במאה ה-19.
שמורות טבע
דווקא בדובאי, העיר המאוכלסת ביותר באיחוד האמירויות, במרחק קצר מגורדי השחקים הענקיים, נמצאת שמורת טבע מקסימה, אחת היחידות בעולם שכולה בתוך שטח עירוני. שמורת ראס אל חור (Ras Al Khor), נמצאת בשפך של תעלת דובאי והיא מהווה תחנת עצירה חשובה עבור ציפורים נודדות. עיריית דובאי, בשיתוף עם גופים ירוקים בינלאומיים, עושה מאמצים גדולים לשמר את הסביבה הטבעית. כדי לא להפריע לאיזון הטבעי, המבקרים בשמורה מורשים לצפות בבעלי החיים רק ממקומות מסתור (יש כמה תצפיות שכאלה בשטח השמורה). מלבד ציפורים נודדות, אפשר להתרשם פה גם מלהקת פלמינגו ענקית, המונה מאות עופות, שהפכה את השמורה לביתה הקבוע. השמורה פתוחה, ללא תשלום, שישה ימים בשבוע (סגור בימי שישי), מ-9:00 בבוקר ועד 16:00 אחר הצהריים.
חובבי טבע ובעלי חיים ישמחו לגלות שמורה שונה מאוד, באמירות שארג'ה, שמצפון לדובאי. במבט ראשון, המרכז לחיי הבר של חצי האי ערב (Arabia's Wildlife Center) נראה כמקום שומם וצחיח, אבל למעשה יש פה את הריכוז הגדול ביותר של בעלי חיים האופייניים לחצי האי ערב – יונקים, זוחלים וציפורים. במקום יש גם פינת חי לילדים ומוזיאון טבע לכל המשפחה. אתר.
אמנות ותרבות
בשנים האחרונות איחוד האמירויות עושה מאמצים רבים להתנער מהדימוי הסטראוטיפי של מדינת נפט עשירה. לשם כך, בין השאר, מושקעים כספים רבים בפיתוח של תחום האמנות והתרבות. ב-2017, יותר מעשור אחרי שהונחה אבן הפינה, נפתחה באבו דאבי שלוחה של מוזיאון הלובר הפריזאי. המוזיאון, בעל עיצוב ייחודי המתכתב עם האדריכלות המדברית, ממוקם באי התיירותי סאדיאת, ומוצגות בו יצירות אמנות שהושאלו ממוזיאון הלובר בפריז. מוצג מעניין נוסף בלובר אבו דאבי הוא ספר תנ"ך שנכתב בתימן במאה ה-15. ליד השלוחה של מוזיאון הלובר נבנית בימים אלו שלוחה של מוזיאון גוגנהיים, בעיצובו של האדריכל פרנק גרי.
ואם אתם מתעניינים בתרבות ואמנות, כדאי שתדעו שאמירות שארג'ה, שמצפון לדובאי, נחשבת לבירת התרבות של האמירויות. לפני כשני עשורים היא נבחרה לכהן כבירת התרבות הערבית – מיזם של אונסק"ו שנועד לקדם את התרבות הערבית. בעיר יש כמה מוזיאונים מעניינים (בהם מוזיאון לארכאולוגיה ומוזיאון לטבע), מסגדים יפים ושווקים ששווה לבקר בהם. מדי שנה מתקיים בשארג'ה יריד ספרים גדול ונחשב.
איי העולם התאחדו
איחוד האמירויות, ובעיקר דובאי, משמשת כר נרחב ומעורר השתאות למיזמים נדל"ניים גרנדיוזיים. כאן תמצאו את הבניין הגבוה בעולם, המלון הגבוה בעולם, המסגרת הגדולה בעולם (מסגרת עצומה, שגובהה 150 מ' ואפשר לטפס אל ראשה – אולי הגרסה המקומית לשער הניצחון הפריזאי?), מסלולי סקי מאתגרים תחת גג, היחידים מסוגם בעולם ועוד ועוד. אבל נדמה שאפילו אלה מחווירים לעומת הפרויקט של איי העולם, שנבנה מול חופי דובאי.
300 איים מלכותיים יוצרים צורה של מפת העולם, כשכל אי מדמה מדינה או אזור בעולם (למשל, קליפורניה). ואם זה לא נשמע לכם מוזר מספיק, הרי שעל פי דרישת השליט הקודם של דובאי, הפרויקט כולו נבנה מחומרים טבעיים בלבד, ללא שימוש בבטון. כדי למנוע סחף של חול מהאיים ופגיעה במערכת האקולוגית הימית, נבנו סביב האיים שוברי גלים מקוטעים, שאינם מפריעים לזרמי המים הטבעיים. האיים מיועדים לכמה שימושים: מגורים, אתרי נופש, אזורי מסחר ובילוי – הכל בבנייה נמוכה ואקולוגית.
פרויקט איי העולם נמצא כארבעה קילומטרים מצפון לאי התמרים שמול חוף ג'ומרה, עוד פרויקט נדל"ני שאפתני, שנראה שרק באיחוד האמירויות יכולים להגות.