דמיין שאתה מלך. דמיין שאתה שולט על ממלכת דרקון הרעם, ממלכה קטנה ומאושרת החבויה גבוה בין הרים מושלגים, מנותקת מן המלחמות והדאגות של העולם המודרני. ממלכה בה הנהרות שוצפים מי הפשרת שלגים זכים, בה כמעט שלושה רבעים משטחה (כגודל שווייץ) מכוסה ביערות עד עתיקים ואויר ההרים צח ונקי (למעשה, המדינה היחידה בעולם לה פליטת פחמן שלילית). ממלכה קטנה בה פחות ממיליון איש (750,000 ליתר דיוק) וכולם לובשים את הלבוש המסורתי, מעין שמלה, כולל הגברים.
קן הנמר: מנזר קסום בממלכה מהאגדות | הצילומים בכתבה: אביב שווקי
אתה מלך נחמד ואהוב. אתה עושה כמיטב יכולתך כדי לשפר את חייהם של הנתינים שלך. רפואה חינם לכולם, חינוך, דרכי גישה לכל כפר ובית. במקום תוצר לאומי גולמי, אתה מודד את הצלחתה של המדינה באושר הלאומי ולא רק בעושר חומרני, והנתינים מחזירים לך אהבה אמיתית והערצה.
אנשים יפים – יופי ושקט פנימיים הקורנים כלפי חוץ
כמו מלך אמיתי, נצר רביעי לשושלת מלכים בת כמאה שנים, דמיין שיש לך ארמון, עם מלכה אמיתית, יפה, חכמה ואהובה על כולם, עם נסיכים ונסיכות קטנות. ולא רק ארמון אחד ומלכה אחת, יש לך ארבעה ארמונות וארבע מלכות, כולן אחיות, כולן יפות ומקסימות וכולם חיים בהרמוניה ובאושר.
דת בודהיסטית ומדינה השזורים יחדיו
המלך שלא רצה למלוך יותר
אבל יום אחד, אתה מחליט שאתה לא רוצה להיות מלך חזק יותר. כי אתה מאמין שלא צריכים להיות יותר מלכים חזקים. אתה מאמין שהממלכה צריכה להתקדם באופן מדוד ולהשתלב בין שאר אומות העולם, תוך שמירת התרבות המיוחדת ופיתוח בצורה מדודה.
"דמוקרטיה?", הנתינים שלך מקוננים. "חוקה? מה זה לעזאזל? אנחנו מאושרים, אנחנו לא רוצים לבחור ולהצביע, אנחנו רוצים שאתה תדאג לנו כי אתה חכם יותר מאיתנו, אתה אדיב יותר מאיתנו, אתה יודע מה אנחנו צריכים כדי להישאר מאושרים לנצח!"
אתה המלך. מה אתה עושה? איזו חברה אתה בונה?
טבע אין סופי, צח ונקי, ששמירתו טבועה בחוקת המדינה
רק שזו לא אגדה. זה הסיפור של ממלכת בהוטן ואלה הן השאלות ששאל את עצמו מלך בהוטן הרביעי, ג'יגמה סינגיי וונצ'וק, כי בעוד אמריקה נאבקת עם דמוקרטיה במשך 240 שנה, בממלכה הקטנה הזו הדחוקה בין הודו לסין למדו להצביע רק בשנת 2008.
ואז בתזמון מופלא ירד המלך הנערץ מכס הזהב ונתן את כתר העורב לבנו הבכור ואת כוחו לעם.
כמו תומס ג'פרסון, האב המייסד של בהוטן המודרנית הדגיש את המרדף אחר האושר כזכות שניתנה בידי אלוהים.
ממלכה קטנה, מאושרת ומנותקת החבויה גבוה בין הרי ההימליה הגבוהים בעולם
בודהיזם כאורח חיים
אבל כמו הממלכה הבודהיסטית העצמאית האחרונה על כדור הארץ, או כפי שנוהגים לכנותה "השנגרי לה האחרונה" (the last Shangri La), הדרך שבה הם רודפים אחרי האושר שונה מאוד מהדרך המערבית. כדי לשמר את התרבות הייחודית שלהם ואת הטבע הטהור, הם יצרו חברה, כללים, נימוסים ושימור הפולקלור והתרבות, שיבטיחו את האושר בשונה מכל העמים האחרים.
אושר בסיסי וטבעי בכל תחומי החיים
וכאשר מדובר באושר, מה הם יודעים שאנחנו לא? ההרים מכוסים במריחואנה הגדלה פראית בכל מקום, אבל אין עישון. מאכילים אותה לחזירים כדי לשפר את התיאבון שלהם ולהעשיר את בשרם. שקיות ניילון אסורות כי הן מזהמות, העישון בכלל אסור כי זה לא בריא, יש קוד לבוש לאומי ויש שר בממשלה של אושר לאומי גולמי. דת הבודהיזם שלטת באדיקותה, אך הם לא מגדירים אותה "דת", אלא כאורח חיים.
דת הבודהיזם השלטת, איננה "דת" אלא אורח חיים
זה מקום שכאילו הזמן עמד מלכת למשך מאות בשנים. זוהי ממלכת הימלאיה ייחודית שגבולותיה מעולם לא נפרצו, לא על ידי הטיבטים שניסו לפלוש מצפון לפני 400 שנים ונכשלו, לא המונגולים שניסו ולא הבריטים ששלטו בתת היבשת ההודית ונמנעו מכיבוש לאחר שקיבלו לשליטתם רק את החלק הדרומי של מישורי הדואר של צפון הודו. למעשה הגבולות נפתחו רק לפני כ -40 שנה, בזמן שהמלך הצעיר החליט לפתוח את גבולות המדינה במשורה לזרים, כדי שלא "יקלקלו" את העם, את התרבות המיוחדת ואת הממלכה. מדיניות אשר נשמרה עד היום ואשר דוגלת בחשיפה מדודה של ההמלכה וחוסמת חדירה מאסיבית של תיירים בתקציב נמוך – High Value Low Volume.
רדיפת אושר תמידית והשגתו כיעד לחיים הפרטיים ולמדינה
השר לענייני אושר
היה זה אותו מלך צעיר ונערץ, אשר בשנת 1979 תפס את הדמיון של העולם כאשר אמר בראיון "אנחנו לא מאמינים בתוצר הלאומי הגולמי (GDP – Gross Domestic Product), אושר לאומי גולמי (GNH – Gross National Happiness) יותר חשוב".
בכלל, נושא האושר הוא עניין רציני מאוד בבהוטן. רציני כל כך, שהם אפילו הקימו נציבות אושר לאומית גולמי (Gross National Happiness Commission), שבראשה עומד נציב ברמת שר בממשלה, שמבטיחה שכל מה שהמדינה עושה זה לתרומה, לרווחה הכללית ולאושר של אנשיה.
פסגות ההרים – מקום משכנם של האלים. אסור לטפס ולהתקרב אליהםרדיפתו של האושר הלאומי הגולמי (GNH) מעוגנת גם בחוקה של המדינה וכאשר אתה שואל אנשים בבהוטן אם הם באמת מאושרים, כולם אומרים שכן, אפילו מאוד מאושרים.
נהרות האב והאם מתלכדים בעמק פונקהה
ברוכים הבאים אל הממלכה המאושרת
מטוס הנוסעים מנמיך מבעד לעננים אשר מכסים את פסגות הרי ההימליה, מתמרן חדות בין ההרים ונוחת בעמק הפורה של העיירה פארו (Paro), מרחק של כשעה נסיעה בדרכי ההרים המתעקלות לכיוון הבירה טימפהו (Thimphu). הממלכה כל כך הררית שרק בעמק זה במערב המדינה הצליחו להקים שדה תעופה שמאפשר נחיתת מטוסי נוסעים.
האוורסט ופסגות הִהימלאיה המושלגות מבעד לחלון המטוס בדרך לבהוטן
עם פתיחת דלתות המטוס משב אויר קריר וזך הולם בעוצמה. שלט ענק מציין: Happiness is a place – Welcome to Bhutan. לאחר ביקורים חוזרים ונשנים בבהוטן מאז שנת 2000, שנה בה בעצם בהוטן נפתחה לעולם החיצון באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט שהוכנסו אליה באיחור רב, מה שלמדתי על אושר בבהוטן הוא שזה לא מטרה סופית. זהו המסע והמרדף אחרי האושר שמוביל להגשמה בחייו של אחד, ותורם לשקט נפשי. קצרה היריעה ועל כך עוד נמשיך ונספר.
כמעט מחצית מתושבי ההמלכה הם צעירים, מחוברים למסכים, שולטים היטב ברשתות החברתיות
אבל העולם החיצון סוגר על בהוטן והפערים מצמצמים. ההרים העצומים כבר לא מספיקים כדי לחסום את העולם החיצון מלחדור למלכה. כמעט מחצית מתושבי ההמלכה הם צעירים, מחוברים למסכים, שולטים היטב ברשתות החברתיות ובערוצי המידע העולמיים ופתוחים אל העולם הגדול.
עוד כמה זמן תוכל בהוטן לצעוד קדימה בזהירות ולשמר את התרבות הייחודית?
אז כמה זמן עוד יכול "המקום האחרון האותנטי על פני כדור הארץ" לצעוד קדימה בזהירות ולשמר את התרבות הייחודית המפוארת ואת העבר? ימים יגידו.
_____
אביב שווקי – פועל שנים רבות בבהוטן, בעל חברת למה-בהוטן – LamaBhutan לטיולים מיוחדים בבהוטן. אתר אינטרנט