הוואי – גלישת גלים

אואהו (O’ahu), האי שבו שוכנת העיר הונולולו (Honolulu), הוא התיירותי מכל איי הוואי (Hawaii). הוא לא הגדול ביותר בשטחו, אבל חיים בו כ־75 אחוז מתושבי המדינה החמישים של ארצות הברית, יותר ממיליון איש. את היווצרותו זוקפים, כמו במקרים נוספים באוקיינוס השקט, לזכות התפרצותם של שני הרי געש בתהליך שהחל לפני ארבעה מיליון שנה.

הונולולו, הידועה בכינויה "העיר", קיבלה את פני בסבר פנים חמים ולח, כיאה לכרך טרופי. תיירים יפנים מילאו את הרחובות ובידיהם שקיות עמוסות, עדות למסע קניות מוצלח במהלך החופשה השנתית. היה זה סופו של החורף המקומי, המתחיל בנובמבר ונמשך עד שלהי מרץ. בעונה זו שולחות סערות רחוקות מצפון האוקיינוס השקט גלים ענקיים אל חופו הצפוני של האי, והגלים האלה מושכים אליהם כמו מגנט גולשים מכל קצות הגלובוס.

אהבה לעולם ולגלים ובכלל
שעה קלה אחר כך כבר חלפתי במהירות על פני רחובות הונולולו בדרכי לחוף הצפוני. 45 דקות של נסיעה רגועה הספיקו כדי לחצות את האי מקצה אל קצה. משמאלי זיהיתי את עיר הנמל פרל (Pearl), הלוא היא פרל הרבור, שזכתה לא מכבר לפרסום עולמי מחודש בזכות סרט הוליוודי עתיר תקציב.הסרט מתאר את התקפת הפתע היפנית על הבסיס האמריקאי ששכן בעיר, אשר הביאה לכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה.

הרגשתי איך גופי והגלשן, כיחידה אחת, עולים ביחד עם גוש המים העצום, נשאבים כלפי מעלה, מאיצים למהירות שיא צילום: Billabong, Australia

טפטוף קל היכה בשמשת המכונית, ובאופק נראו שתי קשתות צבעוניות משולבות זו בזו. רכס הרים ירוק עד נגלה ממול והעלה בי נשכחות. השנתיים שחלפו מאז ביקורי האחרון נמחקו. הריחות, הג'ונגלים בצדי הדרך, שדות האננס, עצי הקוקוס על החוף, אדמת הברזל האדומה – הכל צף מחדש. מילאתי את ריאותי באוויר, החיוך הלך וגדל, וזאת עוד לפני שראיתי את הגלים, הסיבה האמיתית להגעתי.

הלאיווה (Hale’iwa), העיר המרכזית בחוף הצפוני, הוקמה ב־1832 על ידי מיסיונרים וחיים בה כיום כ־2,500 בני אדם. כמה בתים להשכרה בסמוך לחוף הרחב מאפשרים גישה נוחה לאתרי הגלישה. בית שכזה חיכה לי, עם קבוצת חברים ברזילאית־ישראלית שאכלסה את רוב חדריו. זרקתי את התיק על הרצפה, הנחתי את הגלשנים בחדר ושחררתי לעבר החבורה שנחה על הערסלים שבחצר אלוֹהָה קצר. אלוהה היא ברכת השלום הרשמית, אך משמעותה גם בוקר טוב ואהבה לעולם ולגלים ובכלל.

כיאה למולדת הגלישה המודרנית, מדי חצי שעה מדווחים בטלוויזיה על גובה הגלים באי וכיוונם. בערך כמו מבזק חדשות אצלנו. מרגש לראות מדינה שלמה שחיה סביב ספורט טבעי, אתגרי ופשוט כל כך. מאות גברים ונשים, עורכי דין ועובדות בנק, רופאות ונהגי מוניות, מורים ותלמידים, קמים מוקדם בבוקר על מנת להספיק לגלוש לפני תחילת יום העבודה. הכבוד ההדדי במים, החיוכים, השיחות בזמן שמחכים לגל שיבוא – כל אלו הופכים את חוויית הגלישה כאן למיוחדת במינה.

נחשול המים האדיר
"שלושה מטרים של גלים, אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך לישון?", שמעתי את חברי צועקים לעברי. קפצתי מהמיטה בלי לחשוב פעמיים. ארוחה קצרה, קצת יוגה של בוקר וכבר היינו בדרכנו לחוף, לפתוח את חופשת הגלישה השנתית בהוואי.

מרגש לראות מדינה שלמה שחיה סביב ספורט טבעי אתגרי ופשוט כל כך. השיחות בזמן שמחכים לגל שיבוא, החיוכים והכבוד ההדדי במים הופכים את חוויית הגלישה כאן למיוחדת | צילום: Billabong Australia

שמש חמימה שהחלה לטפס במעלה האופק האירה את קצות הגלים ושיוותה למים גוון שקוף־כחלחל. קריאות קצובות נשמעו ממרחק לא רב ומיד אחריהן חלפו על פנינו ארבעסירות קַנוּ ארוכות, נהוגות בידי קבוצת חותרים חסונים. עוד דרך בריאה לפתוח את הבוקר.

החוף הלבן האינסופי, סוכות המציל האדומות, עצי הקוקוס ומעט הבתים שבצבצו ביניהם נראו מתוך המים כמו סט הוליוודי מושלם לגן עדן. והגלים – מושלמים. חברי ערן אותת לי בראשו, סימן שמצביע על רצף של גלים גבוהים הנעים לעברנו. כדאי להתמקם היטב על מנת לתפוס אותם. מיקום לא נכון עלול  לגרום לפספוס הגל ולערבול ארוך ומתיש בתוכו, הצופן בחובו בדרך כלל גם מפגש לא נעים עם הריף החד. חתרתי לעבר המים המתרוממים וקרבים לעברנו והתכוננתי.

נחשול המים האדיר התקדם בשקט רועם, עוביו עולה על גובהו, דבר האופייני לגלי אוקיינוס העוברים אלפי קילומטרים עד פגישתם עם הריף הרדוד. התחלתי לחתור באיטיות, על מנת להתאים את קצב התקדמותי לקצב תנועת הגל. רסיסי קצף שברו את קרני שמש הבוקר וסימנו במדויק את נקודת שיא גובהו של הגל. הרגשתי איך גופי והגלשן, כיחידה אחת, עולים ביחד עם גוש המים העצום, נשאבים כלפי מעלה, מאיצים למהירות שיא. כמו נהג מכונית מרוץ שמעביר את המנוע למצב טורבו, נעמדתי במהירות על הגלשן ונתתי לרגלי להוביל אותי, לנצל את ההתקדמות האדירה הזאת, שנוצרת בצורה כל כך פשוטה. ואז זה הגיע – חוויה שכל גולש מכיר, רגע ארוך שמותיר אותך עם חיוך על הפנים. חיוך עם טעם של עוד ועוד, עם רצון לחזור לכאן בכל שנה מחדש, ופשוט לגלוש.