רק במאמץ, ברגל, בשוטטות בוואדיות מחוץ לשבילי התיירות, ניתן לגלות את הבוסתנים
הצבעים של סיני לכאורה נראים לעין צחיחים בשמש הקופחת, אך כשמתקרבים לאזור ההר הגבוה, מעל 1600 מ', ניצבים להם סלעי הגרניט החומים-אדמדמים, הפסגות הוולקניות השחורות, והשמיים הכחולים שיוצרים דרמה הולכת וגדלה ככל שמטפסים גבוה יותר. בימים בהירים במיוחד, במבט אל האופק מהפסגות הגבוהות אפשר בעזרת משקפת לזהות פנורמה רחבה ולעיתים גם את הטורקיז המנצנץ של מפרץ סואץ. מבטים מלמעלה אל הקפלים הגיאולוגיים הנצחיים למטה מגלים נוף סלעי, משטחי גרניט היוצרים ממשקי מים, והפתעה כשזיק לוכד את העיניים, אלו הם הבוסתנים הירוקים, פנינה חבויה הרחק מהעין הסקרנית של רוב התיירים המגיעים לבקר במנזר סנטה קתרינה, או העולים להר משה לזריחה.
בבוסתנים שלל עצי פרי: שקדים, תפוחים, שזיפים, זית ורימון, משמש, ענבים, והכלאות שונות של אגס כמו "שיתווי" ו"קלאבי", שטעם פירותיהם בקיץ ובסתיו ערב לחך
ההיסטוריה של הבוסתנים הללו מתחילה כנראה בתקופה הביזנטית, במאות הרביעית-חמישית לספה"נ, כך מספרים עולי רגל נוצריים שהגיעו לאזור המקודש בעיניהם, סביבות הר סיני. במספר בוסתנים עתיקים השייכים למנזר סנטה קתרינה ניצבים שרידי מבנים וסביבם חומת אבן, המעידים שהסביבה לא הייתה תמיד מקום קל ובטוח לשרוד בו. הניסיון שנצבר במלאכת הבוסתנאות, שהחל ביבוא ידע על ידי נזירים מארצות הים התיכון, הוא פרי למידה ועבודה רבה של הבדואים במהלך מאות שנים בבנייה וסימון גבולות החלקות בקירות חלוקי אבן, בניצול דייק גיאולוגי ושכבות ללכידת נגר גשמים, בהקמת סכרים וטראסות, ובזיהוי אילו עצים וצמחי תבלין ישגשגו בצורה הטובה ביותר. במרכז כל בוסתן חפרו באר עמוקה, הלב הפועם שלו, והותקן קילון ("שדוף" בערבית) לשאיבת המים, לעיתים משתרגת לה גם פיקוס בת השקמה, אחותה של התאנה.
כשההתיישבות הנוצרית דעכה עם השנים, היו אלה הבדואים של ההר הגבוה, בני אאולד סעיד וג'בלייה, שאימצו את המסורת החקלאית הזו ושיפרו במשך מאות השנים האחרונות את טכניקות הגינון והגידול. מיקום המגורים בקרבה לבוסתנים, במרחק יום הליכה מהם, השפיע על אורח חייהם של שבטים אלה שהפכו לסמי-נומדיים, בחורף יורדים בגובה לבתי האבן בכפר, ובקיץ עולים עם המשפחה והעדר להרים. כיום שבטים אלה הם המשמרים והשומרים הבלעדיים על מורשת ייחודית זו הנמצאת בסכנה. בהר הגבוה התפתחה תרבות בוסתנים ייחודית באקלים יבש, בסודות מקצועיים ששרדו במשך דורות, בעוד ששבטים בדואים אחרים בדרום סיני העדיפו לחיות אורח חיים מסורתי יותר, של נדודים במדבר עם עדריהם, או שעברו לערי החוף בחיפוש פרנסה, לחיי קבע.
האם המורשת בת מאות השנים הזו תוכל לשרוד? מבט אל עשרות השנים האחרונות מצביע על כך שמורשת חקלאית אקולוגית עתיקה זו בהר הגבוה נמצאת בדעיכה. בוסתנים רבים ("כארם" בערבית) ננטשו והוזנחו בהיעדר יד עובדת ואוהבת, והידע רב השנים יורד לטמיון. הזמנים השתנו, הדור הצעיר של הבדואים הולך ללמוד באוניברסיטאות במצריים, מתעניין בעתידו הכלכלי שלו ושל משפחתו, למגינת ליבו של הדור הוותיק, זקני השבט, ועימם עלולה להיעלם המסורת והרקמה החברתית-תרבותית רבת השנים.
הטיילות שחזרה לסיני בשנים האחרונות אחרי הפסקה גדולה, ומספר יוזמות אירופיות ומקומיות ברוכות לאיגום מים בסכרים בנויים בוואדיות, הביאו לתקווה לחידוש המסורת החקלאית רבת השנים, שהיא גם אורח חיים וגם פוטנציאל להתחדשות כענף כלכלי. הוקמו מספר פרויקטים לגידול צמחי תבלין בבוסתנים ומכירתם, ורוקמות בבתיהן משחזרות דגמי רקמה מסורתית מקומית.
לצד הבוסתנים גדלים קורנית, נענע קטנת פרחים (חבג בערבית), מרווה לסוגיה. לכל צמח סיפור משלו המשמר מנהגים עתיקי יומין, וניסיון מקומי לתיבול, לעידון התה, לשיכוך כאבים, לטיהור, וכן גם נגד רוחות רעות, עין הרע וכישוף. בחירת הזנים בבוסתנים גוונה גם היא בשנים האחרונות למיני צמחים מבוקשים יותר בשוק כמו ה"חודרי", טבק אורגני מקומי וסוגי ״מלוחייה״, כוורות לגידול דבורים נוספו, ונכנסו שיטות עיבוד והשקיה חדשים, ביניהם הגנרטור לשאיבת המים מהבאר, המכניס רעשים חדשים לנאת המדבר השקטה. במקומות הרחוקים מן העין עולה ופורח גידול הפרגים, עמוד תווך כלכלי עולמי.
הטיילות שחזרה לסיני בשנים האחרונות אחרי הפסקה גדולה, ומספר יוזמות אירופיות ומקומיות ברוכות לאיגום מים בסכרים בנויים בוואדיות, הביאו בשנים האחרונות לתקווה לחידוש המסורת החקלאית רבת השנים
חידושים כמו פאנלים סולריים נכנסו לשימוש בבוסתנים
בוסתנים אחדים הפכו למקומות מנוחה ולינה למטיילים, בהשקעה רבה ועצמאית של בעלי הבוסתן שבנו במו ידיהם שירותים ומקלחת מאולתרים, ברזי מים, ולעיתים אף מבני אבן (ומזרונים בתוכם) ובריכה לשכשוך. (ראו מפה מצורפת). רגע נדיר בתחושתו הוא להגיע לאחר הליכה מאומצת, לעבור בפשפש הקטן מהשביל אל פנים הבוסתן, כשהבדואי, הדליל הקדים ורקח כבר תה מתוק עם "חבג" על ערימת גחלים בוערות. הארומה שבאוויר משתלבת עם היופי הטבעי של ההרים שאין לעמוד בפניו, והירוק בעיניים שהוא פרי תושייה אנושית, ואהבה למקום ולמדבר. רק קולות רשרוש העלים, זמזום הציקדות (סרסור אל מישמיש בערבית), ולעיתים "פק פק" הגנרטור יפריעו למנוחה הטוטאלית שמקום כזה משרה.
בוסתנים אחדים הפכו למקומות מנוחה ולינה למטיילים, בהשקעה רבה ועצמאית של בעלי הבוסתן שבנו במו ידיהם שירותים ומקלחת מאולתרים, ברזי מים, ולעיתים אף מבני אבן (ומזרונים בתוכם) ובריכה לשכשוך
כניסה לבוסתן אירוח גדול של סעד בחדיד א-ד'ב, בואדי זוואתין.
זהו סיפור הבוסתנים בהר הגבוה, אתם המטיילים תהיו הכותבים את הפרק הבא!
הבוסתן הגדול בהר הגבוה בדיר אל ארבעין
פרישת הבוסתנים הפתוחים למטיילים במסלולי ההר הגבוה על פי סקר שערכה רויטל ביוני 2023
————-
רויטל בר יוסף, שהתה והדריכה בשנות ה-70 בצוות "צוקי דוד" בבית ספר שדה שהיה ממוקם בפתחו של ואדי אל ארבעין באזור סנטה קתרינה. הקשר שלה ושל חבריה אל המקום וההיכרות המעמיקה עם שביליו ותושביו הבדואים, רק התחזקו עם השנים, לאחר החזרת סיני לידי מצרים.