דרך היין: המלצות עולמיות

שלט עץ שניצב על הכביש, כמה קילומטרים מדרום לפירנצה, מסמן את הכניסה ליקב קטן, משפחתי. שני גברים משופמים, דומים מאוד אחד לשני, מסדרים ארגזי בקבוקים ירוקים בחדר אפלולי. מאחורי הדלפק ניצבת אשה צעירה שמציעה בנדיבות לטעום מן היין. השעה עשר בבוקר ואלכוהול לא נשמע כמו רעיון טוב. אחר הצוהריים, כאשר פתחנו את הבקבוק הבודד שקנינו ביקב, הצטערנו על החיפזון והקמצנות. אפילו את שם המקום לא רשמנו. איך אפשר לאתר אותו אם הוא אחד ממאות יקבים שפזורים בין 14 דרכי יין רשמיות ומסומנות בחבל טוסקנה בלבד?

דרכי היין, ולא רק באיטליה, מתרבות בקצב מסחרר. בכל מדינה בה מגדלים ענבים ומייצרים יין (קפריסין, יוון, גרמניה, צרפת, רומניה, ספרד, פורטוגל, קליפורניה, דרום אפריקה, ישראל והרשימה חלקית מאוד) מופיעים שלטים, שמכוונים את הנוסעים אל דרך היין המקומית. השלטים האלה הם הבטחה לסיור מעניין יותר, לערך מוסף שיש לבחירה בדרך הזו. מלבד הנוף, המנזרים, האתרים, כאן, מבטיחים אנשי האזור, תקבלו גם יין, ישירות מן המגדלים והיצרנים. "אותנטיות" היא מילת הקסם בתיירות, ויקב מקומי זעיר, שבעליו מוזג את היין שהכין על פי המתכון של סב-סבו, מעניק את הילת האותנטיות המתבקשת.
הפופולריות של דרכי היין מעידה על כך שהמתעניינים (כמונו) אינם בהכרח מומחים גדולים. נסיעה לאורך דרך יין עשויה לספק חלון הצצה לחיי תושבים מקומיים ונזירים מתבודדים, שלא קל להשיג בדרכים אחרות. ברוב המקומות הם נכונים לשיחה, רוצים להציג את דרכי הייצור, מספרים על העבר המשפחתי ופשוט מארחים.

הכרזה על "דרך יין" היא הבטחה למגוון של אתרים ומוצרים: כרמים, דוכני ענבים בעונה, יקבים, חנויות שמתמחות ביין ובמוצרי ענבים כריבות, מיצים וצימוקים, בתי מלון, מסעדות, ברים, ובחלק מן המחוזות גם מנזרים.

קיאנטי – איטליה
בחירה באחת מ- 14 דרכי היין של חבל הקיאנטי פירושה היצמדות לזן מסוים של ענבים שמניב יין מסוג מסוים. לכל אחת מדרכי היין בטוסקנה יש ועדה שמקימה, מסמנת ומנהלת אותה. החוק של חבל טוסקנה מחייב את האגודות האלה לשמור על רמה גבוהה של פיתוח ושירות ועל איכות טובה של המוצרים.

מסלול נסיעה מומלץ באחת מדרכי הקיאנטי יוצא מסיינה לכיוון מזרח (כביש 326). לאחר כעשרים קילומטרים פונים שמאלה לעיירה על ראש רכס – קאסטלנואבו ברארדנייה. המשך הדרך מתפתל צפונה בין הכרמים שגולשים על מורדות הרי הקיאנטי (כביש 484) עד לקאסטלו די ברוליו, כאן, מלבד כמה יקבים מקומיים, מסעדות מצוינות וחנויות, ניצבת מצודה מן המאה ה15-. המשך הדרך, תחילה מערבה ואחר כך צפונה (כביש 408), מוביל אל לב ליבו של חבל הקיאנטי: העיירות הקטנות גאיולה אין קיאנטי, ראדה אין קיאנטי, קאסטלינה אין קיאנטי וגרווה אין קיאנטי. כולן שזורות על אחת מדרכי היין היפות באיטליה. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים. מגרווה מוביל כביש (222) צפונה עד פירנצה (כארבעים ק"מ). המרחקים אינם גדולים ולמעשה אפשר לעבור את כל המסלול הזה במהלך יום אחד של נסיעה. הבעיה נעוצה כמובן בכך שכדי ליהנות מן הדרך הזו כדאי לעצור, לטעום, לשתות קצת ואז כבר קשה להמשיך ולנסוע.

דרך הקיאנטי. נוף הכרמים, הבתים העתיקים, צבעי הפסטל, שדרות עצים, כל אלה הופכים את האזור ואת תעשיית היין למושכי תיירים | צילום: אייסטוק

קייפטאון – דרום אפריקה
דרך היין סטלנבוש בדרום אפריקה הוקמה כבר לפני יותר משלושים שנים. כיום היא מאגדת 300 מגדלי ענבים ויצרני יין ומציעה למבקרים חמישה נתיבים שונים. בכל אחד מן היקבים לאורך הדרכים מציעים בכל יום טעימה חינם, ביקור במרתפים, קנייה מוזלת, מסעדות ושירותי פיקניק שכוללים סל קש, מפית משובצת, יין, כוסות, פותחן בקבוקים וסנדוויצ'ים לפי הזמנה.

מסלול לנסיעה שנמשכת יום אחד בין היקבים של סטלנבוש ופארל מחבר בין הכבישים הראשיים 1N ו- 2N. רוב הדרך נוסעים על כביש 44, שחולף בקטע לא ארוך על פני יותר מעשרה יקבים. אם יוצאים מקייפטאון נוסעים על 2N, חולפים על פני נמל התעופה הבינלאומי ופונים שמאלה בכביש 44. היקב הראשון בדרך זו נקרא ורגלגן. במקום נערך סיור מאורגן שכולל ביקור במרתף היינות ותצפית מרשימה על הר השולחן מראש הרכס שבליבו בנוי היקב. המשך כביש 44 לכיוון סטלנבוש מוביל ליקב בשם אבונטור. המקום כולל חוות סוסים, מסעדה וחנות רחבת ידיים. יקב מומלץ נוסף בהמשך הדרך נקרא בלאוקליפן. זהו אחד היקבים הותיקים ביותר באזור ואפשר לקנות בו יינות בני עשרות שנים במחירים נמוכים מאוד. היינות של בלאוקליפן אמנם מיוצאים היום לרחבי העולם, אבל הפעילות במקום והמרתף הקטן נראים כשייכים לתקופה אחרת. אפילו את המדבקות על הבקבוקים ממשיכים להדביק כאן בעבודת יד, לפי המסורת.

ארוחת צוהריים אפשר לאכול ביקב של מוראטי דלהיים. המסעדה פועלת בחצר היקב ששוכן על הר סימונסברג. אוויר צח והנוף פתוח ומרשים. עבור תשלום נמוך רוכשים המבקרים כרטיס טעימה, שמעניק להם אפשרות לטעום חמישה יינות מרשימת הייצור של היקב.

דרך היין בדרום אפריקה. תצפית מרשימה על הר השולחן | צילום: היינריך וולשנק

בורדו – צרפת
לאורך נהר הדורדון, בין העיר בורדו לברז'ראק, בעמק שאורכו פחות ממאה קילומטרים, גדלים כמה מן הכרמים האיכותיים ביותר בעולם. העיירה סן אמיליו עשויה לשמש כמקום הלינה המתאים ביותר באזור. ממנה אפשר לצאת לביקורים בעשרות חנויות היין בעיירה, ולסיורים בכרמים וביקבים שבאזור. התחושה בסן אמיליו היא שזו בירתה של תעשיית היין העולמית. כמעט כל חנות עוסקת במכירת יין, בעיר פועל מוזיאון שמוקדש לנושא, כל מסעדה מציגה תפריט יינות עשיר פי כמה מתפריט האוכל ואם מישהו מתיישב לארוחת ערב ואומר שאינו רוצה יין, מביטים בו במבט מלא צער ששמור לחולים חשוכי מרפא.

גרמניה
הגרמנים טוענים שדרך היין שלהם, זו שנמתחת לאורך כמאה קילומטרים בין בוקנהיים לגבול הצרפתי בחבל אלזס, בקצה הדרום מערבי של גרמניה, היא דרך היין הראשונה שסומנה בעולם. צמוד לשתי גדותיו של נהר הריין, על גבעות מתונות ובאקלים כמעט ים תיכוני, יש תנאים אידיאליים לגידול גפן וליצור יינות. מאז תום מלחמת העולם השנייה משלבים באזור הזה תיירות ופיתוח של יקבים לייצור יינות הריין.

בעיירה באד דורקהיים, אחת התחנות לאורך דרך היין הגרמנית, מציגים את החבית הגדולה בעולם. נפחה של החבית, שמשמשת היום כחלל של מסעדה, 1.7 מיליון ליטרים. כאן נערך בכל סתיו אחד מפסטיבלי הבציר הגדולים בגרמניה.
בשנים האחרונות סומן לאורך כל דרך היין הגרמנית שביל הליכה, שמאפשר לצועדים ליהנות מאווירה שלווה ומבודדת לחלוטין בין הגפנים.

דרך היין בגרמניה. צמוד לשתי גדותיו של נהר הריין, על גבעות מתונות ובאקלים כמעט ים תיכוני, יש תנאים אידיאליים לגידול גפן וליצור יינות | צילום: מנואלה קראוס

רומניה
דרך היין הרומנית, שסימונה הושלם רק לפני בשנים האחרונות, מחברת בין יקבים שפועלים במנזרים. הדרך, כמאה חמישים קילומטרים מצפון לבוקרשט, עוברת בין הערים בוזאו ופלוישט. היקבים פועלים בשיטות מיושנות מאוד, אבל ממוקמים באתרים היסטוריים ובנקודות תצפית יפות. בעונת הבציר מוכרות נשים מן הכפרים הסמוכים, את הענבים ישירות למבקרים.

פאביו אליסטי, אחד מיצרני היין הגדולים בטוסקנה, בטוח שרומניה היא העתיד של תעשיית היין האירופית. כהוכחה לאמונה העזה הזו השקיע אליסטי בשנים האחרונות עשרה מיליון דולר בפיתוחה של תעשיית היין ברומניה. הוא רכש ושיקם ארבעה יקבים ישנים שעמדו על סף קריסה, שתל 4,000 דונם של גפנים צעירים והביא צוות עובדים מיומן מטוסקנה. לדברי אליסטי האקלים הרומני אידיאלי לגדול ענבים משובחים ותנאי הקרקע דומים מאוד לאלה של חבל בורדו. במהלך נסיעה לאורך דרך היין בדרום רומניה וביקור בכרמים ובמנזרים בהם מייצרים ומוכרים יין זול להפליא קשה עדיין לראות את ניצני חזונו של אליסטי, אבל "אותנטיות" כפרית, שכוללת בארות מים, עבודת חקלאית שנעשית ללא מיכון ואנשים שמתפרנסים רק מחקלאות אפשר למצוא כאן בשפע.