כשאנחנו חושבים על קוריאה, לרוב מצטיירות בדמיוננו שתי תמונות: האחת, של גורדי השחקים של סיאול, בירת דרום קוריאה, והשנייה של מצעדים צבאיים בצפון קוריאה. למעשה, המציאות של קוריאה הרבה יותר מורכבת מהסטראוטיפ של מדינה מודרנית ומתקדמת בדרום ומדינה טוטליטרית ומיליטריסטית בצפון.
עד מלחמת העולם השנייה היתה רק קוריאה אחת, אבל סדרה של אירועים ותהליכים הביאה לכך שהיום שתי המדינות שהיו פעם אחת רחוקות זו מזו שנות אור, האחת היא סמל לקדמה ולחדשנות והשנייה סמל לשלטון קיצוני וסגירות מן העולם.
איך זה קרה? בואו ננסה לעשות קצת סדר:
סיפור החלוקה: מדינה אחת מתפצלת לשתיים
עד 1910 היתה קוריאה מדינה אחת בחצי אי בצפון-מזרח אסיה. ב-1910 סופחה קוריאה ליפן, וזו שלטה עליה במשך 35 שנה, עד כניעתה של יפן במלחמת העולם השנייה. התהליכים שעברו על העולם בתום מלחמת העולם השנייה, עם החלוקה לגוש מזרחי קומוניסטי וגוש מערבי קפיטליסטי ודמוקרטי, לא פסחו גם על קוריאה. ב-8 בספטמבר 1945 חולקה קוריאה לשני אזורי כיבוש בין ארצות הברית וברית המועצות, כאשר הראשונה שלטה בחלק הדרומי של חצי האי והשנייה בחלקו הצפוני. מטבע הדברים, כל משטר נתן את אותותיו: ארצות הברית הנהיגה משטר דמוקרטי ליברלי ואילו ברית המועצות הנהיגה משטר קומוניסטי. החלוקה הזו היתה אמורה להיות זמנית, אבל עם התקדמותה של המלחמה הקרה היה קשה להחזיר את הגלגל לאחור.
מדינה אחת שהפכה לשתיים: דגלי דרום וצפון קוריאה
ב-1948 הוקמו שתי ממשלות נפרדות, בדרום ובצפון, שכל אחת מהן טענה לשליטה על קוריאה כולה. המצב הזה הוביל למלחמת קוריאה, אשר פרצה ביוני 1950 בין שתי הקוריאות ונמשכה שלוש שנים. המלחמה הסתיימה בהפסקת אש, שנמשכת למעשה עד היום!
האזור המפורז בין שתי הקוריאות. באופן רשמי הפסקת האש בין השתיים, שהחלה ב-1953, נמשכת עד היום | צילום: Joshua Davenport / Shutterstock.com
בתום המלחמה נקבע האזור המפורז, הידוע גם בראשי התיבות DMZ. זהו הגבול המחומש ביותר בעולם, עם לא פחות משני מיליון חיילים הפזורים משני צדי הגבול. הגבול המסוגר הזה, שחל איסור חמור לחצות אותו, הביא לפירוקן של משפחות רבות, שנותרו משני צדדיו ולא יכלו להתאחד. למרות שסביר להניח ששאיפת מרבית התושבים משני הצדדים להתאחד, תופעה מפתיעה צצה בזמן האחרון בדרום קוריאה… התנגדות לאיחוד. בכל מקרה, כל הניסיונות שקראו לקוריאות לחזור ולהתאחד עלו בתוהו ונראה שהקיטוב בין המדינות עובר תקופות של צמצום או של התרחקות, בהתאם למצב הגיאו-פוליטי באזור.
דרום קוריאה: קפיצה כלכלית נחשונית
היום דרום קוריאה נחשבת לאחת המדינות המתקדמות והמודרניות בעולם, אך השנים הראשונות לאחר הפיצול לא היו פשוטות. כאשר הייתה דרום קוריאה תחת שליטת הצבא האמריקאי, התפתחו פערים גדולים ברמת המחייה של אוכלוסייתה, גלי הגירה גדולים הגיעו מהצפון כשברקע כאוס פוליטי כלכלי קשה.
דרום קוריאה הוכרזה רשמית כמדינה ב-1948 על ידי לי סינג-מן, נשיאה הראשון. לי היה אנטי קומוניסט, והרפובליקה שהקים הלכה ונאנקה עם הזמן תחת שלטון מושחת ואכזרי, שדיכא כל התנגדות פוליטית במאסרים והוצאות להורג. רק בראשית שנות השישים, לאחר סדרה של מחאות סטודנטים, הוא התפטר.
נזיר בודהיסטי מקשט את המקדש. העם הקוריאני גאה באלפי שנות היסטוריה, מסורת ושילוב מרתק של דתות, אמונות ופולחנים שונים | צילום: TamasV / Shutterstock.com
גם השנים הבאות התאפיינו בחוסר יציבות פוליטית, שחיתויות, הפיכות צבאיות, מחאות והפגנות רבות, עד שב-1987 התקיימו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות. מאז שורר בדרום קוריאה משטר דמוקרטי יציב אשר מצליח לשמור על יציבות גם בתקופות כלכליות לא פשוטות (למשל המשבר הכלכלי של 1997). כיום היא לא רק דמוקרטיה יציבה, אלא אחת הכלכלות המפותחות באסיה ובעולם כולו. ממדינה שבתום מלחמת העולם השנייה הייתה מהעניות באסיה וכלכלתה הייתה מבוססת בעיקר על חקלאות, דיג ותעשייה זעירה, היא להפכה לענקית תעשייה והיי-טק, מהמובילות בעולם בתחום ייצור מכוניות וטלפונים סלולריים (סמסונג, LG ויונדאי הן מהחברות המובילות בדרום קוריאה).
גורדי השחקים של סיאול, בירת דרום קוריאה
תרבותית, העם הקוריאני גאה באלפי שנות היסטוריה, מסורת ושילוב מרתק של דתות, אמונות ופולחנים שונים. הבודהיזם הקוריאני התחבר במשך אלפי שנים לשלל אמונות פגאניות ופולחנים שאמאניסטיים ואף למיתולוגיה העתיקה של קוריאה, וכך נוצר זרם קוריאני ייחודי ומובהק. קוריאה גם ספגה לתוכה כמה פילוסופיות סיניות חשובות, כמו קונפוציאניזם ודאואיזם. התורה הקונפוציאנית – השמה דגש על היררכיה, משפחה, השכלה, חינוך ומצוינות, השתלבה בתכונות הקוריאניות של יושרה, נימוס, תשומת לב לפרטים קטנים וחריצות (דרום קוריאה נחשבת למדינה הוורקוהולית מבין מדינות ה-OECD, אפילו יותר מיפן), וכל אלה הביאו אותה להצלחתה המרשימה. כך שלמרות המודרניות והפתיחות למערב המאפיינים את דרום קוריאה, ניתן להיווכח בה בזיקה לערכים קדומים, למסורת ולטבע. חשוב לציין שבדרום קוריאה יש גם אחוז גבוה יחסית של נוצרים.
חתונה מסורתית בדרום קוריאה. למרות המודרניות והפתיחות למערב ניתן להיווכח בדרום קוריאה בזיקה לערכים קדומים ולמסורת | צילום: Yeongsik Im / Shutterstock.com
צפון קוריאה: סגירות ובידוד
כאמור, לאחר מלחמת העולם השנייה החלק הצפוני של קוריאה עבר לחסות ברית המועצות. ב-1946 הסובייטים מינו את הקצין הקוריאני הגולה, קים איל סונג, לראש הוועד העממי הזמני, ובהמשך הוא מונה לראש הממשלה ונשיא המדינה. הוא ייסד בקוריאה משטר קומוניסטי בסגנון ברית המועצות, ריכז את כל הכוח השלטוני בידי מפלגת הפועלים של קוריאה והלאים את האדמות, המפעלים והבנקים.
ב-1950 , בתוך מארג גיאו-פוליטי מורכב מאוד בינות לסין וברית המועצות, ניסה קים איל סונג לכבוש את דרום קוריאה ולאחד את חצי האי תחת הנהגתו, אבל הניסיון כשל. לאחר שהושגה הפסקת האש ב-1953, המשיך קים איל סונג לשלוט על צפון קוריאה עד למותו ב-1994, שנים שאופיינו בפולחן אישיות (קים העניק לעצמו את התואר "המנהיג הגדול"), בסגירות, בהלאמת רכוש ובעריצות. למרות זאת, בשנות ה-50 וה-60 נהנו תושבי צפון קוריאה מרמת חיים גבוהה מזו של דרום קוריאה, הודות לסיוע הנדיב שקיבלו מברית המועצות ומסין.
מצעד צבאי בפיונגיאנג, בירת צפון קוריאה | צילום: Astrelok / Shutterstock.com
החל מ-1972 אימצה צפון קוריאה את אידאולוגיית ג'וצ'ה, שמשמעותה "הסתמכות עצמית", כאידאולוגיה הרשמית שלה. צפון קוריאה חתרה למשטר אוטרקי, כך שהמדינה תייצר את כל צרכיה ולא תיאלץ לקנות דבר ממדינות אחרות. החל מאמצע שנות השבעים, המצב הכלכלי החל להידרדר, בד בבד עם הפיכתה למבודדת יותר. בידודה של צפון קוריאה משאר מדינות העולם החמיר בראשית שנות התשעים, עם פירוקה של ברית המועצות וקריסתן של מדינות קומוניסטיות נוספות. ב-1994, אחרי פטירתו של קים איל סונג, ירש את מקומו בנו קים ג'ונג איל. מאחר שחוקת המדינה קובעת שקים איל סונג הוא הנשיא הנצחי של צפון קוריאה, מאז פטירתו אין לצפון קוריאה נשיא ויורשיו זוכים לתואר השליט העליון.
פסלי ברונזה ענקיים של קים איל סונג, המכונה אבי האומה, ובנו קים ג'ונג איל, השליט העליון | צילום: LMspencer / Shutterstock.com
גם ג'ונג איל המשיך במשטר היחיד העריץ, במדיניות חוץ תקיפה ובבידודה של צפון קוריאה, לו תרמה ההתחמשות בנשק גרעיני. לסבלם של התושבים התווסף הרעב הגדול שהיה מנת חלקה של המדינה מאמצע שנות התשעים והביא למותם של מיליוני אנשים.
ב-2011 נפטר קים גונג איל ובנו, קים ג'ונג און, ירש את מקומו. שנות שלטונו עדיין מאופיינות במשטר טוטליטרי, הגבלות חמורות של חופש הביטוי (כולל "חינוך מחדש" במחנות עבודה שמיועדים למי שמביעים דעה שונה מזו של הממשל), הפרת זכויות אדם באופן שיטתי והוצאות להורג של אסירים פוליטיים.
אישה כובסת בנהר יאלו בצפון קוריאה. הבידוד והסגירות הביאו בעקבותיהם עוני גדול | צילום: Stefan Bruder / Shutterstock.com
בדומה לדרום קוריאה, גם לצפון קוריאה יש מסורת רבת שנים שמבוססת על בודהיזם וקונפוציאניזם, אבל המשטר במדינה דוגל באתאיזם ואוסר על כל פעילות דתית. חופש עיתונות, כמובן, גם הוא אינו בנמצא. למרות כל אלה, פגישתו של קים ג'ונג און עם נשיא ארה"ב דונלד טרמפ ב-2018, תוך התחייבות להתפרקות מנשק גרעיני (שעדיין לא ברור אם וכיצד תיושם), לצד פתיחתה של המדינה באופן מוגבל לתיירות, יוצרים פתח של תקווה לשינוי וליציאה מהסגירות.
____
גליה דור – דוקטורנטית בחוג למזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב; חוקרת בין-תחומית ומרצה (באקדמיה ומחוצה לה) על סין, יפן וקוריאה, דרום מזרח אסיה ועוד; מדריכה סמינרים מטיילים ביפן, סין קוריאה ויעדים נוספים; מתמחה בקולינריה יפנית ואסייתית.
האתר של גליה דור