דור-טנטורה: סודות במצולות

"רק הגענו [לטנטורה]", כתב ביומנו ב־1664 שווליה ד'ארוויה, קונסול צרפת בפלסטינה במאה ה־17, "כאשר ספינה יוונית גדולה עם יין קפריסאי וגבינה, שהיתה בדרכה למצרים, ברחה פנימה מהסערה. מהר מאוד נתקעה הספינה במדף החול, והגלים שברו אותה לחתיכות. כל הצוות ברח ליבשה, אבל הגבינות נשארו בים וארגזי היין התגלגלו להם ונסחפו עם הזרם". האם זהו כלי השיט הטבוע בחופי טנטורה?

התמנון השואב
לפני כשלוש שנים נחשפה הספינה על קרקעית הים לאחר שסערה הסירה ממנה את החול. היה חשש שגוף העץ החשוף ייפגע מגלי הים וזרמים בו. ארכיאולוגים ימיים מהיחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות ומהמכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה בשיתוף מועדון הצלילה אקווה דורה ארגנו חפירות הצלה. מטרת החפירה היתה לתעד את כלי השיט העתיק, להציל את הממצאים  שבו ולשמר את הספינה כדי שתשמש אתר צלילה אטרקטיבי ולימודי. מהספינה נלקחו דגימות עץ וחבל, ונעשו להן בדיקות פחמן 14,

שנעשות לחומרים אורגניים בלבד ומאפשרות תארוך. התברר שהספינה מהמאה ה־17, והועלתה סברה כי אולי היא הספינה שתיאר ד'ארוויה ביומניו.
שלוש שנים לאחר מכן, בסתיו 2001, חזרו הארכיאולוגים לאתר על מנת לבצע חפירה לימודית ולברר פרטים נוספים על כלי השיט.
איך בכלל חופרים בים? המפתח לחפירות בים הוא הדרֶג'ֶר – המַחְפֵּר: צינור שמחובר למשאבה שנמצאת על סירה מעל פני המים. כשהמשאבה מופעלת שואב הצינור את מה שבדרכו. החופר מנתב את הצינור ומפנה באמצעותו את החול מאזור החפירה. החול שנשאב נפלט מצינור נוסף לכיוון מרוחק מהאתר. זהו למעשה שואב אבק ענקי בעל כמה זרועות. בקצה כל זרוע אוחז צולל.
בדרך זו נחשף האתר, במקרה זה כלי שיט. כשחופרים כלי שיט יש לנהוג במשנה זהירות. הכלי העתיק עשוי מעץ, ולאחר שנים במים הוא פריך ועדין מאוד. לכן יש לעבוד בעדינות, וזה מקשה על העבודה שנעשית, כאמור, בצלילה.
לאחר שנחשף כלי השיט כולו מתחילים בתיעוד פרטיו. מצלמים, משרטטים, מציירים ומודדים. התיעוד נעשה באופן ממוחשב ודיגיטלי וגם בעבודה ידנית פרטנית ובצילומי סטילס, על מנת לא לפספס שום פרט ומתוך ידיעה שבחפירה ארכיאולוגית מה שנחפר לא ישוב להיות כשהיה.
מטרת החפירות של כלי שיט טבועים היא ללמוד כיצד הפליגו הספנים הקדומים. למשל, באילו כלי שיט השתמשו, כיצד התנהלו חייהם הימיים, מדוע ומתי טבע כלי השיט? האם היתה זו ספינת מלחמה ואולי ספינת סוחר? מהי הספינה ומי היו אנשי צוותה? כמו כן בוחנים החוקרים את מבנה הכלי, באיזו טכנולוגיה נבנה, באילו עצים השתמשו לבנייתו וכד', ונחקרים ההיבטים וההקשרים ההיסטוריים של כלי השיט וממצאים שנמצאו יחד איתו.

לאחר שנחשף כלי השיט מתחילים בתיעוד פרטיו, מצלמים, משרטטים, מציירים ומודדים. התיעוד נעשה באופן ממוחשב ודיגיטלי וגם בעבודה ידנית ובצילומי סטילס

המשפחה הצוללת
לאחר איתור הספינה בדור, בעומק של כשני מטרים, מוקמה מערכת החפירה – המחפר וסירת הפיקוח – בשטח. על הסירה היו המשאבה, אדם שעוקב אחרי מה שקורה במים ומכשיר קשר המאפשר תקשורת עם החוף. והחפירה החלה. במשך שלושה ימים הוסר חול ולאט־לאט נחשפה הספינה. חול הוסר גם מסביבותיה, כך שנוצר בור רחב שאִפשר גישה נוחה.
בשלב זה עבדו במים שלושה זוגות חופרים, כל זוג ליד מחפר. לאחר שלושת ימי החפירה הראשונים גרמה סערה להפסקת העבודה לכמה ימים. נותר רק שבוע להמשך החפירה. הסערה גרמה לכיסוי כמעט מלא של הספינה בחול. במשך יומיים הוסר החול שוב מן הספינה, ואפשר היה לחזור ללימוד הפרטים הקטנים ולתיעוד. בשלב זה, מפאת קוצר זמן, עבדו במים אנשים רבים. למקום הגיעו גם כריס ברנדון ובני משפחתו מאנגליה. ברנדון, ארכיטקט במקצועו וראש העמותה הבריטית לארכיאולוגיה ימית NAS, הוא אחד השרטטים המנוסים והמיומנים ביותר כיום בארכיאולוגיה התת ימית, אם לא הטוב שבהם. איתו עבדו על שרטוט הספינה ילדיו קתרין וג'יימי, שניהם צוללים ושרטטים מנוסים.
במקביל מופה האתר. לאחר שהספינה נוקתה היטב, המשאבה דממה וגרגרי החול שקעו, אפשר היה לצלם את כל פרטי הספינה. לאחר שצולמו הגשר והסיפון ושורטטו, הם פורקו על מנת לראות מה יש בפנים הספינה. בכל זמן החפירה נאספו בסלים הממצאים שנמצאו בחול שמסביב לספינה ובתוך הספינה עצמה.
שיאה של העבודה היה ביום האחרון, החל בשעות הבוקר: סדרת צילומים לאחר השקט של הלילה, מדידות אחרונות, ניקוי נוסף של הספינה, שוב צילומים ומיד אחר כך כיסוי הספינה. בשל העלות הגבוהה של הוצאת ספינה טבועה מהמים, שימורה והצגתה, ומשום שהספינה הזאת מודרנית יחסית ותרומתה למחקר כלי השיט קטנה כנראה, הוחלט שלא להוציאה מהמים אלא לכסותה בשקי חול כדי להגן עליה. במקביל מוינו הממצאים, נבדקו ואוחסנו. לאחר שהכל תועד, פורק, נשטף, מוין ונארז, אפשר היה לשבת ולהרים כוסית לכבוד סיום החפירה.
מן הספינה שרדו חלקי עץ רבים, כולל השִדרית (עמוד השדרה של הספינה, הקורה הארוכה שעליה מונחות צלעות הספינה, שאליהן מחוברים לוחות הציפוי של גוף הספינה), הסיפון, בסיס התורן, צלעות הספינה, לוחות ופרטים נוספים. מסקנות ראשונות מעלות כי הספינה נבנתה בעיקר מעצים מחטניים הגדלים במזרח הים התיכון. עוד נמצאו חבלים, מקטרות וכלי חרס, בהם קערה שלמה. סגנון הממצאים מתאים לתקופה העות'מאנית, ומבדיקות פחמן 14 של הדגימות החדשות עולה התאמה למאה ה־17.
האם זו אכן הספינה שתיאר ד'ארוויה? אולי, עדיין מוקדם לדעת.