גשר קארל: שלושים פסלים מעל הנהר

מסלול זה מוביל לאתר התיירות הדחוס ביותר בפראג, גשר קארל (Karluv Most). מגיעים אליו דרך האי החביב קמפה (Kampa) ובתי הקפה הרומנטיים, שמתחת לגשר. מתחילים בכנסיית ניקולאס הקדוש (Kostel Svateho Mikulas) בכיכר מאלוסטראנסקה (Malostranske Namesti ). הכנסייה הענקית, יצירת הבארוק החשובה ביותר בעיר, נבנתה בין 1703 ל-1761. האדריכל יליד בוואריה, כריסטוף דינצנהופר, החל בבנייה, בנו קיליאן המשיך בה, וחתנו, אנסלם לוראגו, סיים את המלאכה והוסיף את מגדל הפעמון. כיפת הכנסייה הירוקה חולשת על מאלה סטראנה, וניתן לצפות בה כמעט מכל מקום באזור.

כדאי מאוד לקנות כרטיסים לאחד הקונצרטים הנערכים כאן ולבהות בציורי הקיר, שחלק מהם נראים כמו איורים לספרי אגדות צ'כיים. שימו לב לעוגב הנפלא, שמוצרט ניגן בו בביקורו במקום ב-1787.

ביציאה פונים שמאלה ושוב שמאלה, כשהכנסייה משמאל. יש תחושה שכיכר מאלוסטראנסקה נכפית עליך, גם משום שהיא מנזקת את זרם התיירים הבאים מגשר קארל, וגם בשל הצללית המונומנטלית של כנסיית ניקולאס הקדוש. בעונת התיירות, ביום בהיר, היא נראית שוקקת חיים ומלהיבה, אך בערב חורפי היא נראית כמו רחבה מקרית בפרבר צדדי, שבמרכזה דוהרות חשמליות שכל חפצן לדרוס אתכם.

בצד הדרומי של הכיכר יש שורת מסעדות. אני ממליץ על מסעדת "שלושת כוכבי הזהב" (U Tri Zlatych Hvezd) שבמספר 8. אפשר לרדת למרתף שלה, המספק אווירה רומנטית בשפע.
כתובת: Malostranske namesti 8

הדרך המובילה מהכיכר לגשר קארל נקראת מוסטצקה (Mostecka; "רחוב הגשר"), וממשיכים בה עד שמגיעים לכניסה לבית מספר 21, שמעליה הכתובת: U Hrady (כעת יש שם סניף מקדונלדס). נכנסים שמאלה, אל הכיכר הקטנטונת, שבה פסל חמוד של נערה עירומה, על רקע בית קולנוע (יש כאן גם שירותים ציבוריים). פונים מימין לקולנוע, אל תוך מעבר מקורה.
כשהפאב מימין, ממשיכים ויורדים במדרגות אל רחבה קטנטנה, שבה בית קפה וחנות צעצועים חביבה. פונים שמאלה אל אחת הכיכרות היפות ביותר של פראג – כיכר מלטה (Maltezske Namesti).

הקיר של לנון

מגיעים אל הכיכר מצידו האחורי של פסל יוחנן המטביל, מעשה ידיו של הפַסל פרדיננד ברוֹקהוֹף. הולכים במדרכה הימנית דרומה, חולפים על פני ארמון טורבה (Turba) הקטן, שבו שוכנת כיום השגרירות היפאנית, ואחריו על פני השגרירות הדנית; ואז מתגלה לעין הארמון השכונתי החשוב – ארמון נוסטיץ (Nostic) מהמאה ה-18. אוסף התמונות שלו הוא היום חלק מהגלריה הלאומית (Narodni Galerie V Praze). מול הארמון סבים לאחור וחוזרים למרכז כיכר מלטה. מול פסלו של יוחנן המטביל פונים ימינה, ומגיעים אל כנסיית גבירתנו שמתחת לשרשרת (Panny Marie Pod Retezem). ראשיתה של הכנסייה במאה ה-12, במנזר שהיה המרכז של מסדר אבירי מלטה. המסדר הזה החל את דרכו כמסדר הוספיטאלי, שהוקם בירושלים במאה ה-11 במטרה לטפל בצליינים חולים. מאוחר יותר הוא הפך למסדר לוחם. ב-1530 קיבל המסדר מהמלך קארל החמישי את האי מלטה, ושם החל להתנוון. חבריו ישבו באי עד שנפוליאון כבש אותו ב-1798.

בכנסייה, מעל המזבח, נמצא ציורו של קארל סקרֵטה, שבו נראים הבתולה מרים ויוחנן המטביל הבאים לעזרת אבירי מלטה בקרב הימי נגד התורכים, שצרו על האי. זה היה הניצחון האחרון של המסדר הזה. משני צידי הכנסייה שוכנת שגרירות מלטה. ביציאה מהכנסייה פונים שמאלה, ומיד שוב שמאלה, אל כיכר גן מוצלת ובה שדרת עצים קטנה. מימין יש עוד ארמון קטן, שבו שוכנת השגרירות הצרפתית, ומשמאל מונומנט מעניין – הקיר של ג'ון לנון.

הקיר הזה מעולם לא היה מצבת זיכרון ללנון. תחת השלטון הקומוניסטי הוא שימש למחאה שקטה נגד המשטר. סטודנטים נהגו לבוא הנה לצייר, לכתוב ולברוח כשהגיעה המשטרה. כמה פעמים צבעו השוטרים את הקיר, והצעירים ציירו עליו שוב ושוב. לאחר "מהפכת הקטיפה" של 1989 וסוף העידן הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, התחילו התיירים לקחת מהקיר פיסות טיח למזכרת. אני מכיר מישהו שהסנטר של לנון מפאר את שולחן העבודה שלו. לפני שנים אחדות "שוחזר" הקיר, שופץ ונצבע, והוא נראה צבעוני ומלאכותי מאוד.

ממשיכים בדרך שעולה על הגשר, המוליך אל האי קמפה. זה מופרד מהגדה השמאלית של הנהר על ידי תעלה צרה, המובילה מים לטחנת הקמח הסמוכה. התעלה הזו, שהגשר נטוי מעליה, נקראת "זרם השטן" (Certovka), ויש המכנים אותה בחוצפה "ונציה הקטנה". מהגשר אפשר לראות משמאל את הגלגל שתנועתו חודשה בשנים האחרונות. כיום מניע הגלגל הזה את תעשיית התיירות, אבל בתקופה של אבירי מלטה הניעו מימי התעלה הזו טחנות קמח רבות, וגם אובני קרמיקה. מיד לאחר הגשר כדאי להביט על הבית הקטן, שהגזוזטרה שלו מעוטרת בשני פסלים. לאחר מכן נכנסים ללב האי הקטן, כשהבית מימינכם.

תעלת זרם השטן. אחד המקומות הרומנטיים בפראג

קמפה: אי בלב עיר
רק באחרונה התחילו תושבי פראג לגלות את האי קמפה. הגן הקטן (ראו בהמשך) משמש מקום כינוס לצעירים, והכיכר שחודשה בשנים האחרונות משתנה בקצב מהיר. הולכים ברחוב הרוזנובה (Hroznova) ומגיעים משמאל לכיכר קטנה. במרחק, רואים את קצהו של גשר קארל היורד אל העיר העתיקה. על הקיר מולכם שני פסלי דיוקנאות; שימו לב ליאן וֶריק החייכן, שחקן תיאטרון נודע שהתגורר כאן. ממשיכים ונכנסים לגן של קמפה.

חוזרים בדרך הקרובה לנהר, כשארמון ליכטנשטיין (Lichtenstejnsky Palac) מימין, ומיד פונים ימינה, אל הכיכר של האי קמפה, כשמול – המדרגות העולות לגשר קארל. שימו לב לבית מספר 1 משמאל, ולציור שמעל הדלת, שהעניק לבית את שמו, "בית השועל הכחול". הבית נבנה בתחילת המאה ה-17 עבור הצורף המלכותי של רודולף השני. בכיכר המעניינת הזאת יש ספסלים שרגליהם עשויות מנחשי מתכת מסוגננים. עד לפני כמה שנים היה המקום הזה כמעט נטוש. באחרונה צצים פה מסעדות ובתי קפה בקצב מסחרר.

למרות הפיתוי הרב, אל תעלו עדיין על גשר קארל, אלא עִברו מתחתיו; אבל לפני כן הביטו שמאלה כלפי מעלה, אל המראה הנפלא של המגדל שבקצה הגשר.
עוברים מתחת לגשר, לרחוב או לוז'יצקהו סמינרזֶ'ה (U Luzickeho Seminare), כאשר מסביב פזורות חנויות קטנות למזכרות, ומיד מגיעים לכיכר קטנה ללא שם, שבה כמה עצים וספסלים. הולכים במדרכה שליד הקיר השמאלי ומגיעים למספר 32, מלון "הטווס" (U Pava), שבו מסעדה מצוינת. ממשיכים לרדת ברחוב הזה, ומול מספר 40 נכנסים לגן וויז'אנובי (Vojanovy sady).
פינת השקט המופלאה הזו היתה במאה ה-17 גן מנזר הכרמליטים. שתי קפלות עדיין עומדות בתחומי הגן; אחת מהן היא הקפלה של אליהו הנביא, פטרון הכרמליטים. אם תגיעו למקום כשהקפלה פתוחה, הביטו בנטיפים ובזקיפים המלאכותיים, וכן בציורים מחיי התשבי.

בית היענים, זרם השטן
יוצאים מהגן באותה כניסה, ליד פסלו של יאן מנפומוּק (הקדוש המפוסל ביותר בפראג). פונים שמאלה, ומיד ימינה (ליד מסעדת Cerny orel), לרחוב ציהלנה (Cihelna). מיד מגיעים לכיכר הקטנה שהייתם בה קודם. לפני מספר 24 מצד שמאל נכנסים לסמטת המדרגות הצרה ביותר בפראג (ויש הטוענים באירופה כולה). אם אתם יורדים, לחצו על הכפתור מימין שיפעיל (בעזרת השם) את הרמזור, שיעצור את מי שרוצה לעלות עד שתגיעו למטה. אז מגיעים לבית יין המתיימר להיות איטלקי, "וינרנה צ'רטובקה" (Vinarna Certovka), הממוקם באחד המקומות הרומנטיים ביותר בפראג, ממש מעל תעלת "זרם השטן", כשמול נשקף המראה הנפלא של גשר קארל. עם קצת מזל, יסתובבו פה כמה ברבורים, שישלימו את התמונה (נסו לשבת ממש ליד המים).

ביציאה, תמצאו את עצמכם בכיכר הקטנה. פונים בה שמאלה, ואז פונים ימינה, לרחוב מישנסקה (Misenska), ומיד מתגלה לעין המגדל העומד בקצהו של גשר קארל. משמאל ניצב המבנה הצהוב של "בית שלושת היענים" (U Tri Pstrosu). ציור הטיח של שלושת היענים, שהעניק לבית את שמו, נעשה בתחילת המאה ה-17 בהזמנת בעל הבית דאז, יאן פוֹקס. האיש היה סוחר בנוצות יענים, בתקופה שבה לא היה כמעט חייל באירופה שלא נשא נוצה כזו על כובעו. היום פועלים בבית הזה מלון ומסעדה.

גשר קרל בשעת שקיעה. כדאי לבקר פה שוב ושוב בשעות שונות של היום והלילה

גשר הפסלים
עוקפים את המגדל ופונים שמאלה, אל העלייה לגשר קארל. גם אם אין זה הגשר הכי יפה בעולם – כפי שאני סבור – חִזרו הנה פעמים רבות, ובעיקר, וזה חשוב, נסו לעבור את החוויה הזו בשעות שונות של היום והלילה, בתקווה שבפעם הבאה יהיו על הגשר פחות תיירים. במגדל שתחתיו עברתם זה עתה יש תצוגה קטנה על תולדות הגשר וחנות מזכרות צפופה. קארל הרביעי הוא שהטיל ב-1357 על פיטר פארלר, אדריכל החצר שלו, לבנות את הגשר על חורבותיו של גשר יהודית, שהוקם בימי ואצלב הראשון. כחמישים שנה נמשכה הבנייה, והגשר הושלם רק בימיו של ואצלב הרביעי, בנו של קארל.

שלושים הפסלים המעניקים לגשר את יופיו החלו להגיע לכאן כ-300 שנים מאוחר יותר. אחדים מהם הם העתקים, והמקור נמצא ב"לאפידריוּם" (Lapidarium), אחד המבנים השייכים למוזיאון הלאומי, שבגני התערוכות ויסטאווישטה Vystaviste), מצפון לנהר הוולטבה.

אתם הולכים על הגשר ומרגישים כמה הוא יציב. על פי השמועות, צֻוו הבנאים לערבב חלמוני ביצים במלט ששימש לבנייה, לשם חיזוק הגשר. הפסל הראשון מימין הוא, כמובן, פסלו של ואצלב הקדוש (Sv. Vaclav). מיד אחריו באה קבוצת קדושים, האוספים כסף לשחרור אסירים נוצרים, שעליהם שומר תורכי עם שפם ענק, חמוש בחרב ומחזיק שוט מאחורי גבו. הדמות הזו הפכה לסמל ומכנים אותה "התורכי מפראג", או "התורכי מגשר קארל"; ועל אף שפרצופו ערמומי למדי, שמעתי אומרים: "טיפש כמו התורכי מגשר קארל". את הפסל הזה הכין פרדיננד מכסימיליאן ברוקהוף, שתשעה משלושים הפסלים שעל הגשר הם מעשה ידיו.

ממול עומד פסלו של ויטוס הקדוש (Sv. Vitah). קארל הרביעי אהב מאוד את הקדוש הזה, וקרא על שמו גם את הכנסייה הגדולה שבמבצר. הפסל הרביעי מימין, פסל אבן בהיר, נחשב ליפה בפסלי הגשר. זו הקדושה לוּיטְגָרד (Sv. Luitgarde), נזירה עיוורת, שישו הופיע לפניה, על פי עדותה, והיא נגעה בפצעיו.

מיד אחרי פסל הקדוש ניקולאס מטוֹלטינו ניצב עוד פסל מעשה ידיו של ברוקהוף – הקדושים וינסנט פרר (Sv. Vincent Ferrer) ופרוקופיוס (Sv. Procopius), ובחלקו התחתון של הפסל דמותו של הרב המבוהל, המזועזע מהצלחתו של וינסנט הקדוש בהעברת יהודים לחיק הנצרות. ליד הפסל הזה הביטו למטה, על פסלו של האביר בּרוּנצוויק (Bruncvik). הדמות הנפלאה הזו מסמלת את ההגנה על זכויותיהם של אנשי פראג, והרבה אגדות נקשרו בה.

עוברים לצד השמאלי, ממשיכים מעט ומגיעים אל פסל הקדוש יאן נפומוק (Jan Nepomuk), עטור הכוכבים (הפסל השמיני משמאל), הקדוש האהוב על תושבי פראג. נפומוק היה כומר בחצרו של ואצלב הרביעי, ועל פי האגדה פרץ בין השניים סכסוך (יש אומרים, מכיוון שהכומר לא הסכים לגלות למלך מה אמרה המלכה בווידוי). המלך ציווה לכבול אותו בשרשראות ולהשליכו לנהר. לאחר כחודש צפה גופתו שלמה וברה, ולכן ידעו הכל שנפומוק צדק. מתחת לפסל יש שני תבליטים, שאחד מהם מתאר את אקט ההשלכה (על אף שלפי התבליט, קרה הדבר בצד השני של הגשר). פסלו של יאן נפומוק מבריק, הודות למעריציו הרבים הנוגעים בפסל, ממש כמו בוהק הכוכבים שהתגלה במים במקום נפילתו; על פי האגדה, כמובן. הפסל הזה היה השני שהוצב על הגשר, כבר ב-1683.

ממשיכים לקצה הגשר, ולקראת סופו, משמאל, ניצב פסל ישו (Calvary) מוקף כתובות בעברית. הפסל הזה, הראשון שהוצב כאן באמצע המאה ה-17, מומן על ידי יהודי אחד, שאולץ לתרום את הכספים להקמתו, לאחר שהואשם בבגידה (יש גרסאות שונות לעניין כתובת ה"קדוש קדוש קדוש" המעטרת את הפסל).
בירידה מהגשר עומד פסלו של קארל הרביעי, שעל שמו נקרא הגשר. אם אתם מבקרים במקום בעונת התיירות, יש להניח שיציעו לכם לערוך סיור סירות בנהר. קבלו את ההצעה: השיט בסירות הקטנות בהחלט מומלץ, ומן הנהר מתגלים מראות יפים של הגשר – דרך יפה לסיים טיול זה.

דני קרמן הוא מאייר, סאטיריקן, מעצב, כותב מדריכי נסיעות ומרצה; ספרו "פראג – המדריך לילד המטייל" יצא בהוצאת זמורה ביתן