ג'ינס: כחול עולה

ללא קשר לכך, באותה תקופה החלו לייצר בעיר נים (Nimes) שבצרפת בד חזק, ארוג באלכסון, שנקרא סרז' (serge). אריג רך ועמיד זה היה בשימוש נרחב בקרב פועלים. לוי (לייב) שטראוס, יהודי ממוצא בווארי שהיגר לארצות הברית והחל לייצר מכנסיים בקליפורניה בעת הבהלה לזהב של 1849, הבין במהרה שלכורים דרושים בגדים עמידים, שישרדו זמן רב. לאחר שניסה לתפור בגדים מבד אוהלים החל לייבא את הסרז' דה נים
(serge de Nimes), שבשיבוש לשוני פעוט הפך לדֶנים (Denim), הכינוי המקובל בארצות הברית לסוג אריג גס, לסרבל עבודה וגם לג'ינס.

מרבית מכנסי הג'ינס עשויים מכותנה, הסיב הפופולרי ביותר בעולם, שעדיין מספק יותר חוטים מאשר כל הסיבים המודרניים המלאכותיים ביחד. כותנה מכסה 340 מיליון דונם מפני האדמה וצורכת המון מים ורבע מכלל חומרי ההדברה הרעילים שבהם משתמשים בעולם. עשרים אלף בני אדם מתים מדי שנה ועוד כמיליון חולים כתוצאה מהרעלה של מדבירי חרקים שמקורם בשדות כותנה.

כל אמריקאי מחזיק בביתו בממוצע שבעה זוגות מכנסי ג'ינס.

ב־1638 יותר ממאתיים שנה לפני שלוי שטראוס, אמו ושתי אחיותיו היגרו לארצות הברית, כבר ייצרו אורגים מיורקשייר, אנגליה, שהיגרו למסצ'וסטס, ארצות הברית, אריגים גסים מסוג ג'ין. ב־1789 ביקר נשיא ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון בבית חרושת שייצר בדי ג'ין ודֶנים במסצ'וסטס, וב־1849 הציע יצרן ניו יורקי למכירה מעילים עליונים וחליפות מג'ין כחול.

לפני שנה החליטה חברת לי קופר להוציא מחדש את מכנסי הג'ינס מהדגם "פאקיט", שמבליטים את אזור המפשעה. את הדגם ייצרו לראשונה ב־1970, ולבשו אותו כוכבי פופ ורוק כברוס ספרינגסטין וג'ון בון ג'ובי, כדי להגדיל את הנוכחות שלהם על הבמה ולהבליט את האזור המסוים בגופם. דוברת לי קופר הסבירה כי "הרעיון המקורי היה להבטיח נוחות. המכנס נועד לגברים שהיו מוכנים להציג את הנכס שלהם לראווה, אך כשהבליטה במכנס הפכה להצהרת אופנה, גילינו שהצורה של הדגם יוצרת רושם של חבילה גדולה יותר אצל הגברים. אבל בסופו של דבר, כמו במקרה של חזיית הפלא, אם אין לך הציוד מלכתחילה, הג'ינס לא יכול באמת לעזור".

בשנות השמונים של המאה העשרים עלה הביקוש לג'ינס בעשרה אחוזים בממוצע מדי שנה. חברת ליוויס הצליחה להגדיל ב־800 אחוזי את מכירת דגם 501 בעזרת השימוש ב־”I heard it
through the grapevine”  – להיט של מרווין גיי משנות השישים, שזכה לעדנה בשנות השמונים בעקבות הסרט "החברים של אלכס".

זוג מכנסי ג'ינס שיוצר ב־1890 נחשב הג'ינס העתיק ביותר ששרד. את המכנסיים מצאה אשה מקליפורניה ב־1948 במכרה כסף נטוש. היא תיקנה אותם, לבשה אותם זמן מה ואז פנתה ללוי שטראוס, שקנה ממנה את הזוג תמורת 25 דולר וכמה זוגות מכנסיים חדשים.

חברת ליוויס היא יצרנית הבגדים הגדולה ביותר בעולם. סך המכירות השנתי שלה הוא כשבעה מיליארד דולר, 71 אחוזים מהסכום באים מג'ינס ומוצריו הנלווים. תקציב הפרסום השנתי של החברה הוא 300 מיליון דולר בארצות הברית ועוד כמאתיים מיליון דולר בשאר העולם. ב־1993 היו לליוויס 700 מפעלים בשישים מדינות. ייצרו בהם מאתיים דגמים שונים של ג'ינס כחול בלבד.

בין 1984 ל־1997 גדל ערך השוק של חברת ליוויס פי 105 – כמעט כמו הגידול בערכו של ענק המחשבים מייקרוסופט. ב־1990 כל ג'ינס שני שנמכר בארצות הברית היה של ליוויס, ב־1997 רק כל ג'ינס רביעי, ובעשור האחרון השתלטה  VP(עם המותגים לי, רנגלר, ריידרס ואחרים) על יותר מרבע משוק הג'ינס האמריקאי.

CK, מותג הג'ינס של קלווין קליין שהגיח לפתע לעולם ב־1993, השתלט בתוך ארבע שנים כמעט על מחצית משוק הג'ינס של מעצבים.

רק לאחר מלחמת העולם השנייה החל לוי שטראוס למכור את מוצריו מחוץ
למערב ארצות הברית, ובעקבותיו באו המתחרים, רנגלר ולי. ג'ינס החל לככב בסרטים ובטלוויזיה ופרץ לתודעה במיוחד בעקבות הג'ינס שלבש ג'יימס דין ב"מרד הנעורים". ג'ינס הפך סמל למרד ונאסר ללבוש בבתי ספר רבים בארצות הברית. ב־1958 דיווח עיתון אמריקאי רב תפוצה כי "כתשעים אחוז מהנוער האמריקאי לובש ג'ינס בכל מקום, חוץ מאשר במיטה או בכנסייה". המוניטין הרעים – ובעקבותיו המכירות הטובות – גדלו עוד יותר בשל הפופולריות של הג'ינס בקרב דור הפרחים בשנות השישים של המאה העשרים.