גייל רובין: אמנות וצילום

גייל רובין ז"ל, נולדה ב-18.4.1938 בניו-יורק, למדה צילום והיתה לצלמת טבע מעולה. בסוף שנות ה-60 עלתה לישראל. כאן פעלה כצלמת וזכתה להכרה בינלאומית על הישגיה. ב-11.3.78 נרצחה על-ידי מחבלים כשישבה בתצפית לצילום עופות מים בבריכות הדגים של מעגן מיכאל.

נראה, כי הגיעה העת לדון בצילומי הטבע של גייל מבחינה אמנותית-מקצועית בתנאי שדיון זה מופקע מן הארוע הטראגי בו קשור שמה. התנסותנו הארוכה כמדריכים בחוגים לצילום של החברה להגנת הטבע לשמה ולזכרה של גייל למדונו כי חובבי הצילום בטבע רואים בה צלמת טבע "מקצוענית" בלבד, ולא כן.

לדעתנו, אכן אפשר לראות בגייל צלמת בעלת מיומנות גבוהה. תמונותיה הן ביטוי לשליטה מעולה בכל הקשור לצד המקצועי של הצילום. במקביל, בולטת לעין הבנתה העמוקה בתופעות הטבע. אלה הם כמובן תנאים הכרחיים שבלעדיהם לא היתה יכולה לתכנן צילומיה עד הפרט האחרון – כמעט!

ה"כמעט" עושה בעיננו את גייל לצלמת בעלת איכויות שונות מאלו איתן היא מזוהה, ושעליהן לא זכתה לקבל את הקרדיט שהיתה ראוייה לו. גייל ידעה תמיד מראש מה תוכל לצלם, היכן מתי ואיך.

אישיותה הצילומית מעניינת ביותר ואולי זו הנקודה בה אנו "מפספסים"אותה. חלק נכבד מצילומיה יהיו לכאורה חסרי ערך אם נתבונן בהם רק מנקודת מבט של צופה המעוניין במידע אודות תופעות הטבע בלבד.

לעומת זאת, אם נצפה בתמונותיה מנקודת הראות התופסת את תופעות הטבע כ"מצע" או כ"חומר" ליצירת תגובות ריגשיות הן תקבלנה משקל רב. ואכן, כך יש לראות את הטישטוש, הריטוט, החדות, הקטיעה, הכתם, הצבע, הצורה, האור (כיוונו ואיכותו) וכיו"ב, ברבים מצילומיה של גייל.

על הצלם החובב לחפש אפשרויות צילומיות שתופעות הטבע מציעות לו ולחברן לאפשרויות העומדות לרשותו מההיבט הטכני של הצילום פרח או ציפור יכולים להיות העתק סתמי של עצמם, אך גם כתם צבע אקספרסיבי שמשקלו רב דווקא מהבחינה האסתטית. חיבור רגיש ומחושב של שני המרכיבים הללו עשוי ליצור תמונות שתהיינה ביטוי להלך הרוח של הצלם, יותר מדווח גרידא.