גאורגיה – נינו הקדושה והקשר הנשי

ב-320 לספירה הגיעה נינו הקדושה לגאורגיה והפכה את הגאורגים לנוצרים. סיפורה של האומה היחידה שהפכה להיות נוצרית בזכות אישה שזור בדמויות נשיות נוספות, בהן המלכה תמרה והמכשפה מדיארה. אך סיפורה של נינו הוא נשמת אפה של ארץ יפה זו, ועקבותיו מצויים כמעט בכל מקום.

אביה של נינו, שנקרא זבולון (רמז למוצא יהודי), היה גנרל מצליח בצבא הרומי בתקופת הקיסר מקסימיאן, אלא האלוהים קרא לו והוא הפך להיות נוצרי, עזב את הכל ועבר לירושלים, שם חילק את עושרו הרב לעניים. בירושלים הוא התחבר עם דמות היסטורית ידועה – הפטריארך יובאנלוס, וזה נתן לו את אחותו סוזנה לאישה (יש אומרים שזבולון היה גם קרוב של סנט ג'ורג', הקדוש הנודע מלוד). הזוג הצעיר עבר לגור בקפדוקיה שבתורכיה ושם נולדה להם בת, נינו. כשהיתה בת 12 החליטו הוריה לחזור לירושלים, ולנטוש את הבלי העולם הזה לטובת עולם הרוח. זבולון נפרד מילדתו בדמעות והלך להתבודד כנזיר במדבר יהודה ואילו סוזנה עברה לגור במנזר המטפל בנשים חולות ונזקקות. נינו הצעירה נמסרה להשגחה והמשך חינוך בידי גבירה נכבדה מבית לחם ששמה היה שרה. בביתה היא למדה עברית, תיאולוגיה, פילוסופיה ואת כל המדעים. הפטריארך יובנאלוס ניבא לה עתיד מזהיר. הוא אמר: "אני רואה בה כוח של לביאה נעלה על כל הלביאות האחרות. נקבת הנשר יכולה לעוף גבוה יותר מהזכר. היא רואה את העולם כולו במבטה, ומיד כשתבחין בטרף תצלול כחץ מקשת ותתפשהו. בעזרת רוח הקודש חייה יהיו דומים לכך".

מנופיה המפעימים של גאורגיה. מריה, אמו של ישו, היתה אמורה להפיץ כאן את בשורת הנצרות, ומכיוון שלא הגיעה – שלחה את נינו במקומה

יום אחד, בעודה מתפללת לפני איקון של מריה, היה לה חזון בו הופיע לפניה אם האלוהים ואמרה: "לכי לך לארץ הצפון, לגאורגיה, למחוז בחירתי, והטיפי באומץ ומרץ את הבשורה לאנשים". לפי האמונה הגאורגית, לאחר מותו של ישו חילקו התלמידים ביניהם בגורלות את ארצות העולם, כל אחד נשלח להטיף את הבשורה בארץ אחרת. בחלקה של מרים נפלה גאורגיה, אלא שמסיבות שונות היא לא היתה יכולה להגיע לשם והשליחות חיכתה 300 שנה עד לזמנה של נינו. מרים קטפה ענף של גפן ועשתה ממנו צלב שמוט זרועות, היא נתנה את צלב הגפן לנינו ואמרה לה: "ענפי גפן אלו יהיו הסמל לקשר בינינו ויאפשרו לך להצליח בשליחותך". מאז ועד היום צלב ענפי הגפן הוא סמלה של גאורגיה.

תחריט מהמאה ה-19 המראה את נינו הקדושה
אוחזת בצלב הגפן

כמה ימים לאחר החזון הופיעה בירושלים נסיכה יפהפייה מאפסוס שבתורכיה, ששמה היה ריפסים, והזמינה את נינו לבוא איתה חזרה לארצה. נינו חזרה איתה לעירה של מרים ואספה סביב קבוצה של 50 נשים שהאמינו בישו ובבשורתו, אלא שיופיה של ריפסים שיגע את הקיסר באותם ימים, דיוקליטיאנוס, שרצה לשאת אותה לאישה. נינו, ריפסים ו-50 הבתולות נאלצו, בהכוונת אלוהים, לברוח לארמניה, אלא ששם הן הוצאו להורג על ידי המלך המקומי בלחץ הקיסר, ורק נינו לבדה ניצלה.

בבורחה מארמניה הגיעה נינו אל אגם מקסים בדרום גאורגיה, באזור הקווקז הנמוך, ששמו פרוואני. שם היא נחה במשך יומיים, אכלה דגים טריים וצברה כוח. אז היא נזכרה בכל מאורעות חייה עד לאותו הרגע – בנבואה של יובנאלוס ובחזון של מריה, והבינה שכל הצרות שנחתו עליה הם אלוהים מדריך אותה אל ייעודה. היא נזכרה גם בסיפור שסיפרה לה אמה המאמצת, הגבירה שרה, על כותנתו של ישו שהגיעה באורח פלאי אל מצחטה, בירת גאורגיה באותם ימים, והחליטה לעשות את דרכה לשם. באותו רגע עצמו הגיע למקום אדם אציל ונתן לה מכתב חתום בן 10 שורות המתחיל במילים אלו: "מי שמפיץ את הבשורה יפיץ גם מילים אלו. מה שאישה זו עשתה יסופר לזכרה. אין זכר או נקבה, מפני שכולכם אחד".

אגם פרוואני. כאן הבינה נינו שהצרות שרדפו אחריה הן סימן מאלוהים

נינו הגיעה למצחטה והתחברה עם קהילת היהודים במקום בראשות הכוהן אביתר ובתו צידוניה. הם סיפרו לה שבזמן הצליבה של ישו היו שני אנשים מהקהילה בירושלים לכבוד חג הפסח (היהודים בגאורגיה טוענים לקדמות מאז המאה ה-6 לפני הספירה). הם חזו בצליבה מרחוק ואחד מהם, אליעוז שמו, זכה בגורל וקיבל את גלימתו של ישו. הוא הביא אותה למצחטה, וכשהגיע קיבלה אותו בשערי העיר אחותו צידוניה, שפרצה בבכי למראה הגלימה, חיבקה אותה לחיקה ומתה בו במקום. כשבאו לקבור אותה אי אפשר היה להפריד את הגלימה ממנה והיא נקברה ביחד איתה, ועל קברה צמח עץ פלאי. הקבר נמצא באחד מבתי הקברות היהודים העתיקים בעולם.

כנסיה במצחטה, בירה העתיקה של גאורגיה. לכאן הגיעה גלימתו של ישו

הימים היו ימי אביב. הגאורגים היו פאגאניים וחגגו את ימי השמש והירח. ביום הארוך בשנה (21 ביוני) התאספו כל אנשי גאורגיה לחוג את היום הארוך השנה ולסגוד לאל ארמזי, שפסלו הוצב על גבעה המשקיפה על העיר. נינה התפללה לישו ובאמצע החגיגה התחילה סערה נוראית שהרסה את מקדש האל ארמזי ופזרה את הקהל הרב. שפחתה של המלכה ראתה את נינה מתפללת והפכה להיות חסידתה הראשונה. גם המלכה שמעה על הנס והחלה להתעניין. נינו עברה לגור בבקתה על שפת הנהר, חיה חיי דלות, מקדישה את זמנה ללימוד ולריפוי אנשים. המלכה הפכה לאחת החסידות שלה, במיוחד לאחר שנרפאה ממחלה קשה. אבל למלך היו עדיין ספקות, ויום אחד, כשצד בהרים, גמלה בלבו ההחלטה להרוג את נינה ואת כל מאמיני הדת החדשה. כעונש על מחשבותיו אלו הוא הוכה בעיוורון ותעה כעיוור באפלה. כל תפילותיו אל ארמזי והאלים האחרים לא עזרו, ורק כשפנה לאלוהיה של נינה האור חזר לעולם. המלך הפך אף הוא לחסיד של נינו והחליט לבנות כנסייה לכבוד הדת החדשה במקום שבו עמד המקדש של ארמזי שנהרס.

העמוד החי. הכנסייה נבנתה במקום בו נינו ותלמידותיה הרימו באוויר קורת עץ, שגם 200 גברים חסונים לא יכלו לה

כשבאו לבנות את הכנסייה, טבעי היה לבנות אותה על מקום קבורת גלימתו של ישו. לשם כך נכרת העץ המופלא ונעשו ממנו שש קורות לתמוך את הגג וקורה שביעית, שהיתה אמורה לסמל את מקום הקבורה. כשבאו להרים את הקורה היא נשארה דבוקה לאדמה וגם מאמציהם של 200 איש חסונים לא הואילו.

בלילה, נינו ו-12 מתלמידותיה נכנסו לפעולה. הן התפללו אל תוך השעות הקטנות של הלילה ועמדו בניסיונות שונים של חזיונות מצד השטן. לאחר שעמדו בכולם, הופיע דמות האור של ישו, והעמוד התרומם באוויר, מפיץ סביבו אור פלאי וריח מור. כשבאו בבוקר המלך ואנשיו הם התפלאו לראות את המחזה המופלא וחזו כיצד העמוד נוחת אט אט למקומו. מסיבה זאת הכנסייה נקראה "העמוד החי", ומאות שנים לאחר הקמתה עדיין הפיץ העמוד אור והזיל שרף בעל ריח מור נפלא. בכדי שלא יסנוור את המבקרים נאלצו לכסותו בבד, שכל מי שנגע בו נרפא מתחלואיו. אך בזאת לא הסתיימה הפרשה: צלב אש פלאי הופיע מדי לילה בשמי מצחטה, מוקף בכוכבים זוהרים. מדי פעם היה אחד הכוכבים עוזב ונע לכיוון זה או אחר בממלכה. נינו הסבירה למלך המופתע שהכוכבים מראים את המקומות שבהם יש להקים כנסיות ומרכזים של נצרות. אחד המקומות הללו היה עמק מיוער באזור מצחטה שנקרא בודבי.

ערוץ בודבי. נינו פרשה למנזר בעמק הירוק ושם שהתה עד סוף חייה

שמע הניסים שקרו בגאורגיה הגיע לקיסר קונסטנטינוס בביזנטיון, שהפך גם הוא לנוצרי באותו הזמן. הוא שלח את אחד הפטריארכים הטובים שלו, אאוסטטה, לגאורגיה למסד את הנצרות שם, להסמיך בישופים ודיאקונים וללמד את דרך החיים של הכנסייה. נינו הרגישה שמשימתה הושלמה ופרשה עם תלמידותיה למנזר בבודבי, שם היא עשתה ניסים רבים. עד היום ניתן לראות במקום מעיין פלאי, שפרץ מהאדמה בעקבות תפילותיה ולו תכונות מרפאות, וכן את מקום קברה. בערוב הימים, הגיעו אליה המלך מיריאן וכל אצילי הממלכה כדי להיפרד ממנה לשלום. נינה ביקשה מהמלך לא לנצר אנשים בכוח החרב, אלא רק בכוח האהבה.

נינו הטיפה לגברים ונשים, אצילים ועניים, אבל הקשר הנשי שסביבה הוא לב העניין. את בשורתה האחרונה למלך היא שלחה דרך המלכה סוג'י, שרכבה למצחטה על חמור ובהגיעה למקום ראתה שהנהר עלה על גדותיו ואי אפשר לחצות אל העיר. המלכה התפללה, הצטלבה עם צלב שריגי הגפן, וראה זה פלא – המים נחצו והמלכה עברה בחרבה.

עוד על טיול בגאורגיה