בריסל – החיים הטובים

שרלוט מחליקה כפפה אפורה על כף ידה הימנית ופותחת את הקופסה השטוחה. בשתי אצבעות היא מוציאה ריבועים קטנים ומסדרת אותם בקפידה על מגש לבן משל היו אבני חן יקרות. היא מסתובבת בינינו ומחלקת ריבוע לכל משתתף. אבל למרות הדחף למהר להכניס את הממתק המעודן לפה, אנחנו מתבקשים לחכות לספירה ולפעול על פי ההוראות: אחת, שתיים, שלוש… אנחנו אוטמים את הנחיריים ומכניסים את השוקולד לפה. ארבע, חמש, שש… אנחנו משחררים את האף, נושמים עמוק ונוגסים. ניחוח קסום ממלא את חלל הפה. פטל? אוכמניות? דובדבן שחור? כולנו פספסנו. אלו סיגליות שנקטפו בדרום צרפת, הובאו לבריסל והוכנסו לתוך תערובת השוקולד של פייר מרקוליני.

טעימות שוקולד בחנות הדגל של מרקוליני, מהשוקולטיירים הטובים בבלגיה, היא רק אחד מהתענוגות הגסטרונומיים שבריסל מציעה לחובבי החיים הטובים. מאז ומתמיד בריסל נודעה במסעדות המשובחות שלה, אבל בשנים האחרונות, ככל שהעיר הופכת יותר ויותר קוסמופוליטית, כך גם המטבח שלה. ברחבי בריסל נפתחות מסעדות אתניות מעולות לצד מסעדות המתמחות בבישול איטי, טרנד שהחל בצפון איטליה והתפשט לרחבי אירופה, עם אחיזה נאה בבריסל. אבל על כך בהמשך.

השתקפויות בחלון הראווה של מרקוליני בכיכר סבלון. משמאל – לבבות השוקולד המופלאים | צילום: רותם בר כהן

עכשיו אנחנו בקומה השלישית של מרקוליני בכיכר סבלון הגדולה (Grand Sablon). בקומות מתחתינו מחליפים את תפאורת הקיץ לתפאורה סתווית, ואנחנו מגלים שני דברים: האחד, שיפן היא אחד השווקים הגדולים והנלהבים ביותר של מוצרי מרקוליני וכאות הוקרה השוקולטייר עיצב סדרת שוקולדים במיוחד עבור היפנים – לבבות קטנים ושמנמנים ממולאים בגנאש, הממתק המושלם גם למי שנולד רחוק מאוד מיפן. והדבר השני, שלא כל שוקולד קטן ממולא הוא פרלין. פרלין, כך מתברר, תמיד מכיל בסיס אגוזי (שקדים, אגוזי לוז, אגוזי מלך וכדומה). במרקוליני מייבאים את האגוזים מחבל פיימונטה שבצפון איטליה ומצוותים אותם עם ופל דקיק מקמפר בצרפת, פולי הקקאו מגיעים ממטע באקוודור, והתוצאה – חגיגה בינלאומית משמחת במיוחד. השוקולדים הממולאים האחרים שאנחנו טועמים, ושאינם על בסיס אגוזים, הם למעשה גנאש או קרמל. טעים לא פחות. (כתובת: Rue des Minimes 1, אתר אינטרנט).

הגרסה של פייר מרקוליני לפתיתי שלג במהדורה מיוחדת לקראת חג המולד | צילום: רותם בר כהן

כלב מעורב וילד משתין

הגראן פלאס (Grand Place), הכיכר המרכזית המרהיבה של בריסל, נשארת מחוץ למסלול הטיול שלי הפעם. כך גם המקומות התיירותיים האחרים של העיר. אני משוטטת עם פייר, יליד בריסל ואחד מאוהביה הגדולים, שמראה לי למה דווקא בעיר הזאת, שעברה פיגועי טרור קשים כמה חודשים לפני הביקור שלי, השנאה לא מעוורת והקיטוב בין חלקי האוכלוסייה השונים הרבה פחות מורגש מאשר במקומות מוכי טרור אחרים. את השורשים לאווירה הנינוחה השוררת בבריסל, גם אחרי האירועים הטראומטיים האחרונים, אפשר אולי למצוא בשם שתושבי העיר מכנים את עצמם – זינקה, על שם כלבי רחוב ששוטטו כאן במאה ה-19. מי שמכנה את עצמו על שם כלב מעורב ובוחר בפסל של ילד משתין כסמל העיר, אפשר לומר בבטחה שאין בו קורטוב של התנשאות ויש בו יותר משמץ של הומור עצמי.

כיכר סבלון הקטנה, פנינה אמיתית, ירוקה ומוצלת | צילום: visitbrussels.be

יצאנו מכיכר סבלון הגדולה, חלפנו על פני הקתדרלה הגותית מרובת העיטורים אל כיכר סבלון הקטנה (Petit Sablon), פנינה אמיתית, ירוקה ומוצלת, המוקפת ב-48 פסלים קטנים הניצבים על עמודים, כל פסל מייצג גילדה אחרת: גילדת השענים, גילדת הרצפים וכן הלאה. מסבלון קחו את חשמלית מס' 92 עד לתחנת Vanderkindere. משם לכו לאורך רחוב וינסטון צ'רצ'יל. המרחק לכיכר צ'רצ'יל קצר, אבל קחו את הזמן: משני צדי הרחוב יש דוגמאות שובות לב לאדריכלות אר-נובו ואר-דקו, שני סגנונות הנפוצים בבריסל.

מעקות בסגנון אר-נובו, מהתגליות המקסימות למי שלוקח את הזמן להביט על הבתים | צילום: visitbrussels.be

האר-נובו (Art Nouveau) הוא זרם עיצובי שהתפתח במחצית השנייה של המאה ה-19 והשפיע על האמנות, האדריכלות והאופנה של התקופה, זרם האר-דקו (Art Déco) הגיע לשיאו בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. ראוי להתעכב בחזית הבניינים ברחוב וינסטון צ'רצ'יל ולבחון את הפרטים הקטנים: הסורגים שעל החלונות, המרפסות, המעקות, אפילו מתקן קטן לניקוי נעליים מעוצב להפליא התגלה בכניסה לאחד הבתים. אף בניין כאן לא מפורסם ולא מופיע במדריכי תיירות, אלו בתי מגורים רגילים לגמרי, מה שהופך את השיטוט בשדרה הרחבה למענג עוד יותר.

הבית שבו הייתי גרה בשמחה

מכיכר צ'רצ'יל (תזהו אותה על פי פסלו של המנהיג הבריטי) חפשו את הדגל האדום-ירוק המסמן כי לפניכם אתר תיירותי מעניין. פנו בעקבותיו אל רחוב Léo Errera ומיד תרגישו כאילו יצאתם מהעיר ואתם נמצאים בכפר קטן. הבתים הפרטיים מוקפים בגינות ירוקות, הרחובות שקטים והאווירה כפרית ונינוחה. במספר 41 תמצאו את אחד המקומות המרנינים בבריסל, שרוב התיירים מעולם לא שמעו עליו.

מוזיאון ואן ביורן (Van Buuren Museum) שימש כבית מגוריהם של איש העסקים האמיד דוד ואן ביורן ואשתו אליס, שעברו להתגורר כאן ב-1928. מבחוץ, הווילה הפרטית מעוצבת כבית הולנדי טיפוסי, בפנים, זהו אוצר אר-דקו אמיתי, עם רהיטים, שטיחים ויצירות אמנות של מעצבים בלגים, צרפתים והולנדים, שכל אחד תרם משהו מכישרונו. בהשוואה לבתים של עשירים בני ימינו, המקום צנוע למדי עם מספר החדרים ההולם בדיוק את צרכי בעלי הבית – בני הזוג, שהיו חסרי ילדים, הסתפקו בחדר שינה אחד, לעצמם. ומה עשו אורחים שרצו להישאר ליותר מיום אחד? לנו בבית מלון, כמובן.

בית ואן ביורן. מבחוץ הוא נראה כבית הולנדי טיפוסי, בפנים הוא מעוצב בסגנון אר-דקו מרהיב | צילום: visitbrussels.be

כשנכנסתי מחדר האוכל אל הסלון, המחולק לשלושה אזורי ישיבה אינטימיים, כל אחד באופי שונה, נשמתי נעצרה לרגע. "הייתי גרה פה בשמחה", חשבתי לעצמי בלב, אבל כנראה אמרתי את המילים בקול רם כי אחת המבקרות האחרות במקום ענתה בחיוך, "גם אני". ומה הפלא? מלבד הרהיטים המושלמים במידותיהם, מכל חלון בסלון נשקפים הגנים היפהפיים, שהם בהחלט גולת הכותרת של הביקור כאן.

הגנים רחבי ידיים באופן יוצא דופן, גם כשמדובר במשפחה אמידה במיוחד, והם מחולקים לסגנונות שונים: יש כאן גן יפני וגן אנגלי, גן צרפתי ומבוך שיחים ענקי שאפשר ללכת לאיבוד בו בקלות, גן רומנטי שהשיחים בו מעוצבים בצורת לבבות עם פרחים אדומים במרכז, מדשאות מוקפות בעצים עצומי ממדים ובכל מקום אפשר לראות עבודות אמנות – פסלים שבעלת הבית מיקמה ברחבי הגנים ועבודות מינימליסטיות מעוררות מחשבות של אמנים צעירים המציגים כאן בתערוכות מתחלפות (כתובת: Avenue Léo Errera 41, המקום פתוח למבקרים בין השעות 14:00 ל-17:00, סגור בימי שלישי. אתר אינטרנט).

פינת חמד בגנים של בית ואן ביורן | צילום: רותם בר כהן

ביצה בלתי נשכחת ב-63 מעלות

בחיים יש כל מיני רגעים קטנים של אושר, שמתגנבים במפתיע, ללא הכנה מוקדמת. מעולם לא חשבתי שרגע כזה יקרה לי דווקא בגלל ביצה… קולונל (Colonel), מסעדת בשרים טרנדית, שנפתחה לפני פחות משנתיים, הפכה כמעט מיד להצלחה מסחררת. לטבעונים מוטב להדיר את רגליהם, אבל חובבי בשר יחגגו כאן, עם אפשרות לבחור את הנתח הרצוי ואת משקלו מתוך חלקי פרה המונחים במקרר התצוגה (אין דרך לייפות את המציאות, אם אתם מתקשים לראות את הבשר שלכם במצבו שלפני הבישול, דלגו על ביקור במקרר ובחרו מתוך התפריט).

מסעדת קולונל. אוהבי בשר יכולים לבחור את הנתח המועדף מתוך מקרר הבשרים | צילום: רותם בר כהן

למנה ראשונה הזמנו שנינו מנה זהה, שהתגלתה לא רק כגולת הכותרת של הארוחה, אלא גם כגולת הכותרת הגסטרונומית של השהות בבריסל. ביצה אורגנית, שנשלקה ב-63 מעלות בדיוק, הונחה על לביבת תפוחי אדמה שמנמנה ורכה ועוטרה בשבבי כמהין וברוטב של פטריות בר. אם לא היינו בוחרים מראש בנתח בשר למנה העיקרית, הייתי מזמינה את הביצה המושלמת גם למנה עיקרית וגם לקינוח… הסטייק היה מצוין, ירקות השורש שבאו איתו מעולים, היין שליווה את הארוחה משובח והקפה חזק ומעורר כמו שצריך. אבל הביצה של הקולונל צצה ועלתה בזיכרון גם אחרי שגלגלי המטוס נגעו במסלול הנחיתה בנתב"ג. ביום שמש יפה נעים במיוחד לשבת בחוץ, בסמטה היפה, מול חנות הפרחים. מנות ראשונות 24-16 אירו, מנות עיקריות 30-18 אירו, קינוחים 14-10 אירו. כתובת: Rue Jean Stas 24, אתר אינטרנט. המקום עמוס תמיד, מומלץ להזמין מקום מראש גם לארוחת צהריים.

ביצה אורגנית שנשלקה ב-63 מעלות במסעדת קולונל הטרנדית | צילום: רותם בר כהן

פיטר פן בפארק

את זכרה של הביצה כמעט הצליחה למחוק קערת מולים מופלאים אצל ג'ף, אבל עוד לפני זה, צריך לשרוף את הקלוריות, אז יצאנו לטיול רגלי. חזרנו למקורות, לכיכר סבלון הגדולה, ומשם שוב לסבלון הקטנה וממנה לפארק אגמון (Egmont), פארק עירוני מקסים, עם מדשאות רחבות ידיים שמזמינות לפרוש שמיכה או סתם לרבוץ על הדשא עם ספר טוב ואם התמזל מזלכם – בחברת אהוב יקר. ותרו על בית הקפה שבפארק, למרות מיקומו האטרקטיבי, השירות יעמיד במבחן את עצביהם גם של הסבלנים שבסועדים, אבל אל תדלגו על הפסל המתוק של פיטר פן, מתנה מילדי לונדון לילדי בריסל אחרי מלחמת העולם הראשונה (כתובת: Rue du Grand Cerf).

פארק אגמון, פינה ירוקה בלב העיר | צילום: visitbrussels.be

שני צעדים מהפארק ואתם שוב בלב הסואן של העיר, עם מלון רב קומות בעל השם האניגמטי The Hotel (אומרים שהנוף הנשקף מהחדרים מדהים, קל לדמיין זאת כשרואים את מיקומו ואת מספר קומותיו) וחנויות אופנתיות. אבל העיניים נמשכו לכיוון המרפסת שלפני בית המשפט (Palais de Justice), משם נשקף מראה שובה לב של העיר התחתית.

מרפסת התצפית שלפני בית המשפט, משמאל – המעלית לשכונת מרולה | צילום: pbombaert / Shutterstock

אחרי הצילומים הנדרשים של גגות הבתים, ירדנו במעלית שקופה אל שכונת מרולה (Marolles) הרב תרבותית, שבמרכזה נמצא שוק פשפשים נהדר שפשוט לא כדאי להחמיץ. גם הסניף החדש של Noordzee, רשת מסעדות דגים ומאכלי ים מצוינת, שנפתח לאחרונה למרגלות המעלית מפתה. אבל אנחנו, שהיינו כמה פעמים בעבר בשוק הזה וגם אכלנו בסניף המקורי של נורדזי, בכיכר סנט קתרין, המשכנו הלאה אל ביסטרו ג'ף (Jef), המתמחה בבישול איטי.

בשוק הפשפשים של מרולה תמיד תמצאו משהו מפתיע | צילום: Christian Mueller/Shutterstock

לאט, עם חברים

טרנד הבישול האיטי, slow food, צובר תאוצה בשנים האחרונות, גם בבריסל. זהו מטבח הדוגל בשימוש במוצרים מקומיים, הגדלים כמה שיותר קרוב למקום בו הם מבושלים, תמיד עונתיים וכמעט תמיד אורגניים – מירקות ודגנים ועד יין המיוצר מענבים אורגניים. גם הוגנות משחקת תפקיד חשוב, הן בתמחור והן ביחס לעובדים (לא רק במסעדה עצמה, גם במקומות שבהם מייצרים את המזון). נאמנים לשם, שהוא היפוכו של אוכל מהיר דוגמת זה שתמצאו במקדונלד'ס, מוצרים של ענקיות בינלאומיות לא עוברים את המפתן. קוקה קולה? ממש לא. במקום זה יציעו לכם לשתות מיץ טבעי.

ארוחת צהריים עם חברים בג'ף, מסעדה של אוכל איטי | צילום: רותם בר כהן

המילה "איטי" שמופיעה בשם, באה לידי ביטוי גם בקצב. אם אתם ממהרים, חפשו מקום אחר. בג'ף התפריט היומי רשום על לוח ענק שהמלצר מציב סמוך לשולחן שלכם. האוכל משקף את מה שהיה טרי הבוקר בשוק ומה שהשף ליקט מפה ומשם בדרכו לעבודה. טעים? מאוד. ויותר מהטעמים הנהדרים, האווירה בג'ף עושה חשק לעבור לגור בשכונה. בשולחן לידנו יושב ג'ין המלר מ-Moeder Lambic, הבר הטוב ביותר בבריסל עם 40 סוגים של בירות מהחבית, כולן ממבשלות מקומיות (כתובת: 8 Place Fontainas, אתר אינטרנט). בשולחן אחר יושב בעל חנות התקליטים, תקליטי ויניל כמובן, הנמצאת במורד הרחוב, אביו של המלצר נכנס עם שני בקבוקי יין, אחד בכל יד, בריקוד קטן ובצהלה גדולה.

כולם מכירים פה את כולם, כולם מתחבקים בחום כאילו לא נפגשו שנים (סביר להניח שראו זה את זה הבוקר או אתמול בערב), הארוחה מתנהלת בקצב איטי, בנחת, בין מנה למנה יוצאים לעשן סיגריה בחוץ או לפטפט עם חבר שעובר ברחוב, חוזרים, שותים עוד קצת יין אורגני, יוצאים, חוזרים, מתחבקים, מרימים כוסית לחיי משהו או מישהו. גם לתיירת לרגע כמוני קל להיסחף לחברותא הנעימה, לדמיין שזה עתה חזרתי מקניות בשוק ועוד מעט אלך לבקר חברים שגרים ברחוב הסמוך. * למרבה הצער, מאז כתיבת שורות אלו, ביסטרו ג'ף נסגר, אבל באזור יש עוד הרבה מסעדות שכונתיות נעימות, שאפשר להעביר בהן בנחת שעות נעימות וטעימות.

ציור קיר בשכונת מרולה | צילום: רותם בר כהן

בערב הלכנו לפארק רויאל (Parc Royale), הפארק הגדול והיפה מול ארמון המלך, שם מתקיים כל שנה בספטמבר פסטיבל EAT, הגרסה הבריסלית ל"טעם העיר" שלנו. באוהלים לבנים הוצבו דוכני אוכל, חלקם של שפים מקומיים נחשבים, אחרים של מסעדות בינלאומיות, לצד דוכנים של יינות צרפתיים ממחוז בורדו (השנה הפסטיבל עמד בסימן B2B – מבריסל לבורדו). המבקרים, מצוידים בתיק קטן עם ג'יטונים וכוס יין ריקה, שוטטו בנחת, בוחרים מנה כזאת או אחרת ובעיקר טועמים יינות רבים ומגוונים. סיום הולם לשלושה ימים של שכרון חושים בעיר שהתגלתה הכי רחוק מהדימוי האפרפר שרבים מדביקים לה.

מה להביא מבריסל?

שוקולד, כמובן. אם כסף הוא לא העניין, קנו קופסת לבבות של מרקוליני ואל תתנו לצבעים העליזים לבלבל אתכם, ממש לא מדובר בממתקים לילדים. 36 אירו לקופסה של 25 לבבות בטעמים שונים; 33 אירו ל-25 לבבות אדומים (בטעם פטל).

הצעה למתנה: עוגיות ספקולוס של ג'נרוס, מחומרים אורגניים וללא גלוטן | צילום: קלואי גרמנטייר

אם יש לכם בבית מישהו שסובל מאלרגיה לגלוטן פנקו אותו בעוגיות הנפלאות של Generous. אפשר למצוא אותן במעדניות, בחנויות בריאות ולפעמים גם בסופרמרקטים רגילים. העוגיות הקטנות, שארוזות בשקיות קרטון מלבבות, נעשות בעבודת יד במפעל זעיר בפאתי בריסל מחומרים אורגניים ונטולי גלוטן. יש כמה טעמים – וניל, לימון, שוקולד, אבל החביבות עלי מכולן הן עוגיות הספקולוס המתובלות בג'ינג'ר וקינמון (חשבו על לוטוס ההולנדיות כנקודת מוצא אבל רק כנקודת מוצא…), שמשאירות טעם של עוד. ועוד. וממש לא חייבים להיות אלרגיים לגלוטן כדי ליהנות מהן.

בתמונה הפותחת: כיכר סבלון והקתדרלה הגותית | צילום: Jordan Tan/Shutterstock

מפת בריסל – מכיכר סבלון (מסומנת במפה) אפשר להגיע בקלות לכל המקומות המוזכרים:

הכותבת היתה אורחת של www.investinbrussels.be ושל לשכת התיירות של בריסל www.visitbrussels.be