בעקבות אדמוניות החורש

• התאמת המסלול: למשפחות

• קושי המסלול: קל

• אורך המסלול: שבעה קילומטרים

• משך המסלול: שלוש שעות

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 2, "הגליל העליון"

• הגעה מצומת עמיעד: בצומת עמיעד נפנה מערבה בכביש 85. כעבור שבעה קילומטרים נגיע אל פניה ימינה (צומת חנניה) לעבר צפת. נפנה בכביש מפותל ותלול (מספר 866). נחלוף על-פני פרוד, אמירים, שפר, בית שמאי ונגיע אל צומת מירון בה נפנה שמאלה (לעבר סאסא), בכביש מס' 89. בפאתי גוש חלב עושה הכביש תפנית חדה שמאלה, יורד ועולה שוב אל צומת חירם. אנחנו ממשיכים ישר, מתעלמים מהפניות ימינה. פנינו מועדות אל פסגת הר מירון. השילוט ברור. נחלוף על-פני פניה נוספת ימינה, לחורפיש, על-פני בית ספר שדה הר מירון ונעפיל אל ההר. בסמוך לפסגה ישנו מגרש חניה גדול.

• ציוד נדרש: נעלי הליכה, כובע, שני ליטר מים לאדם, קרם הגנה, משקפי שמש, צידה לדרך.

• המסלול הלוך-חזור, אין צורך בהקפצת רכבים. הכניסה לשמורת מירון אינה כרוכה בתשלום.

מקצהו הדרומי של מגרש החניה נתחיל ללכת בדרך עפר שסימונה כחול (ומקביל אליה שביל ישראל שסימונו כחול, כתום, לבן). כעבור חצי קילומטר נגיע אל גבעה שבה פזורים שרידים דלים של יישוב ישן. במקום התיישבו בני משפחת ב"ק מצפת. משפחה זו הייתה חלוצה בעניינים רבים, כך גם בנושא ההתיישבות החקלאית. לאחר רעש האדמה הקשה שפקד את הארץ ופגע קשה גם בבית הדפוס שלהם בצפת, עברו לגור פה, על שרידי הכפר הנטוש ג'רמק. בשל ייחודיות המקום באו לכאן משה ויהודית מונטיפיורי במיוחד כדי לבקרם. לא אחת נפגוש כאן רועים על עדריהם, שמגיעים מהכפר הסמוך בית-ג'אן כדי לשתות ממי בורות המים.

פריחת עץ תפוח. תוספת אביבית למראות היפים | צילום: יותם יעקבסון

נמשיך בדרך העפר לרכב (הכניסה ברגל בלבד!), שממשיכה לכיוון דרום מזרח. סימונה הופך ירוק. מימיננו נשקף נוף לעבר גוש הרי מירון הדרומי והכפר בית-ג'אן. משמאלנו חורש טבעי יפה. אם נסתכל בצל העצים לבטח נוכל לפגוש את סחלבן החורש הפורח בעונה זו. מיד לאחר שנחלוף על פני לוע של הוטה (בור עמוק פתוח בסלע), נצא אל שטחים מעובדים של בית-ג'אן. בעונה זו יפה כאן במיוחד: עצי התפוח נמצאים בשיא פריחתם. אלמלא הגדרות העשויות ביצירתיות רבה ממקררים ישנים ושאר אינסטרומנטים, אפשר היה לחשוב שאנו נמצאים בתפאורה שהוכנה במיוחד לשיר השירים. כשנגיע אל קצה בקעה קטנה (במקום אנדרטה דרוזית), בה נמצא אגם עונתי קטן, נפרד משביל ישראל ונמשיך ימינה בדרך הרכב המסומנת ירוק. לאחר קילומטר נגיע לצומת נוספת. אנו פונים בה ימינה, עדיין אחרי הירוק (שמקיף אותנו מכל עבר). בצומת השבילים אליה מגיעים כעבור 500 מטר, בסמוך לעין זקן, נפרדים מהסימון הירוק (הנצמד כאן לשביל צר הפונה ימינה וגולש במורד נחל כזיב) וממשיכים בדרך העפר הרחבה שסימונה הופך כחול. הדרך נמשכת לאורך אותו קו גובה וחוצה ערוץ קטן בסמוך לעין זקן (מעיין קטן הנמצא כמה מטרים מתחת לשביל). כעבור חצי קילומטר, בפעם הבאה שהדרך חוצה ערוץ בסדר גודל דומה, נשים לב לשביל שחור הפונה שמאלה.

נותיר מאחור את שבילי הרכב ונצעד בבטחה בשביל הצר אל מעבה היער. הרבה מראות יפים ממתינים לנו כאן. לבלוב מכל פינה ושפע פריחה, שאמנם ליוו אותנו לאורך כל הדרך, אבל כאן גולת הכותרת היא פריחת אדמונית החורש. ברום הרי מירון ישנן כמה נקודות בודדות שמשמשות כבית הגידול היחידי בארץ לפרח נפלא זה. שמו מרמז על תכונתו: חבוי בין עצים, אולם תכונותיו האחרות – הצבע והגודל, מחפות על כל האפרוריות שמשתמעת ממיקומו תחת העצים. קוטר הפרח של האדמונית הוא כעשרה סנטימטרים וצבעה אדום בוהק. במרכזה עמוד עלי מפואר וכמה דורים של אבקנים צהובים. חשוב שנזכור כי אדמונית החורש היא מצמחי הבר הנדירים והמוגנים במדינה ולכן חשוב מאוד לשמור עליה מכל פגע. לאחר שהתבשמנו כהוגן, ולא מיין, לא נותר אלא לשוב על עקבותינו. ואם נדמה לרגע שהחזרה באותה דרך משעממת, הרי שבמהרה נגלה שלא כך הוא, במיוחד לא בעונה הזו!

דרך אחרת, קצרה יותר, להגיע אל האדמוניות, עולה מכיוון הכפר בית ג'אן. אורך המסלול המעגלי כשלושה קילומטרים וחצי. כדי להגיע אליו יש לנסוע מכרמיאל מזרחה בכביש מס' 85. בצומת רמה פונים שמאלה (צפונה) לרמה. חוצים את הכפר וממשיכים לעבר הכפרים בית-ג'אן ופקיעין (כביש מס' 864). הכביש מתפתל ועולה במעלה המתלול עד לכפר הדרוזי בית ג'אן. בסמוך לכניסה לכפר נפרדים מהדרך המסומנת שחור, ועוקבים אחר הדרך המסומנת כחול – לעבר הר הלל. חולפים על פני אתר המזבלה וממשיכים הלאה אל תוך השמורה. כעבור שני קילומטרים מגיעים להתפצלות דרכים. האחת, מסומנת ירוק, מובילה דרומה להר כפיר, והשנייה, מסומנת בכחול, מובילה שמאלה להר הלל ובה נשוב. לאחר הפניה לדרך הירוקה, לעבר הר כפיר, נגיע כעבור כשני קילומטרים לחניון מוסדר שממנו יוצא שביל ברור, מסומן שחור, שמאלה אל אזור הפריחה של האדמוניות. השביל הצר העובר בחורש ים תיכוני יפהפה מעפיל על שולי הר הלל וגולש אל מורדותיו הצופניים. השביל השחור מסתיים במפגש עם דרך הרכב המסומנת כחול. פונים בה שמאלה ובמפגש עם הדרך הירוקה שמאלה, אז נותרים שני קילומטר הליכה חזרה אל עבר נקודת ההתחלה.