בלגיה – ממזרח תיפתח הטובה

בבוקר, כשקרני השמש הראשונות מלטפות את העשב הלח, אני פותחת את חלון החדר ולא מצליחה להכיל את כל היופי מסביבי. ירוק בהיר, ירוק כהה וכל הגוונים שבאמצע, מדשאות שבקצוות שלהן מתעגלות גבעות מנוקדות בעצי יער ענקיים, גשר עץ קטן, וממש למרגלות החלון – נחל, שקולות הפכפוך שלו מתערבים בציוצי הציפורים למנגינת בוקר ערבה מעין כמותה. אני יודעת שאם אצא מהחדר, ארד במדרגות העץ ואלך ימינה בשביל, אוכל לראות את הסוסים הקטנים (סייחים איסלנדים, אומרת רות) רועים במורד הגבעה. אם יש גן עדן, יש סיכוי שהוא נראה כך, או לפחות נשמע ומריח כך.

הנוף מחלון החדר בג'יט (בית אירוח כפרי). אינספור גוונים של ירוק

בלגיה אולי אינה נתפסת כגן עדן עלי אדמות, אבל יש בה פינות כל כך שלוות וירוקות, שלבאים ממדינה דלת מים ונטולת יערות עבותים, קשה להישאר אדישים למראה הגבעות המתגלגלות, מנוקדות בפרות שמנמנות ובבתי חווה עתיקים. הנוסע בכבישים הצרים, שעוברים בין כפרים קטנים, אשר בתיהם מעוטרים באדניות פורחות ובגינות פורחות לא פחות, מרגיש כאילו נכנס בטעות למכונת זמן ונזרק היישר לתוך ציור של ברויגל.

נופי הקנטונים המזרחיים של ולוניה: גבעות ירוקות, בתי חווה עתיקים והמון שלווה

אחרי כמה טיולים קודמים ומוצלחים מאוד בארדנים, הגיע הזמן להכיר אזור חדש – הקנטונים המזרחיים (Cantons de l'Est), אזור הסמוך לגבול עם גרמניה ואשר תושביו דוברים גרמנית. הפעם דילגנו על בריסל האהובה, הדרמנו ללייז' ומשם מזרחה. ומיד התאהבתי מחדש. בשלב זה נחוץ גילוי נאות: בלגיה נכנסה לי ללב עוד בביקור הראשון שלי, ומאז אני חוזרת אליה שוב ושוב ובכל פעם מתאהבת עוד יותר. בנופים הירוקים, בכפרים הקטנים, בשווקים המקומיים, באוכל הנפלא, שלא נופל במאום מהמטבח הצרפתי (ולעיתים קרובות אף עולה עליו), ובעיקר באנשים. הבלגים, כמו שאומר ידידי פייר מבריסל, לא עושים עניין ולא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות.

ביום ראשון גודשים תושבי האזור את כיכר השוק של הכפר אובל. מי שלא קונה, יושב בקפה המקומי

הדרך הטובה ביותר להכיר את נופי ולוניה ואת הטבע שלה היא להתמקם בג'יט (Gîte, בית כפרי), הגרסה המקומית לצימר. קצת כמו צימר, אבל שונה לגמרי. בדומה למלונות, גם בתי הנופש הכפריים הללו מדורגים – יש בהם בסיסיים למדי ויש מאובזרים ומפנקים עד מאוד. אלה וגם אלה מכילים כמה חדרי שינה, סלון, מטבח, גינה וכן הלאה, ובשונה מכפרי הנופש המוכרים לתייר הישראלי – כל בית כפרי שכזה שייך למשפחה אחרת והוא עומד בפני עצמו, בלב כפר (אמיתי, לא כפר נופש) או באמצע הטבע הירוק, ואין כל קשר בין בינו לבתי נופש אחרים. הבתים הללו פזורים בכל רחבי הארדנים, במיקומים כפריים מקסימים, והגדלים השונים מאפשרים לבחור בית שיתאים רק למשפחה שלכם או כזה שיאכלס כמה משפחות או קבוצה גדולה של חברים.

טיול כאן הוא כמו להיכנס לתוך ציור של ברויגל

ואיך תדעו למצוא את המקום המתאים ביותר מבחינת גודל, רמת אבזור, מיקום ומחיר? חברת Ardennes-Etape מרכזת רשימה של מאות בתי נופש כפריים שכאלה ודרך אתר האינטרנט שלה תוכלו לבחור את המקום האידיאלי עבורכם – מקוטג' מתוק ועד אחוזה מרשימה ורחבת ידיים. כל אחד מהבתים המיוצגים על ידי החברה נבדק באופן אישי כדי לוודא שהוא עומד בסטנדרטים ובדרישות. מי שמתארח באחד מבתי הנופש הללו מקבל כרטיס הנחות, Ardennes Pass, למבחר אטרקציות בארדנים, מפה של האזור, והכי חשוב – ספר שמפרט מה אפשר לעשות בסביבה, כולל אטרקציות שלא מופיעות במדריכי התיירים הסטנדרטיים. יש לכם שאלה או רוצים להתייעץ? השירות הטלפוני של החברה עומד לרשותכם שבעה ימים בשבוע (32-80-292400). כדאי רק לשים לב שהמחיר הבסיסי אינו כולל סדינים ומגבות – אפשר להזמין בתוספת מחיר או להביא איתכם מהבית.

הג'יט שלנו, שהתואר אחוזה קטן עליו בכמה מידות. אפשר לשכור בית כפרי שמתאים למשפחה אחת, לכמה משפחות שרוצות לנפוש ביחד או לקבוצה גדולה של חברים | צילום: רותם בר כהן

הג'יט שלנו, שהיה לא פחות ממושלם, נמצא בקצה העליון של הרשימה. Boukai Moulin, שמו, והתואר אחוזה קטן עליו בכמה מידות. מדובר בנחלה עצומת ממדים, הכוללת כביש גישה פרטי המתפתל לאורך קילומטר בלב היער לפני שהוא מגיע לבית אבן עתיק, ששופץ להפליא, ובו שבעה חדרי שינה שכל אחד מהם מעוצב ומרוהט באופן שונה ולכולם יש חדר אמבטיה צמוד. אבל זאת רק ההתחלה. הבית כולל גם סלון נעים, חדר טלוויזיה, חדר קולנוע עם מסך ומקרן, מטבח מצויד להפליא (כולל מדיח כלים, ויש גם מכונת כביסה ומייבש), אזור חיצוני לברביקיו עם גריל, שולחנות וכיסאות, מדשאות שיכולות להכיל בנוחות מגרש כדורגל אחד או שניים, אגם מלאכותי קטן, נחל אמיתי שזורם לו בנחת ואפשר ללכת לאורכו לטיול רגלי, אזור מסודר להדלקת מדורה, עם בולי עץ לישיבה. בנוסף לבניין המרכזי יש עוד שני בתי אבן עתיקים, שאחד מהם הפך לבית תפנוקים, עם בריכת שחייה פנימית מחוממת, סאונה, מקלחת ענקית ומרפסת התרגעות אל מול הנוף; בבית השני יש דק עץ המשקיף אל הנחל ושני חדרי שינה נפרדים (שמחלון אחד מהם הציץ היופי שתואר בפתיחה), ובקומה מתחת – מוסך ובו 18 זוגות אופניים לשימושם החופשי של האורחים. את האחוזה היפהפייה הזאת מנהלים בני הזוג הנחמדים להפליא רות וז'אן-פייר סטאסן-אופרגלט, שגרים לא רחוק מכאן ואם תזדקקו לעזרתם – הם ממהרים להגיע, לעיתים ברגל ופעמים אחרות רכובים על גבו של סוס. כתובת: Rue de Battice 137, Aubel, אתר אינטרנט.

כששוכרים בית כפרי, לא חייבים לעשות הרבה מעבר לטיולים רגליים או באופניים בשבילי האזור

אם אתם חובבי בישול, תוכלו להצטייד במצרכים טריים בכפר המקסים אובל (Aubel), הנמצא במרחק שני קילומטרים במעלה הגבעה. מי שמעדיף לנוח מבישולים, יכול להזמין דרך בעלי הבית שירות קייטרינג – מתשעה אירו לאדם לארוחת בוקר קונטיננטלית הכוללת לחמים, מאפים טריים, גבינות, נקניקים וריבות ביתיות, ועד 40 אירו לאדם לארוחת ערב שיבשל עבורכם שף, שמגיע אליכם "הביתה". וכמובן אפשר לצאת לאכול בחוץ. בכפר אובל יש כמה מסעדות ובתי קפה מצוינים, אנחנו אכלנו ארוחת ערב מושלמת במסעדת Le Panier Gourmand. מבין האפשרויות, בחרנו בתפריט קבוע שמחירו 30 אירו והוא כולל שלוש מנות. למנה ראשונה הזמנו קרוקטים של סרטנים מהים הצפוני, ומנגד – מנה מקומית מופלאה של אספרגוס לבן שמעליו ערימה של ביצה קשה מרוסקת ומתחתיו פרוסות דקיקות של סלמון מעושן. לעיקרית, הוגשה מנת פילה בקר עם רוטב גורגונזולה וממול – מניפת ברווז עם ירקות העונה וקרוקטים של גבינה. לגבי הקינוח היתה תמימות דעים – כיוון שהיינו כאן בשיא עונת התותים, הלכנו על מרק תות – קינוח חלומי שהורכב משלוש שכבות מושלמות: קרם מסקרפונה בתחתית, רסק של תותים טריים באמצע ותלולית קטנה של גלידת תות ביתית מעל (כתובת: 20 Place Antoine Ernst, Aubel, אתר אינטרנט). ביום אחר קפצנו לכפר כדי להצטייד במאפים לדרך וגילינו במאפייה המקומית עושר נפלא ומשמח של עוגות אישית (עוגת השזיפים נחלה הצלחה מיוחדת) לצד קרואסונים טריים שמתפצחים בפה.

ואפשר גם לטייל ביער, בשביל אפלולי, מוקף בפריחה ענוגה, ממש כמו בסיפורי האגדות

אבל גולת הכותרת של הכפר חיכתה לנו ביום ראשון, בשוק השבועי (שווקים מקומיים מתקיימים ברבים מהכפרים והעיירות באזור, חלקם במהלך השבוע, אחרים בסופי שבוע). מה לא היה כאן? חולצות מלמלה עדינות, צעיפים רכים ומלטפים, תיקי קש מקסימים, עציצים פורחים שמתחשק מיד למצוא אדן חלון כדי להניחם, נקניקים וגבינות מחוות האזור, סיידר מתוצרת בית (עם ובלי אלכוהול), ריבות וסירופים שנרקחו בבית ובמפעלים משפחתיים, תותים אדומים ואספרגוס לבן וירוק ופטריות מסוגים שונים ומפתים ותפוחי אדמה שלחייהם מוכתמות ברגבי אדמה ומפות צבעוניות שאפשר לפרוש על השולחן מתחת כל הטוב הזה. וכמובן דוכן של גופרה – הוופל הבלגי הנפלא, שגבישי סוכר מפוזרים מעליו בטרם הוא נאפה ליצירת ציפוי קשיח מעט ומתוק מאוד, שמייתר את הצורך בכל תוספת אחרת כמו קצפת או סירופ שוקולד. רק לאכול ולהתמוגג, לא צריך יותר מזה.

שוק יום ראשון באובל. כמעט בכל כפר בסביבה מתקיים שוק מקומי, לפעמים במהלך השבוע ולפעמים בסופו

כדאי גם לשים לב לאנשים, שבאים לשוק מהכפרים והחוות באזור, לבושים במיטב מחלצותיהם, עם סלי קש שמתמלאים עד מהרה בכל טוב, וכלבים מטופחים שמקפצים בהתרגשות וילדים זהובי שיער שמתרוצצים בין רגלי הוריהם, וחברים שלא ראו זה את זה מאז השוק של שבוע שעבר ועוצרים לשיחה קלה.

מוכרת נקניקים בשוק של אובל

למען האמת, כל כך נעים לשוטט באזור הכפרי הזה ברגל או באופניים, לעצור מדי פעם בחנות מקומית, לאכול קרואסון שוקולד או תפוח עץ מושלם, לשבת לארוחה טובה או לכוס בירה, להתפרקד על כיסא נוח בגינת הג'יט ולנמנם לקולות הציפורים, שממש לא צריך תוכנית מסודרת או רשימה של אתרי חובה. אבל מדי פעם נחמד להרחיק קצת, לבקר בעיירה נחמדה או בעיר תוססת. הנה אם כן כמה הצעות והמלצות לטיולים ברדיוס של עד שעה נסיעה:

מרחצאות ספא
ספא, עיר יפה מוקפת ביערות, היא יעד נחשק לעשירי האזור, אם לשפוט על פי כמות מכוניות הספורט היוקרתיות החונות ברחובה הראשי (במבט חטוף ספרתי שלושה פרארי, שני למבורגיני ומזראטי אחד). אלה באים להתפנק במלונות המהודרים או להמר בקזינו מהמאה ה-18, אבל אם יש סיבה אחת שבשבילה ממש כדאי להגיע לכאן אלה המרחצאות, שהעניקו את השם "ספא" למרחצאות בכל מקום בעולם (למעשה, לעיריית ספא יש זכויות על השם, אבל לך תאכוף את החוק מול כל היכל מסאז'ים נידח בעולם…). לפני כעשור נסגרו המרחצאות הוותיקים, שפעלו כאן לאורך השנים ונפתחו מרחצאות חדשים במיקום נפלא, על ראש גבעה נישאה. אפשר להגיע למרחצאות ברכב, אבל עדיף לקחת את הפניקולר – קרון מעלית שקוף שמטפס על צלע הגבעה בתלילות מבהילה וחושף פנורמה נפלאה של העיר וסביבתה (1.5 אירו לכרטיס).

הנוף הנשקף מהקרון השקוף המטפס בתלילות לאתר המרחצאות של ספא

למעלה, על ראש הגבעה, מצפה לכם אתר נהדר ובו בריכות של מים מינרלים עשירים בברזל, שמקורם במעיינות הנובעים בסביבת העיר, סאונות (עם או בלי בגד ים), חמאם תורכי, ג'קוזי, חדר התרגעות ועוד. כל אלה פתוחים בפניכם תמורת כרטיס כניסה (20 אירו לחצי יום, 31 אירו ליום שלם), וכך גם כל הפעילויות המתקיימות במקום – מהתעמלות במים ועד ציפה לצלילי מוזיקה תת-מימית. בתשלום נוסף אפשר לבחור בין שלל עיסויים מפנקים וטיפולים סמי-רפואיים, כולל הטיפול הפופולרי מכולם – טבילה באמבט של מים מינרלים מוגזים. בין לבין מומלץ לשכב על כיסא נוח עם בקבוק של מים מינרלים "ספא" (אף הם מהמעיינות המקומיים) מוגזים קלות, מוגזים מאוד או לא מוגזים כלל, ולבהות בנוף המדהים שלמרגלותיכם. באופן מפתיע, הקהל שמגיע למרחצאות הללו צעיר ומעודכן והמקום נעים, מצוחצח ומואר וחסר כל שריד של אווירה מדכדכת השורה לעיתים במרחצאות מרפא אירופים. פתוח כל יום מ-10:00 עד 21:00 (בראשון עד 20:00), טלפון: 32-87-772560, אתר אינטרנט.

בריכה במרחצאות של ספא. מקום נעים ומואר עם קהל כאן צעיר ומעודכן

מסלול מרוצים של פורמולה 1
כבר במגרש החנייה רחב הידיים ההתרגשות מתחילה למראה מכוניות הפרארי והלמבורגיני שחונות לצד רכבי אספנות מראשית המאה שעברה. אבל הכיף האמיתי מתחיל בכניסה. כמו דבורים היפראקטיביות במיוחד מכוניות המרוץ מזמזמות מרחוק, וככל שהן מתקרבות הרעש הופך מחריש אזניים, כאילו מטוס סילון מאיץ לקראת המראה. גם אם בעיניך מכונית היא רק כלי תחבורה יעיל ונוח להגיע לקניון או לאסוף את הילדים מהחוג, מסלול המרוצים ב-Francorchamps, קילומטרים ספורים מהעיר ספא, הוא ריגוש שאסור להחמיץ. זהו מסלול המרוצים הוותיק ביותר באירופה ומתקיימים בו מירוצים מפורסמים, בהם פורמולה 1.

מרוץ במסלול של פרנקושה. האנדרלין גואה גם אם נהיגה עבורכם היא רק עניין פונקציונלי

המסלול פתוח שבעה ימים בשבוע וגם אם הגעתם בזמן שלא מתקיים מרוץ, תוכלו לצפות באימונים, לשוחח עם נהגים, להתפעל מהמכוניות המדהימות ולספוג את האווירה המיוחדת (בימים שבהם לא מתקיימים מרוצים הכניסה בחינם, בזמן המרוץ הכניסה בתשלום). מומלץ לבלות כאן כמה שעות מהנות במיוחד, וגם אתם מוותרים על ארוחת צהרים בקפטריה הנחמדה, אל תחמיצו את המרפסת מחוץ לחדר האוכל, שמשקיפה על המסלול ועל המכוניות שחולפות ביעף ב-300 קמ"ש. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

גם בימים שבהם לא מתקיימים מירוצים, אפשר להתרשם מהאימונים ולשוחח עם הנהגים ואנשי הצוות

בירה במנזר
הבלגים מקיימים סיפור אהבה נושן עם בירה, ואת האהבה הזאת תוכלו לפגוש לא רק בפאבים ובמסעדות אלא גם במנזרים. במנזר Val Dieu ("עמק האלוהים" בצרפתית) היפהפה מייצרים בירה מזה מאות שנים, כיום המבשלה מודרנית למדי והיא כבר אינה מנוהלת על ידי הנזירים, אבל הבירה המיוצרת כאן טעימה להפליא גם למי שאינו חובב בירות מושבע.

מנזר ואל דיו (עמק האלוהים). אווירה רוחנית לצד הנאות גשמיות – גבינות ובירה

המנזר והכנסייה הגדולה שלצדו מרשימים ביותר, ואפשר לשוטט בחצר הפנימית העתיקה של המנזר ולבקר בכנסייה, שם, על אחד הקירות תגלו שלט לזכרם של שני נזירים, חסידי אומות עולם, שהצילו ילדים יהודים רבים בתקופת מלחמת העולם השנייה. אם הגעתם בסוף השבוע, בזמן שמתקיים סיור מאורגן במבשלה, תוכלו לטעום בירות וגבינות (אף הן מתוצרת המקום) בתמורה לשישה אירו. בשאר הזמן, אפשר לסעוד במסעדה הנעימה שבחצר הממנזר, וללוות את הארוחה בבירה של ואל דיו. טלפון: 32-87-692828, אתר אינטרנט

בירת ואל דיו. ציור של המנזר העתיק, הפועל מאז המאה ה-13, מעטר את התווית

ביקור עירוני בלייז'
אם אתם זקוקים לפסק זמן מכל הירוק והפסטורליה הכפרית, לייז' (Liège), העיר השלישית בגודלה בבלגיה, היא המקום בשבילכם. גם אם הגעתם לכאן ברכב שכור, אל תוותרו על עצירה בתחנת הרכבת, יצירת מופת של המעצב, האדריכל והמהנדס הספרדי סנטיאגו קלטרווה (אותו קלטרווה, שגשר המיתרים שלו בכניסה לירושלים שנוי כל כך במחלוקת). תחנת הרכבת, שנפתחה ב-2009, אחרי תשע שנות עבודה, מפעימה בעוצמתה. לא פחות מ-10,000 טון פלדה (2,000 טון יותר מאשר במגדל אייפל) ו-30,000 מ"ר של זכוכית יוצרים סבך של אינסוף קווים גיאומטריים ומשחקי אור וצל מהפנטים. קשה להסיר את העיניים ועוד יותר קשה להפסיק לצלם: עם נוסעים או בלעדיהם, כל תמונה שתצלמו כאן תיראה כיצירת אמנות מודרניסטית.

תחנת הרכבת של לייז', יצירה אדריכלית מהממת של האדריכל הספרדי קלטרווה

משחקי אור וצל בתחנת הרכבת של לייז'

מתחנת הרכבת אפשר ללכת לנהר (בעתיד מתוכנן להיפתח שביל הליכה חדש שיחבר בין התחנה לנהר) ולאי קטן שעליו ממוקמים כמה מוזיאונים. הלב הפועם של העיר נמצא בכיכר השוק, Place du Marche, עם מסעדות ובתי קפה שביום שמש נעים מוציאים שולחנות לכיכר. לפני שתשבו לארוחה באחת המסעדות (המלצה אישית: מסעדת Amon Nanesse, ב-rue de l'Epee 4, עם מנות מסורתיות של האזור), אל תחמיצו כוס של פקה (Peket), משקה אלכוהולי המזכיר ג'ין, שמוגש נקי בכוסית שוט או בכוס גבוהה, בצירוף למיצי פירות מרעננים. בסמטה שיוצאת מכיכר השוק תמצאו פאב חביב, היכל קט למשקה המקומי הזה – בבית הפקה (La Maison du Peket) מגישים אינספור גרסאות של המשקה (2.5 אירו לפקה נקי, 3.5 אירו לפקה עם פירות) – עם לימון, תות, פטל, מלון, פסיפלורה, אפילו בתוך משקה שוקולד. תענוג.

אחד מיושבי המסעדות בכיכר השוק בלייז'

אחרי הפקה והבירה או היין של ארוחת הצהריים, אפשר להתנדנד הלאה לשופינג נינוח במרכזי הקניות ובחנויות העצמאיות שבאזור הכיכר. אופציה אחרת לנמרצים שבכם: לטפס בגרם המדרגות התלול להפליא – לא פחות מ-374 מדרגות בשיפוע כמעט אנכי, מובילות לראש גבעה המשקיפה על העיר, שם אפשר להצטרף למקומיים שרובצים על הדשא בשמש כדי לתפוס קצת צבע.

כלה וחתן מתנשקים בתחתיתו של גרם המדרגות התלול להפליא שמוביל לסיטדלה של לייז'

עוד כמה תענוגות כפריים
קצרה היריעה מלפרט את כל המקומות שאפשר לבקר בהם במהלך החופשה הכפרית שלכם. מתוכם נזכיר בקצרה רק כמה: בפאתי העיר אופן (Eupen) נמצא בית החרושת הוותיק לשוקולד ז'אק (Chocolat Jacques), שפועל מאז ראשית המאה שעברה. סיור במוזיאון הצמוד כולל תצוגה על ייצור שוקולד, כרזות היסטוריות יפהפיות המעודדות צריכת שוקולד ותבניות לייצור שוקולד בנות מאה שנה. הסיור כולל גם הצצה דרך חלונות זכוכית על תהליך הייצור והאריזה במפעל עצמו וכמובן טעימות מתוקות. בסוף הסיור אפשר לקנות בחנות המפעל מהתוצרת המתוקה במחירים פעוטים.

מוצגים היסטוריים במוזיאון הצמוד למפעל השוקולד של ז'אק

מי שמחירים פעוטים הם לא העיקר עבורו, יכול לבקר (בתיאום מראש, טלפון: 32-87-531353) בסטודיו של האמן והמעצב דניס ברוייר (Denis Bruyere), שמעצב בעץ ובחומרים טבעיים נוספים רהיטים יפהפיים, עם קווים מעוגלים ומגירות סודיות שנפתחות בלחיצה על נקודות נסתרות. העבודה נעשית על פי הזמנה בלבד (אי אפשר לקנות פריט סתם כך תוך כדי ביקור בסדנה), תהליך העבודה ארוך מאוד והמחירים בהתאם – מ-1,200 אירו לקופסת עץ קטנה ועד 50,000 אירו לפינת טלוויזיה הכוללת שידה ומדפים מעוגלים. לא שווה לכל נפש, אבל למי שיכול להרשות לעצמו – בהחלט כדאי לתאם ביקור.

דניס בסטודיו שלו. למי שידו משגת לרכוש פריט ייחודי

694 מ' מעל פני הים אולי לא נשמע לכם גבוה במיוחד, אבל זאת הנקודה הגבוהה ביותר בבלגיה (700 מ' אם מטפסים לראש מגדל השמירה). הסיבה לבקר כאן היא לא בגלל הגבהים המסחררים (למרות שבהחלט מתבקש להתבדח על המחסור בחמצן…), אלא בגלל שמורת הטבע היפה Haute Fagnes, שבשבטחה נמצאת הנקודה הגבוהה הזאת. התחילו את הביקור במרכז המבקרים, שם אפשר להצטייד במפות ובהסברים על השמורה. ההליכה כאן נעשית אך ורק בשבילים המסומנים, וגם אם היער העבות שלצד השביל מפתה להיכנס אליו – הדבר אסור בתכלית האיסור. השבילים יקחו אתכם לסיור דרך צמחייה טיפוסית ונופים ירוקים פתוחים ועם קצת מזל תפגשו בדרך כמה מדיירי השמורה – ההולכים על ארבע או בעלי כנף.

שביל בשמורת Haute Fagnes, שבה גם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר בבלגיה

ירוק טוב לנשמה, אבל הגוף דורש את שלו. המלצה למסעדה מצוינת במיקום כפרי יפה – Les Fines Gueules, מציעה את האווירה הנכונה (בלילות קרירים אין כמו לשבת לצד האח הבוער) ואוכל גורמה יצירתי מצוין. אפשר להזמין מנות נפרדות או לבחור בין תפריט ביסטרו (29 אירו) לתפריט גורמה (39 אירו), המציעים ארוחה מלאה בת שלוש מנות. כתובת: Faweux 794 – 4654 Charneux – Aubel, טלפון: 32-87-398989, אתר אינטרנט.

לקריאה נוספת:

טיול ירוק בבלגיה התייר האקולוגי הנבון לא צריך לוותר על פינוקים בעודו מקפיד לא להזיק לסביבה. טיול בבריסל ובחבל הארדנים שבדרום בלגיה מגלה כמה קל לשלב בין עקרונות של תיירות בר קיימא עם תענוגות גשמיים כמו אוכל נהדר, בירה משובחת ומקומות לינה מצוינים

______

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של ולוניה ובריסל Wallonie Bruxelles Tourism ושל בריסל איירליינס. תודה מיוחדת לג'ינו נלה מ-Bruxelles Invest & Export ולרובי הרשקוביץ מבריסל איירליינס, שהובילו אותנו בבטחה בשבילי הארדנים ועשו זאת ברוחב לב ובחביבות אין קץ.