כותבים אותה Tsing Tao, מבטאים זאת צ'ינגדאו, ולפני ימי ה-Made in China היא היתה מהמוצרים הסיניים הבודדים שייצגו את המדינה ברחבי העולם. פאבים המתמחים במגוון בירות מרחבי העולם אהבו להציג את הבקבוק מהמדינה האקזוטית ההיא, סין, בחלון הראוה שלהם: תראו מהיכן אנו מביאים לכם בירות שלא היכרתם. היום הבירה הזאת נמכרת בכל עיר מרכזית בעולם, והיא מככבת בין השאר בארוחות של אנשי שגרירות סין במסעדת "הים הסיני" שבתל אביב. הרבה מים זרמו בים ובנהרות מאז ימי מאו צה-דונג. אם תרצו הבירה הזאת היא חלק מהפרצוף ומההיסטוריה של סין.
טעימות בירה במבשלה בצ'ינגדאו. הבירה הסינית מככבת בפאבים ברחבי העולם
הבירה נושאת את שם העיר שבה היא מיוצרת עד היום, העיר צ'ינגדאו שבפרובינציית שאנדונג שעל חוף הים הצהוב. במשך מאות בשנים היא הייתה לא יותר מעיירת חוף או אף כפר דייגים קטן, עד שהגיעו ימי מלחמות האופיום של אמצע המאה ה-19 והפכו אותה למי שהיא היום. מלחמות אלה היו המאבק הצבאי שהכריזו מעצמות המערב על מנת לאלץ את הקיסרות של סין של אותם ימים לפתוח את שעריה, לאפשר יבוא של אופיום שהביאו הסוחרים המערביים מהודו ואינדונזיה, ולקנות בתמורה המתקבלת בעדו חרסינה, משי ותה למען שוקי אירופה וארה"ב.
צ'ינגדאו. כפר הדייגים הקטן ליד הים הצהוב הפך לעיר גדולה ומשגשגת
סין, שהיתה מורגלת בפולשים שהגיעו מכיוון מערב, ממדבריות מרכז אסיה, התעוררה למציאות שבה הים הגדול הוא מקור הצרות שלה, ובחזית המאבק עמדו ישובי חוף מסוגה של צ'ינגדאו. בתחילה הקימה בה סין מצודת חוף, זאת נכבשה על ידי הצי הגרמני המצויד בספינות תותחים, ולבסוף הוכר האזור כשטח בבעלות גרמניה וכך נשאר עד ימי מלחמת העולם הראשונה. הגרמנים לא שלטה באזור זה יותר מאשר שני עשורים של שנים, אך פרק זמן זה הספיק להם על מנת להתאים את העיר לתרבותם ודרך חייהם, לבנות בה בניינים בסגנון אירופאי, להקים תשתיות עירוניות והכי חשוב כמובן: להקים מבשלה. קשה להיות סוחר או קצין חיל מצב גרמני בסין בלי נקניקיות ובקבוק בירה.
זאת לא בוואריה, זה סין… שרידים של אדריכלות גרמנית בעיר צ'ינגדאו במזרח סין
המבשלה עברה מיד ליד על פי תחלופות השלטון של סין, מבעלות זרה היא עברה לבעלות סינית וממנה לידי השלטון הקומוניסטי, שהלאים אותה עם עלייתו לשלטון בשנת 1949. לקראת סוף המאה ה-20 היא שבה והופרטה ולאורך כל הדרך, תחת כיבוש גרמני ויפני, תחת שלטון רפובליקאי וקומוניסטי, היא לא הפסיקה לייצר בירה.
הבירה המיוצרת שם נהנית היום מלמעלה ממאה שנים של מסורת ומשורשים אירופאים, זאת בירה בהירה וקלה, אך עם זאת די עשירה בטעם באופן יחסי, ויש בה 4.8% אלכוהול בנפח. היא מתהדרת בהיותה מיוצרת תוך שימוש במי מעין מהר לאו-שן הידוע באיכות המים שלו, אך לצד זאת את מירב הדגנים מהם היא מיוצרת מייבאים מאוסטרליה וקנדה. נו, גם זה סוג של רב-תרבותיות.
מבשלת הבירה צ'ינגדאו. מי מעין מהר לאו-שן ודגנים מאוסטרליה וקנדה
השילוב הזה של עיר חוף סינית עם מורשת גרמנית הופך את צ'ינגדאו לפנינה תיירותית. האקלים הנוח שלאורך החוף (מלבד ימי הדביקות של יולי-אוגוסט כמובן) הופכים אותה לאתר מועדף בקרב עשירי הערים המשגשגות שסביבה: שנחאי ובייג'ינג, ננג'ינג וטיאנג'ין, לצד תיירים המגיעים אליה מכל העולם ובעיקר מקוריאה ויפן השכנות. זאת עיר נעימה השומרת על הניקיון ועל הצביון האסתטי המיוחד שלה שמקיים אתרים היסטוריים לצד רבעים מודרניים של גורדי שחקים.
מומלץ לבקר בצ'ינגדאו מחוץ לתקופת אמצע הקיץ, לשוט בסירה או סתם לטייל לאורך החוף, לבקר במוזיאון הבירה (הכניסה עולה 50 יואן וכוללת טעימות), לסייר בין הבניינים ההסטוריים שבלב העיר, לעלות להשקיף על הנוף מהגבעה ובערב לסעוד במסעדת פירות ים ודגים ולשטוף עם בקבוק בירה מקומי צונן.
____
טל רשף – מלווה את סין מזה שנים רבות. בתחילת דרכו היה חוקר תרבות סין באוניברסיטת ת"א ובסורבון בפריז. במשך שנים ניהל פרויקטים מול שוקי אסיה בחברות הייטק, והיום הוא מרצה בחוגי בית בנושא אסיה ותרבויותיה, ועוסק ביעוץ, הרצאות ופיתוח בתחום העסקים בסין.
בחודש מאי 2019 טל רשף ילווה קבוצת מטיילים קטנה המתעניינת בהתפתחות ההיסטוריה, התרבות והמחשבה הסינית מראשית תקופת הקיסרות, דרך הכיבוש המונגולי, נפילת הקיסרות, עליית הקומוניזם ועד לתקופתנו. המסע בן 18 הימים יתחיל במונגוליה הפנימית, ימשיך דרך צ'ינגדאו ואתרים נוספים מתולדות סין שבמזרח המדינה, ויסתיים בשנחאי.