בטומי: נופש וטיולים במחוז אג'רה, גאורגיה

תמונה ראשונה: ארוחה ועשר כוסות
בערב האחרון שלנו בבטומי (Batumi), במסעדת Old Boulevard המהודרת, מאמוקה, המארח שלנו, משמש מנהל טקס הרמת הכוסית, הטמדה. אם אצלנו בארוחות חג אומרים לחיים, נוקשים כוס לכוס ומתחילים לאכול, בגאורגיה זה סיפור אחר לגמרי: בארוחה מסורתית, הנקראת סופרה, נבחר אדם אחד לנהל את טקס הרמת הכוסית. זה אינו עניין של מה בכך. עוד ועוד מנות מגיעות, בצלחות משותפות שמונחות במרכז השולחן, עוד ועוד כוסות מורמות וכל הרמת כוס מלווה בברכה מיוחדת, מפורטת ומרגשת: לחיי המדינה, לחיי המשפחה, לחיי הנשים היפות וכן הלאה. אחרי כל ברכה המשתתפים גומאים את היין וממשיכים לאכול. כדי לא להיחשב לא מנומסים אנחנו שותים. ואוכלים. ושותים שוב ואוכלים עוד קצת וחוזר חלילה. למרות שהמסעדה אלגנטית מאוד, עם פסנתרן שמנעים ברקע, המנהג המסורתי נותר כשהיה. מאמוקה מרים כוס אחר כוס ואנחנו בעקבותיו. הכוס הראשונה לשלום ולאלוהים, הכוס השנייה לחיי המשפחה, השלישית לידידות, הרביעית לחיי גאורגיה ולחיי ישראל והקשרים שביניהן, החמישית למתים, השישית לחיים, השביעית לנשים, השמינית לזיכרונות המתוקים, התשיעית להפסקה בשתייה ולאחר מכן להמשכה של השתייה. כל ברכה שכזאת נאמרת ברגש, בהתכוונות ובעומק, וכל אחת חודרת ללב מקודמתה. לא רק אנחנו שותים ואוכלים וחוגגים בבטומי, גם בני המשפחה שנשארו בבית, האהובים שמתו, אלה שעוד לא נולדו. הראש סחרחר, הבטן מתפקעת, אבל האוכל לא מפסיק לזרום והיין נמזג שוב ושוב לכוסות שמתרוקנות. אני מוסיפה ברכה קטנה בלב: לחיי הטיול הזה ואלה שיבואו אחריו.

מידע נוסף

• בטומי – כתבות וטיפים
• גאורגיה – מדריך מסע אחר

לא רק יין. המשקה התמים למראה, שנמזג מהקנקן ונראה כמו מים, הוא צ'צ'ה, משקה אלכוהולי לגמרי לא תמים ומאוד משכר

תמונה שנייה: טקס הטבלה
נחזור להתחלה. הבוקר הראשון שלנו בבטומי. יום חמישי, עשר בבוקר. בדרך לכיכר פיאצה, אנחנו עוצרים לרגע בכנסיית סן ניקולס האורתודוקסית. כל מי שהציץ בכנסייה במהלך טיול בחו"ל יודע שפרט לימי ראשון, הסיכוי לראות שם מישהו קטן מאוד, גם במדינות קתוליות כמו איטליה וספרד הכנסיות נותרות ריקות רוב הזמן. אבל כאן, בכנסיה האורתודוקסית, האולם היפה תוסס ומלא פעילות. עשרות נשים עטויות במטפחות ראש גודשות את הכנסייה, חלקן מחזיקות תינוקות על הידיים, אחרות אוחזות ביד של פעוט. היום מתקיים טקס הטבלה, לא לתינוק אחד, לכל מי שטרם עבר את הטקס. הכומר מחלק לחם קודש ויין, התינוקות נכנסים בשערי הדת, ברקע נשמעת שירה שמימית הבוקעת מהגלריה למעלה. בהזדמנות אחרת אני שמה לב לדבר מה נוסף שקשור בכנסייה הזאת: רבים שעוברים לידה ברחוב עוצרים ומצטלבים שלוש פעמים – ילד קטן במדי בית ספר וילקוט על הגב, אישה בשמלה אופנתית ושקיות קניות, שלושה בחורים צעירים במכונית אדומה, שמחלונותיה הפותחים בוקעת מוזיקת פופ רועשת.

כנסיית סן ניקולס בבטומי. גם בבוקר של יום חול הכנסייה הומה בנשים עטויות במטפחות ראש

תמונה שלישית: מותר לעשן
הנוף מ-Clouds Bar & Restaurant בקומה ה-19 במלון ראדיסון בלו מהפנט: העיר כולה נפרשת למרגלותינו, הים השחור בשעת לילה מאוחרת מצדיק את שמו (ביום צבעו כחול-ירקרק), האורות המרצדים שמדגימים עד כמה עיר הנמל משנה את פניה והופכת בשנים האחרונות למוקד תיירות ונופש. ברקע להקה מקומית, שחבריה לבושים באופנת גראנג', כולל החולצות המשובצות ההכרחיות, מנגנת ושרה בקולי קולות, הקהל, שילוב של אורחי המלון הזה ומלונות אחרים בעיר ותושבים מקומיים, אוכל ושותה וזז לצלילי המוזיקה. לוקח לי רגע להבין מה מוזר במחזה שלפני: צעירים בלבוש עדכני ממלאים את כל השולחנות ואת כל כיסאות הבר וכמעט כולם מעשנים.

חוף הים בבטומי לפני תחילת עונת הרחצה. בקיץ החוף יתמלא בשימשיות, מיטות שיזוף ואטרקציות לילדים

התמונות הקטנות האלה הן חלק מפסיפס מיוחד וססגוני שמרכיב את המחוז האוטונומי אג'רה (Ajara), בדרום-מערב גאורגיה. בטומי, בירת המחוז, היא מקום מצוין להתמקם בו וממנו לצאת לטיולים באזור. המיקום שלה, על שפת הים השחור מוקפת בהרים, הפך אותה לאתר נופש החביב לא רק על הגאורגים, אלא גם על הרוסים והתורכים (הגבול עם תורכיה נמצא 25 ק"מ מכאן). אבל פרנסי העיר חפצים למשוך לכאן תיירים מיעדים נוספים, מאירופה וגם מישראל, והרצון הזה ניכר בכל פינה: מלונות פאר צצים מכל עבר, חלקם בעלי עיצוב נוצץ ועמוס בפרטים משונים (באחד המגדלים, שהחל את דרכו כבניין אוניברסיטה אך שינה ייעוד למלון, משולבים גלגל ענק ומסכי פלזמה בגוף המבנה). בכלל, יש כאן תנופת בנייה גדולה, אבל אין גושי מלונות מודרניים מהסוג שרואים בחופי דרום ספרד, למשל. רבים מהמבנים החדשים, שאינם מגדלים מצועצעים, נראים עתיקים ולעיתים נדרש מבט נוסף כדי לזהות שהמגדל הוונציאני (שהשעון בראשו מנגן את המנון גאורגיה) הוא בן שנים ספורות או שהארמון העתיק בכיכר רחבת הידיים במרכז העיר הוא בעצם בית דירות מהודר שבנייתו זה עתה הסתיימה. ואל כל אלה מצטרפים שיכוני רכבת סובייטיים, עם מרפסות שמעוטרות בפס פלסטיק צבעוני – שיכון של מרפסות כחולות, שיכון של מרפסות אדומות וכן הלאה.

רחוב בעיר העתיקה של בטומי. בעיר האקלקטית, לא כל מה שנראה ישן הוא באמת כזה

בטומי מציעה תענוגות רבים לנופשים בה. מזג אוויר סוב-טרופי (בקיץ הטמפרטורה מטפסת מעל 30 מעלות וכך גם הלחות, מה שיזכיר לכם את חופי תל אביב), צמחייה עשירה, הכוללת עצי דקל, עצי הדר ואפילו חורשת במבוק סבוכה, חוף חלוקי אבן שנושק לים חלק כאגם, בלי גל או אפילו אדווה על פני המים (סיפרו לנו שלא תמיד זה המצב וכי לעיתים הים סוער), טיילת נהדרת שנמתחת לאורך שמונה קילומטרים עם מסלולי הליכה ואופניים ופעילויות לילדים, רכבל חדש שמטפס מאזור החוף אל פסגת הר סמוך, שממנו נשקף נוף יפה של העיר וסביבותיה, עיר עתיקה קטנה ומקסימה ושוק מקורה גדול שבו חקלאי האזור מוכרים תוצרת מקומית במחירים מצחיקים ובטעמים שכבר מזמן נעלמו ממחוזותינו. כדאי להקדיש לעיר ולאתריה לפחות יום או יומיים ולאחר מכן לצאת לטיולים בסביבה. אם אתם מעדיפים לא לנהוג בכבישים הרריים צרים, עם נהגים שחלקם מתייחסים לקו הפרדה רציף כאל המלצה בלבד – תוכלו לשכור את שירותיו של נהג מקומי לפי שעה או לכל היום במחיר סביר.

בין מגדל חדש למלון נוצץ, נותרו בבטומי שיכוני רכבת סובייטיים, שמרפסותיהם מעוטרות במעקות פלסטיק צבעוניים

הגנים הבוטניים של בטומי
תשכחו את כל מה שידעתם על גנים בוטניים. הגנים הבוטניים של בטומי, במרחק של כעשרה קילומטרים מצפון לעיר, אינם מסודרים ערוגות-ערוגות או חממות-חממות כמקובל בגנים אחרים, זהו גן עצום, פראי ויפהפה שמתפרש על רכס ירוק מעל הים השחור, עם מאות סוגים של עצים ושיחים מאזורים שונים בעולם שתולים בצפיפות במורדות ההר. המיקום עוצר נשימה ביופיו, הצמחייה העשירה מרנינה, פה ושם שיח פורח בפריחה עזה, בריכת נוי קטנה מזמינה ציירת חובבת להעמיד כן ציור ולהוציא מכחולים, חתנים וכלות מוצאים פינות חמד לצילום שלפני החתונה, הים מציץ מצד אחד, רכסי ההרים המכוסים ביערות ירוקים פרושים מנגד.

הנוף הנשקף מהגנים הבוטניים של בטומי – מראש ההר ועד הים השחור

הטופוגרפיה ההררית אחראית לכך שהשביל המרכזי עולה ויורד בתלילות (מי שמתקשה בהליכה יכול לקנות בכניסה לגנים כרטיס נסיעה ברכב חשמלי), ומכל עיקול בדרך נגלים מראות שמשמחים את העין ומרחיבים את הלב. הקמתו של הגן, שתוכנן על ידי הבוטנאי הרוסי פטר קרסנוב בשנת 1880, נמשכה שלושים שנה, והתוצאה – מקום עשיר ומלא קסם. פתוח כל יום בין 10:00 ל-17:00, הקדישו לסיור כאן לפחות שעתיים.

הגנים הבוטניים של בטומי הם יעד צילום חביב על חתנים וכלות. כאן הכלה וחברותיה מתארגנות לצילום קבוצתי

הפארק הלאומי מטירלה
פירוש השם מטירלה (Mtirala) בגאורגית הוא "לבכות" ומיד עם תחילת ההליכה בפארק הלאומי היפהפה הזה הבנו את הסיבה: זהו האזור הגשום והלח ביותר בגאורגיה. בכל פינה זורמים מים, השביל בוצי למרות שהיום בהיר וחם, שרכים ירוקים ממלאים את צדי הדרך, גזעי העצים מכוסים בטחב וחזזיות. ההליכה כאן היא כמו בתוך סאונה רטובה ועד מהרה לא רק הסביבה עשירה בלחות, גם הבגדים שלנו נספגים בזיעה. אבל אל תתנו לחום וללחות להרתיע אתכם, זוהי שמורה יפהפייה, במערב רכס הקווקז הנמוך, עם שבילי הליכה רבים, שחלקם כוללים גם מעבר באומגות מעל ערוצים. אנחנו בחרנו בשביל מתון יחסית, ללא אומגות – מסלול מעגלי של כשעה וחצי לאגם קטן. הדרך התחילה למרבה השמחה בחציית נחל שוצף בכלוב עץ שנע על חבלים בעזרת גלגל-הגה. מהגדה השנייה שביל צר הוביל במעלה ההר, לעיתים ירד מעט, רק כדי לשוב ולעלות, פה ושם חצינו פלג מים על אבנים או גזע עץ שנפל. בתנאי מזג אוויר רגילים ההליכה היתה קלה למדי, כאן – עם הלחות הכבדה, לא תמיד היה קל (במיוחד לאלה מאיתנו שמבלים את רוב זמנם במשרד ממוזג), אבל בהחלט מספק מאוד.

שביל הליכה בפארק הלאומי מטירלה. הגשמים והלחות אחראיים לצמחייה עשירה במיוחד

ומי שהיה זקוק לפיצוי נוסף, מעבר לנופים היפים, הגיע על סיפוקו בארוחת הצהריים, במסעדת הרים מקסימה בלב השמורה, על גדת נחל. האוכל, כמיטב המסורת הגאורגית, הגיע בהמון צלחות שהונחו במרכז השולחן – לצד סלטים וממרחים נפלאים הוגשו גם שיפודי בשר, עוף בגריל ודגים מטוגנים שנאכלו בחדווה בידיים.

ההגעה לשמורה מצריכה אורך רוח – הנסיעה מבטומי אל הכפר Chaqvi אמנם קצרה, אלא שמכאן מתחילה נסיעה איטית וקופצנית בדרך הררית מפותלת, עם בורות אקראיים ונחלים קטנים שחוצים אותה. מומלץ לעשותה ברכב 4X4 למרות שבמו עינינו ראינו מכוניות רגילות מקרטעות לאורך המסלול. כחצי שעה נסיעה מביאה למרכז המבקרים בלב השמורה, משם יוצאים מסלולי הליכה מסומנים לאזורים שונים (אם תרצו לגלוש באומגות, צריך להירשם מראש במרכז המבקרים ולשלם מחיר מיוחד). המסעדה נמצאת בתוך השמורה, סמוך למרכז המבקרים.

בדרך לשמורה עוברים כפרים קטנים שנותרו כשהיו לפני מאות שנים

מפלים ויין
שני דברים תמצאו בשפע במחוז אג'רה: מים (בנהרות, בנחלים, במפלים) ויין. כדאי לשלב את שניהם ביום טיול נחמד. כ-50 ק"מ מבטומי נמצא מפל Makhuntseti, שנופל מגובה של 50 מ' ומתפצל לסדרה של מפלונים. המפל נמצא בכפר בעל אותו שם, הדרך אליו נוחה וקלה, וסביבו יש מסעדות, בתי קפה ודוכנים של כפריים שמוכרים צנצנות דבש (המלצה שלנו: חכו עם הקנייה – דבש ומוצרים אחרים כדאי לקנות בשוק של בטומי, שם המבחר מסחרר והמחירים נמוכים בהרבה). במרחק קצר מהמפל אפשר לראות גשר אבן יפה מהמאה ה-12 שחוצה נהר רחב. לתצפית נאה על הנהר צעדו למרכז הגשר והביטו סביבכם.

גשר אבן עתיק מעל הנהר ב-Makhuntseti

אחרי ששבעתם ממראה המים הגיע הזמן לדאוג למלא את הבטן. נסיעה לא ארוכה תביא אתכם אל Ajarian Wine House, יקב ומסעדה בבניין אבן מקסים. במרתף נערכות הדגמות וטעימות, בקומה מעל, בחלל יפהפה עם אח עצים וחלונות גדולים, היין המקומי מלווה ארוחה מצוינת הכוללת, מלבד המנות הקבועות, גם כמה הפתעות משמחות כמו סלט מלפפונים ויוגורט שהזכיר את הצזיקי היווני ותבשיל עדשים עשיר טעמים שחוסל חיש מהר. בית היין האג'רי נמצא בכפר Adjaristskali, כחצי שעה נסיעה מבטומי.

הכנת חצ'פורי במסעדת פורטו פרנקו (ראו למטה). עוד רגע תישבר ביצה חיה ללב המאפה

מידע מעשי לבטומי

איך מגיעים?
בחודשי הקיץ יש טיסות ישירות מישראל לבטומי, בשאר השנה אפשר להגיע לכאן בטיסת המשך מאיסטנבול. טרקיש איירליינס מפעילה טיסה יומית מאיסטנבול לבטומי ובחזרה (הטיסה אורכת כשעתיים).

איפה לנים?
בבטומי יש לא מעט מלונות מודרניים, גם כאלה של רשתות בינלאומיות (שרתון, ראדיסון בלו והקיץ ייפתח גם הילטון), אבל אם אתם מחפשים משהו אינטימי יותר, באיכות מעולה, בחרו במלון הבוטיק Divan Suites בלב העיר העתיקה. הים והטיילת נמצאים כחמש דקות הליכה מכאן, כיכר פיאצה עם בתי קפה מודרניים – חצי דקה הליכה, והמלון עצמו מקסים ומושקע, עם חדרים נעימים ומיטה כל כך נוחה שלא תרצו לקום ממנה בבוקר… גם ארוחת הבוקר מצוינת ומכילה מגוון גדול של גבינות מקומיות וריבות ביתיות לצד יוגורט עשיר שהולך מצוין עם הפירות הטריים (מוצלח במיוחד הקיווי שגדל במטעים באזור). כתובת: Gamsakhurdia Sok 5, אתר אינטרנט

אופציה אחרת, למי שרוצה להתרחק מהמולת העיר, היא להתמקם ב-Georgia Palace, מלון ספא משובח בעיירה קובולטי (Kobuleti), כ-25 ק"מ מבטומי. למלון המפואר, בדירוג של חמישה כוכבים, יש חוף ים פרטי, בריכת שחייה פנימית וחיצונית, מסעדת גג עם תפריט צרפתי ונוף מרהיב של הים (מומלץ בעיקר בשקיעה) וחדרים מרווחים להפליא עם מרפסות, חלקם משקיפים אל הבריכה והים, אחרים ליער שמקיף את המלון. אחרי יום טיול ארוך בהרים מומלץ לקפוץ לטיפול בספא המעוצב בסגנון הודי (אפילו המטפלים הובאו לכאן במיוחד מקרלה בדרום הודו). ואם התגעגעתם לעברית – מנהל המלון השרמנטי, דוד בן חיים, דובר עברית שוטפת, אותה למד במהלך שמונה השנים שבהן ניהל מלונות בישראל. אתר אינטרנט

מה אוכלים?
בבטומי וסביבתה יש הרבה מסעדות, החל במסעדות מהודרות במבנים היסטוריים ועד דוכני מאפים פשוטים שבהם אפשר לשבוע תמורת שקלים בודדים. בארוחות מסורתיות האוכל מוגש למרכז השולחן וכל סועד נוטל לעצמו מהצלחות המרכזיות. למרות שהדימוי הנפוץ של המטבח הגאורגי הוא של הרבה בשרים על האש, דווקא צמחונים יחגגו כאן: סלטים רבים מוגשים לשולחן, כולל כאלה העשויים מעשבי בר. אגוזים נמעכים לממרח דמוי טחינה, שנהדר לטבול בו את הלחם המקומי – מעין פיתה תפוחה ואוורירית. וכמובן מקומו של החצ'פורי לעולם לא נפקד (ראו במסגרת). מקום מצוין לטעום בו את המטבח המקומי המסורתי הוא מסעדת Megrul Lazuri הנמצאת לא רחוק מהים, מעט מחוץ למרכז העיר. המסעדה ממוקמת בבניין אבן יפה עם חצר פנימית רומנטית, האוכל מסורתי, האווירה נעימה ובערבים מתקיים כאן מופע פולקלור. כתובת: ‪16 Tbilisi Avenue‬, אתר אינטרנט. אוכל מצוין ואווירה בינלאומית תמצאו במסעדת Old Boulevard בקומת הקרקע של מלון באותו השם, בלב בטומי, כתובת: ‪.Ninoshvili Str. 23a

מידע נוסף על בטומי ועל מחוז אג'רה תמצאו באתר האינטנרט www.gobatumi.com/en/home

בתמונה הפותחת: קו הרקיע של בטומי מנוקד בבניינים מודרניים יוצאי דופן לצד שיכונים סובייטיים והכל על רקע תפאורה של הים השחור ורכס הקווקז הנמוך | צילום: Visit Batumi

עוד על גאורגיה

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של אג'רה
Special thanks to Sophiko and Mamuka for their kind and generous guidance