בונסאי ביפן

בוֹנְסאי הוא אמנות הפרדוקס. מצד אחד, זהו עץ אמיתי, חי; מצד שני, זו מיניאטורה בעציץ. מצד אחד, כדי שהיצירה תהיה מוצלחת, אסור להתנגד לטבעו של העץ; מצד שני, אופן עיצובו מסרס את התפתחותו הטבעית.
בונסאי (צמח או עץ בעציץ; מילולית: בון – מגש או עציץ, סאי – לטפח) הוא הרבה יותר מאשר עץ בעציץ. זהו ניסיון להציג מחדש את הטבע עצמו בעציץ קטן וכך להעביר את הרושם של עץ עתיק, יער או נוף במיניאטורה טבעית. הרמוניה היא מלת המפתח בעיצוב העץ, וערכי האסתטיקה והיופי משקפים מיקרוקוסמוס של הטבע כולו.
אמנות הבונסאי התפתחה בסין ונדדה משם ליפן. למערב היא הגיעה מיפן, ולכן אומץ השם

יער בונסאי. כל עץ או שיח יכולים להשתתף בחגיגת העיצוב. לא מדובר בעצים ננסיים, אלא בעצים רגילים שנכלאו בתחום מחייה צר

היפני והפך למושג בינלאומי. תהליך גידול העצים ועיצובם נמשך עשרות ולפעמים אף מאות שנים. בונסאי יכול להישמר בריא במשך מאות שנים אם מטפחים אותו, כראוי ובזהירות, בטכניקות הנחוצות: שתילה מחדש בעציץ והחלפת מצע האדמה מדי כמה שנים, השקיה ודישון, גיזום ענפים וקיצוץ שורשים. מסורות הגידול עוברות מדור לדור במשפחות המגדלים, וגם העצים עוברים בירושה. מחירם של עצים בני מאות שנים גבוה ביותר, בדומה למחירן של יצירות אמנות נחשבות אחרות.
מיהו אמן בונסאי טוב? ראשית, עליו להיות בעל ידע במדע הגננות: להכיר את הצמחים ואת דרישותיהם ולדעת כיצד ישפיעו תנאי הסביבה על התפתחותם ועל בריאותם. שנית, הוא זקוק לחוש אסתטי כדי לפסל את הצמח החי ולעצבו (עבודה הנמשכת כל ימי חייו של הצמח). אבל גם גנן מצטיין בעל חוש אסתטי לא יוכל להיות אמן בונסאי אמיתי ללא האהבה לעץ החי וההתלהבות מהקסם שבטיפוחו במשך שנים רבות. בספרי הדרכה יפניים לגידול בונסאי מגדירים את אמנות הבונסאי כ"הערכת היופי של הטבע והרצון ליהנות מצמח חי – הגדילה, הפרחים, הפירות והעלים – מקרוב ככל האפשר". אהבה ומסירות הן הדרישות הראשונות מהגנן, הקודמות אפילו להקפדה על דישון ועל השקיה.

בעקבות האהבה באה עבודה. אין אמנם חוקים נוקשים לגבי עיצוב העץ הטוב, אך רצוי שכל מעצב ירענן את החוש האסתטי שלו על ידי צפייה ביצירות של אמני בונסאי. יש שתי גישות מרכזיות לעיצוב: לפי האחת, יש לתת לעץ בעציץ להתפתח באופן טבעי, ללא התערבות פעילה. לפי השנייה, גדילת העץ צריכה להיות מלווה בעיצוב פעיל ורציף באמצעים שונים.
כל עץ או שיח יכולים להשתתף בחגיגת העיצוב. לא מדובר בעצים ננסיים, אלא בעצים רגילים לחלוטין, שנכלאו בתחום מחיה צר. גדילתם לגובה ולרוחב מוגבלת, אך מחזורי החיים שלהם נשמרים כמו בטבע – בדיוק כמו אדם בוגר בגוף ננסי.
אפשר לבחור בעץ ירוק־עד או בעץ נשיר. חילופי העונות במראה העץ הופכים בונסאי נשיר ליפה ומעניין במיוחד: באביב מופיעים הניצנים החדשים; בקיץ מתכסה העץ בעלווה ירוקה; הסתיו מביא איתו את הגוונים האדומים של השלכת. בחורף נחשפת ההסתעפות העדינה של הענפים העירומים.
את עצי הבונסאי מגדלים בעציצים קטנים באוויר הפתוח, חשופים לאור השמש. כדי לשמור על ננסיותו של העץ מקצצים את שורשיו. זוהי מלאכה הדורשת מומחיות רבה, שכן קיצוץ נלהב מדי עלול להמית את העץ. כדי להפוך את העץ ליצירת אמנות נדרשת מלאכת עיצוב מוקפדת. הענפים נקשרים בחוטי נחושת כדי לשלוט בכיוון גדילתם. על חלקם נתלות משקולות כדי לשנות את כיוון הצמיחה. ענפים שלא תואמים את תוכנית המִתאר נגזמים. הגזע עובר לעתים עיוות כדי לפסלו בצורה מעניינת. קל יותר לעצב את מיני העצים שהם שופעי ענפים. עיצוב מוצלח יוצר תחושה שהענפים נעים עם הרוח.
אנשים רבים ביפן עוסקים בגידול בונסאי. הם מאוגדים באגודות, עורכים השתלמויות, ויש להם מגזינים ועיתונים, כנסים ותערוכות. הם מוצאים שטיפוח עץ או שיח קטנים כל כך במשך שנים רבות כל כך הוא מקור לעונג גדול: אמנות חיה המשתנה תמיד, כמו  הטבע.