המפגש הראשון שלי עם קפה היה בישראל. במרוקו, ערש הולדתי, היה זה מצרך שנועד לבשם בריחו ובטעמו בתי קפה שצצו במחוזות שלטונם של הכובשים הצרפתים. רוצה לומר, שהצרפתים היו אלה שהכניסו את הקפה למרוקו, עד אז המרוקאים שתו תה שהיה מתוק עד להחריד.
המפגש הראשון שלי עם קפה בישראל יוגדר כחוויה שאינה מלבבת. היה זה בימים הראשונים שלי כפרח צבא, רוצה לומר – "טירון". טעמו של הקפה הזה היה בערך כמו תה שערבבו לתוכו חול מארגז החול של הנכדה שלי, לכן העדפתי לשתות באותם ימים את התה הצבאי שהיה מתוק עד אימה.
חוויה מתקנת לקפה הצבאי עשיתי כשהתחלתי את מחקרי השטח בקרב בני דודנו הערבים, בעיקר אלה שחיו באוהלי קידר, נחשפתי לראשונה לפולי הקפה ולתבלין ההל. ואת העץ שנשא את פירות פולי הקפה פגשתי לראשונה במסע מרתק שעשיתי בתימן ולא ידעתי שמטעי הקפה הראשונים שניטעו במדינות ערב היו בתימן.
עוד על קפה בעולם
עוד על אתיופיה
ראשית הקפה
בשחר ההיסטוריה, פולי קפה תועדו ברמות הגבוהות של דרום אתיופיה כמזון בסיסי. הפולים נכתשו עד דק ומהאבקה שהתקבלה הכינו לחם.
למרות שנראה כי משקה העשוי משיח קפה שגדל בר ברמות אתיופיה נלגם לראשונה על ידי נזירים.
הטיפוח המוקדם ביותר של קפה היה בתימן ותימנים העניקו לו את השם הערבי קהווה, שלימים הפך גם כינוי לבתי קפה.
יהודי אתיופיה אימצו באופן מסורתי את המשקה הלאומי, ואת טקס הקפה האתיופי המכונה "בונה".
האתיופים מספרים שפולי קפה התגלו באתיופיה בסביבות שנת 800 לספירה על ידי רועה שהעיזים שלו רעו בין שיחי קפה שגדלו בר. העיזים אכלו את הפרי האדום והחלו להשתובב, לקפץ ולרקוד. הרועה שצפה במחזה המוזר, קטף פירות והביא אותם לנזירים שהתבודדו בסביבה.
הנזירים שלא הכירו את הפרי, השליכו את הפירות לאש. העשן שהתאבך מהאש היה בעל ארומה משגעת. הנזירים הוציאו את פולי הקפה הקלויים מהאש, כתשו אותם והשליכו את הפולים הכתושים לתוך מים רותחים.
הם גילו עד מהרה שלמשקה היה טעם מיוחד שהמריץ את פעילותם הגופנית, איפשר להם להישאר עירניים ולנהל את תפילותיהם גם לתוך הלילה.
האתיופים מספרים שפולי קפה התגלו באתיופיה בסביבות שנת 800 לספירה על ידי רועה שהעיזים שלו רעו בין שיחי קפה שגדלו בר. העיזים אכלו את הפרי האדום והחלו להשתובב, לקפץ ולרקוד
הטקס
טקס קפה אתיופי תמיד נופל בחלקה של אישה צעירה. המארחת המיומנת הזו לובשת שמלת כותנה לבנה מסורתית הרקומה בחוטים צבעוניים. תנועותיה המיומנות מרוממות את הפעולה הפשוטה יחסית של קלייה, כתישה, בישול ומזיגת קפה לרמה של אמנות. ילדים רבים עדים לטקס הקפה כמעט כל יום – ועד שלוש פעמים ביום.
במשקי בית מסורתיים, לעיתים קרובות, המשימה הראשונית של הילד תהיה לשאת בזהירות כוס קפה לכל אורח. לפעמים, הילד יציע את הכוס הראשונה לאורח הכבוד. אולם באופן מסורתי, הכוס הראשונה תוענק לקשיש שבאורחים. זו אחת הדרכים הרבות בהן התרבות האתיופית מחברת ומכבדת את זקניה .
נהוג לשתות שלוש כוסות בטקס (Abol, Tona, ו-Baraka), כנגד שמותיהם של שלושת הנזירים שנסעו מאתיופיה לבית לחם כדי לחלוק כבוד לישו התינוק שזה עתה נולד. הם העניקו לבני משפחתו שלוש מתנות: זהב, לבונה ומור. שלושת הכוסות אמורות לכבד את הנזירים ואת המסע הארוך שלהם שבמהלכו שתו קפה כדי לקיים את עצמם.
ל"בונה" יש רלוונטיות מיוחדת לנשים שכן זהו טקס בהובלת נשים המתקיים בכל יום ובכל עת.
טקס הקפה הוא גם הזדמנות לחלוק חדשות, להחליף רכילות ולדון בפוליטיקה מקומית – כל טקס יכול להימשך בין חצי שעה למספר שעות.
למרות שהקפה החזק מוגש שחור, בדרך כלל האורחים ממתיקים כל כוס עם כמה כפיות סוכר לפני השתייה. יש הממליחים את הכוס, או מוסיפים לה חמאה. אולם, יש דבר אחד שאסור לאורחים לעשות: לסרב לשתות את הקפה.
על שולחן הטקס תהיה תמיד אגודה של פיגם – Tenadam באמהרית. יש המתבלים את הקפה בעלי פיגם המוסיפים לו ניחוח מיוחד.
לפני שמתחיל טקס קפה אתיופי, המארחת מקטרת מור, לבונה או סממן קטורת אחר כדי לטהר את האוויר מרוחות רעות. לאחר מכן, היא מציעה לאורחיה חטיפים מסורתיים, העשויים לכלול פופקורן, בוטנים או שעורה מבושלת.
זרעי קפה גולמיים נשטפים בכדי להסיר את קליפתם ואחר כך קולים אותם עד שהם מתכהים ובורקים. או אז המארחת מסלקת את פולי הקפה מהאש ומנופפת במחבת כדי ליצור אווירה ארומטית.
פולי הקפה הקלויים נטחנים ביד בעזרת מכתש – "מוקצ'ה" ועלי – "זנזה", לאחר מכן מועבר הקפה הטחון ל "ג'בנה" , כד חימר העשוי בעבודת יד, בעל תחתית שטוחה וצוואר ארוך וצר, יוצקים לתוכו מים ומניחים אותו על מקור אש עד לרתיחה. המארחת מוזגת את הקפה החם במיומנות לתוך ספלי חרסינה.
טקס קפה אתיופי תמיד נופל בחלקה של אישה צעירה
קפה הוא הלחם שלנו
הפתגם האתיופי – Buna dabo naw . "קפה הוא הלחם שלנו", ממחיש את רמת חשיבותו של הקפה בכלכלת תושבי אתיופיה.
כשאתיופי אומר "אין לי עם מי לשתות קפה", הוא מתכוון לכך שאין לו חברים טובים שהוא יכול לסמוך עליהם. וזה מצביע על התפקיד החברתי העצום שיש לצריכת קפה באתיופיה ולעובדה שלעתים קרובות אנשים מתאספים על קפה לשיחות העוסקות בחיי היום יום.
כמו השאמאנים בקרב האינדיאנים האמריקאים המשתמשים בטבק או בצמחים אחרים כשיקוי זרז לחזון השמאני, גם קפה אתיופי משמש כטריגר לגילויים חזקים בקרב פותרי חלומות מסורתיים ומתקשרים עם הרוח, הנפוצים בעיקר במחוזות שהמצוקה גדולה בהם.
אתיופיה היא יצרנית הקפה הגדולה באפריקה והיצרנית החמישית בגודלה בעולם ומהווה 4.2% מתוצרת הקפה העולמית. תעשיית הקפה באתיופיה תורמת עד 10 אחוז מהתמ"ג של אתיופיה ומספקת פרנסה לכחמישה עשר מיליון חקלאים אתיופים בכל רחבי המדינה.
———–
נסים קריספיל הוא חוקר ואוטודידקט ישראלי. כתב ספרים ומאמרים רבים בחקר ארץ ישראל ובמיוחד בנושא צמחי הבר שלה ושימושיהם בתרבות האנושית